הבת של לואי ואלינור טומלינסון פרק 1

הבת של לואי ואלינור טומלינסון פרק 1:
קמתי בבוקר לעוד יום של סבל בבית הספר.
ירדתי למטה ואמרתי בוקר טוב לאמא ובאתי לצאת מהבית אבל היא עצרה אותי ואמרה "היילי!" והסתובבתי אליה.
"מה?" שאלתי.
"את לא רעבה?" היא שאלה.
"לא" אמרתי.
"טוב" היא אמרה.
"ביי" אמא אמרתי לה.
"ביי" היא אמרה ויצאתי לבית הספר.
לקחתי את הסקייטבורד שלי וקסדה ורכבתי עד בית הספר.
נכנסתי לבית הספר, שמתי את הסקייטבורד והקסדה בתיק שלי (התיק שלה יחסית גדול~ הערת הכותבת) וראיתי את דניאל.
"היי" הוא אמר.
"היי" אמרתי, וכשבאתי ללכת הוא שם לי רגל ונפלתי, הרמתי את ראשי וראיתי את דניאל וחבריו צוחקים והולכים.
פתאום אליס הגיעה ועזרה לי לקום.
"אח שלי?" היא שאלה והנהנתי.
"בואי" היא אמרה והלכנו למקום הסודי שלנו בבית הספר.
התיישבנו והתחלתי לבכות ולמלמל כל מיני דברים על דניאל ולא שמתי לב למה שאמרתי.
אליס חיבקה אותי חזק ואמרה "הוא דביל, שלא שווה את דמעותיך" וניסיתי לחייך.
"אני אוהבת אותו" התחלתי לומר ובכיתי יותר.
"והוא שונא אותי" אמרתי ובכיתי יותר.
אליס ניגבה לי את הדמעות והפסקתי לבכות.
"בואי!" היא אמרה ומשכה אותי מהיד שחרטתי בה היום בבוקר את המילה 'חופש' בעברית (היא לא יהודייה אבל היא גדלה בישראל בערך מגיל 3 עד גיל 13~ הערת הכותבת).
"אחחחחחחחח…" אמרתי חלש.
"זה כואב לך?" היא שאלה.
"כן" אמרתי והיא תפסה לי את היד וסובבה אותה כך שכף ידי פונה הלמעלה.
"מה זה?!?" היא שאלה.
"המילה חופש בעברית" אמרתי.
"ומה היא עושה חרוטה על היד שלך?" היא שאלה.
"חרטתי אותה היום בבוקר" אמרתי.
"למה?!?" היא שאלה.
"כי לא רק שאני אוהבת את דניאל והוא לא אוהב אותי, הוא גם מתאכזר אליי!" צעקתי והלכתי משם.
המשך יבוא…