האיש שלא יכל לזוז.. רום וזאיין.. וואן שוט :)

The Script – The Man Who Can't Be Moved
http://www.youtube.com/watch?v=gS9o1FAszdk

וואן שוט מאנגלית, מישהי שבאה מארה"ב ללמוד בבריטניה, ופוגשת בזאיין..

"זאיין, אני אוהבת אותך, וזה הדבר הכי קשה שאני צריכה לעשות, אבל זה נגמר בינינו. אני כ"כ מצטערת.." היא אמרה ויצאה מהחדר בבכי. "רום, חכי!" קראתי אחרי כמה שניות בהן לא יכולתי לזוז מההלם, אבל היא כבר הייתה רחוקה מכדי לשמוע. זה לא קורה לי. זה לא יכול לקרות לי. זה לא יכול לקרות לנו! אחרי 3 שנים כ"כ מושלמות! חשבתי על הפעם הראשונה בה נפגשנו. זה היה לפני שלוש וחצי שנים, בתחנת הרכבת.
חיכיתי לוועליה שהייתה אמורה להגיע מביקור אצל חברה, והיא ירדה מאותה הרכבת. היא הייתה כ"כ מושלמת. הפנים העדינות והיפות שלה. הידיים הקטנות והרכות שסוחבות את המזוודה הענקית (בקושי רב אני חייב לציין). צחקקתי לעצמי מהמחשבה על זה.

~פלאשבק~
"הנה, תני לי לעזור לך" הארי אמר לה.
"תודה" היא אמרה וצחקקה.
"אני זאיין"
"רום"
"ואני וועליה, נעים להכיר. זי, אתה אמור לעזור לי! לא למישהי שפגשת רק הרגע!" וועליה נדחפה להם לשיחה.
"אוי, אני כ"כ מצטערת.. הנה, תחזיר לי את המזוודה שלי, ולך לעזור לחברה שלך" היא אמרה במעין חיוך מבויש וטיפה מבואס.
"וועליה היא אחותי הגדולה" הוא אמר בחיוך מרגיע. "וועלי, סתמי. את מסתדרת יופי עם התיק צד הקטנצ'יק שלך" זאיין אמר, רום צחקקה ווועליה חייכה והנידה בראשה לשלילה, כאילו מתוך 'יאוש'.
~סוף פלאשבק~

ומכאן העניינים התגלגלו. אחרי חצי שנה בערך של ידידות, זאיין סוף סוף אזר אומץ והזמין אותה לצאת. היא כמובן הסכימה וגם הוסיפה שהיא חיכתה לזה כ"כ הרבה זמן, והוא אמר שגם הוא חיכה לזה המון זמן ופשוט לא היה לא אומץ ( "אתה אידיוט אתה יודע?!" )וככה התחילו 3 שנים מושלמות. ה-3 שנים הכי טובות בחיים של שניהם.

Going back to the corner where I first saw you,
Gonna camp in my sleeping bag not I'm not gonna move,
Got some words on cardboard got your picture in my hand,
Saying if you see this girl can you tell her where I am,
Some try to hand me money they don't understand,
I'm not… broke I'm just a broken hearted man,
I know it makes no sense, but what else can I do,
How can I move on when I've still in love with you…

לא, אני לא מוכן לוותר עליה בכזאת קלות. אני חייב לעשות עם זה משהו.
הלכתי לתחנת הרכבת. אותה נקודה בדיוק בה חיכיתי לוועליה. אותה נקודה בדיוק בה ראיתי אותה לראשונה.
'זהו מכאן אני לא זז' חשבתי לעצמי.
התמקמתי עם השק שינה שלי.
הייתה לי תמונה שלה ביד. בחיים שלי לא ראיתי תמונה יותר יפה מזו. בחיים שלי לא ראיתי בחורה יותר יפה ממנה. עברו לידי הרבה אנשים, היו כאלה שניסו לתקשר, היו כאלה שסתם הסתכלו עלי מוזר, והיו כאלה שפשוט התעלמו מעצם קיומי. אבל לי לא היה אכפת איזה מסוג האנשים זה, לכולם ניסיתי להגיד שאם הם רואים אותה, שיגידו לה שאני כאן. רק שתדע. אולי היא עוד תעשה עם זה משהו.
היו גם כאלה שניסו להלוות לי כסף. כל מה שאמרתי להם היה " לא תודה". הם לא מבינים שאני לא שבור מבחינה כלכלית. אני פשוט בחור עם לב שבור..
אוף, אני יודע שזה ממש אדיוטי ולא הגיוני, ושהסיכוי שזה יוביל למשהו חוץ מהסתבכות עם החוק והתקשורת, הוא אפסי. אבל איך אני בדיוק יכול לעבור הלאה שאני עדיין מאוהב בה?
ברום שלי..

Cos if one day you wake up and find that your missing me,
And your heart starts to wonder where on this earth I can be,
Thinking maybe you'd come back here to the place that we'd meet,
And you'd see me waiting for you on the corner of the street.

So I'm not moving… I'm not moving.

כי תכל'ס, אם יום אחד היא פשוט שהיא תבין שהיא מתגעגעת אלי. אז סביר להניח שהיא תתהה לעצמה איפה אני- יכול להיות, או שאולי היא סתם תרצה לחזור למקום הזה בשביל הזכרונות, או אפילו רק לנסוע ברכבבת.
טוב, אבל זה בכלל לא משנה למה, פשוט יש סיכוי שהיא תגיע לכאן ותראה אותי מחכה לה.
היא בטח תבין, הרי הרבה פעמים דיברנו על הפעם הראשונה בה נפגשנו, ובאנו לכאן רק כדי להיזכר.
אלה הזכרונות האהובים עלי מכל. אף פעם לא ימאס לי מלהיזכר בה ובפגישה הראשונה שלנו.

