הבת דודה של אלינור פרק 16

אפילו שאינלי כל כך חשק להעלות סיפור בגלל שהעלתי את לרקוד עם וואן דיירקשן ואין אפילו תגובה אחת , אז באמת שהיתאכזבתי .
:(
אוקייוש בחזרה לסיפור —
התחושה הייתה כל כך מגעילה , מאז מה שהארי עשה , על זה שאני הייתי צריכה לשלם את המחיר ולישון בחוץ , על השטיח הקוצני , הוא אפילו לא טרח לשאול מה שלומי , להיצטער על זה שכל זה בגללו , לא אבל הוא הארי סטיילס , הוא בחיים לא יהיה אשם , הוא המפורסם שמגיע לו הכל ….
כך העברתי כמה שעות במחשבות על הספסל , אותו הספסל של אתמול , אני די זוכרת את הדרך חזרה , אפילו שלא ממש בא לי עכשיו לחזור , כמו כל הפעמים , כמו כל נערה , אני חושבת איך שבא לי פשוט להעלם מן העולם , שאני לא יהיה חיה יותר , כך לכולם יהיה טוב , ובמיוחד לי , לפעמים אני חושבת אך להיתאבד , ואפילו מתכננת ….
אבל לא , זה חזק ממני , תמיד יהיה שקר שיוכל לחסות את הכל , תמיד אחריי כל הבכי האפל והעזוב , שאמא אומרת את לא מפחידה אותי עם הבכי הזה שלך , גמאני עברתי את זה בחיים ….. זה סוג של אשליה מרה, של כאילו את כבר לא חשובה , בן כל המכשולים רק אלינור והמוזיקה עזרו לי , וואן דיירקשן ליטל מיקס גסטין ביבר , את מרגישה כאילו הם האנשים הכי חשובים לך בעולם , את מרגישה כאילו ישלך רק אותם , רק הם באמת מבינים אותך , ושוב פעם המחשבות האלו של למות , לא לחיות …..בערו בעורכיי אולי הפעם זאת הפעם ……
כבר היתחיל להיות צהריים , הבטן שלי קירקרה , נשארו לי רק עוד כמה שקלים בודדים בכדי לקנות לי משו לאכול , אבל העדפתי שלא , העדפתי לשמור אותם , למקרה שממש אני יהיה רעבה או צמעה , התחלתי לשים שירים באייפון , הדבר היחדי שעכשיו ירגיע אותי , עוד כמה שיחות שלא נענו, כבר לא מעניין אותי , מה הם לא קולטים שכבר נמאס ליייייייי
Gotta Be You זאת חייבת להיות את , רק את , המילים בעלות משמעות , הם מצטערים על זה שהם קרעו את ליבי לגזרים , כן זה באמת מה שהארי עשה , אני אפילו לא יודעת למה זה קורה לי .
כאילו אני לא מאוהבת בו או משו , אבל כן משו מפריע לי שהוא עם בנות אחרות , שהן מנסות לנצל אותו בכל דרך שהיא ….
ראיתי אסמס מזאיין , רק איתו אני מוכנה לדבר עכשיו , לא מעניין אותי לא הארי ולא אלינור או משו אחר ,
-אור תתקשרי דחוף אם את רואה את זה אוהב זאיין – האסמס נגע ללבי הוא אוהב אותי , לו אני באמת חשובה …..
אז לצלצל או לא ? שוב מחשבות ושוב זיכרונות שוב היתלבטיות נמאס לי כבר מזה פעם אח בא לי לבחור , פעם אחת באלי להיות עצמאית .
איזשהוא דחף אמר לי כן לענות לו
-אני מתקשרת – שלחתי לו באסמס , חייגתי למספר של זאיין , אני אפילו לא יודעת איך ישלי אותו , כנראה מאלינור
"הלו " קולו של זאיין שאל מבעד לטלפון , החזקתי את הטלפון ביידיי , הבכי איים לפרוץ , כבר חשוך נורא בחוץ , אבל שוב אם לענות או לא
"אור …..? , …..אור ?" זאיין שאל על סף בכי
לא עניתי לו , עד כמה שרציתי המילים לא יצאו לי מהפה , הגרון שלי היה חנוק , מדמעות , ממועקה מסבל .
"אור ?" שאלתי את קולה של אלינור , היא בכתה , אני יודעת שהיא בכתה .
ניתקתי במהירות את הטלפון , "איך לא עניתי לוווווווו" צרחתי וכל המבטים המפוחדים של האנשים פנו אליי , קירבתי את רגליי לראשי וטמנתי אותו מרוב כל הסבל ברגללי , בכיתי מלא , כל העיניים שלי אדומות , אני אפילו לא זוכרת בחושך הזה איך לחזור לבד , אני מפחדת להיותפה , לשאול מישו על הדרך חזרה .
ראיתי עוד שיחה , ועוד אחת ועוד מלא מכולם
קמתי מן הספסל , החלטתי שאני לא יכולה לעשות להם את זה , יהיה מה שיהיה , התחלתי ללכת בחושך , לבד , לא רואה כלום , שרתי לעצמי את moreThan This
שיר שאני כל כך מתחברת אליו , ואני כל כך אוהבת , השיר האהוב עליי ועל הארי , כן זה גם השיר שהארי הכי אוהב מהאלבום הזה …
"אז מה אני יעשה עכשיו ?" מילמלתי …………..
"יש פה מישוווו ?!!!! " צרחתי , אבל אפילו תגובה של כלב , חתול מסכן לא הייתה , הכל היה שקט כל כך , הכל היווה אייום לעייניי , החושך , ובטח אתה יכול לאהוב אותי יותר מזה ….
טוב פרק קיטשי , כן אני יודעת ……..
תהנו ♥ גאיה את תיכנסי אל תדאגו זה יהיה יותר מעניין ….♥
והוווו בר מצווש ליעניר מזלוש