~פלאשבק~
"אז רום, מאיפה את? השם שלך נשמע לא מקומי.. אבל הוא מיוחד ואני אוהב אותו" הוא אמר וחייך
"אני מישראל במקור, אבל באתי ללמוד כאן.."
"אההה, נחמד.. רגע, אז מישהו מחכה לך כאן? לאן את אמורה להגיע? איך את אמורה להגיע לשם?"
"אף אחד, בינתיים מלון הילטון ומונית" היא אמרה וחייכה.
אז כמובן שהוא התנגד, כי מה, הוא לא ינצל את ההזדמנות ולקחת אותה בעצמו לשם?
"בואי, אנחנו נקפיץ אותך בדרך" זאיין אמר.
"לא, לא.. זאיין, אני לא רוצה להטריח"
"זה בכלל לא טרחה, הכל בסדר!"
הכל בשבילך, הוא חשב לעצמו בלב.
היא צחקקה והנהנה לאות הסכמה.
"יאללה בנות, עלו לאוטו! תחנה ראשונה- מלון הילטון! תחנה שנייה- הביתה!"
"היי, רום נכון? רוצה לבוא אלינו יותר מאוחר לארוחת ערב?" וועליה שאלה.
"אני באמת באמת לא רוצה להטריח.."רום ענתה.
"אל תדאגי, זה בסדר. את רק צריכה להיות מוכנה ב- 7:00 והאז כבר יבוא לאסוף אותך"
"בטוח?"
"בטוח" הפעם זאיין ענה לה.
~סוף פלאשבק~

Policeman says son you can't stay her,
I said there's someone I'm waiting for if it's a day, a month, a year,
Gotta stand my ground even if it rains or snows,
If she changes her mind this is the first place she will go.
Cos if one day you wake up and find that your missing me
, And your heart starts to wonder where on this earth I can be,
Thinking maybe you'd come back here to the place that we'd meet,
And you'd see me waiting for you on the corner of the street.

"ילד, אתה לא יכול להישאר כאן. אנחנו חייבים לסגור " איזה שוטר אחד אמר לי.
"תקשיב, אני יודע שזו בקשה ממש ממש מוזרה, אבל יש מישהי שאני מחכה לה. זה בכלל לא משנה לי אם זה יקח יום, חודש או שנה! אני חייב להישאר כאן! בשמש, בגשם, בשלג.. אם היא תשנה את דעתה זה המקום הראשון שהיא תלך אליו! אני בטוח! חוץ מזה, בסוף היא תגיע! אני יודע את זה!" כשסיימתי את התשובה הייתי כבר חסר נשימה.
"בסדר ילד, הלילה תישאר כאן, ומעבר לזה נראה מה עושים איתך כבר.."
השוטר ענה לי והתקדם.
תוך כדי שהוא הלך שמעתי אותו ממלמל 'אח אהבה ראשונה..'
אהבה ראשונה, אחרונה ויחידה. חשבתי לעצמי.

So I'm not moving…
I'm not moving.

~פלאשבק~
בשבע הוא בא לאסוף אותה. היא נראתה מדהים. היא הייתה פשוט כ"כ מושלמת..
היא עלתה לאוטו.
"ואוו" היה כל מה שהוא הצליח להוציא מפיו.
היא צחקקה במבוכה ושאלה "בטוח שזה בסדר שאני באה?"
"תרגעי רום, זה הרבה יותר מבסדר" הוא ענה והחזיר לה קצת את הביטחון.
הם הגיעו לבית שלו, והיא אכלה ארוחת ערב עם כל המשפחה. האוכל היה טעים, והשיחה זרמה.. היא חיבבה אותם מאוד והם מאוד חיבבו אותה.
~סוף פלאשבק~

I'm not moving…
I'm not moving.

People talk about the guy Whos waiting on a girl…
Oohoohwoo There on no hole in his shoes But a big hole in his world…
Hmmmm
Maybe I'll get famous as man who can't be moved,
And maybe you won't mean to but you'll see me on the news,
And you'll come running to the corner…
Cos you'll know it's just for you
I'm the man who can't be moved I'm the man who can't be moved…

אנשים מדברים עלי. הבחור שמחכה לבחורה.
אבל הם אומרים את זה במן סתמיות כזו.. זה לא ככה.. זה ממש לא סתם.

אולי אני אהיה מפורסם בסוף כ 'האיש שלא יכול לזוז' ואנשים מהחדשות יבואו לראיין אותי, ורום לא באמת תתכוון, אבל היא כמו תמיד תראה חדשות ואז פתאום היא תראה שם גם אותי. והיא תבין שאני מחכה לה. היא ישר תרוץ לכאן. האמת, המחשבה על זה הצחיקה אותי. מפורסם, בטח..

~פלאשבק~
השבוע הראשון אחרי המפגש הראשון שלהם היה ממש מביך – אף אחד מהם לא ידע אם להגדיר את אותה ארוחת ערב כדייט או לא- בכל זאת, וועליה הזמינה, ועד שהם היו ביחד לקח להם מאז חצי שנה.
אבל בזמן בו הם היו רק ידידים אותה ארוחת ערב לא נחשבה כלום חוץ מארוחה של חברים טובים- וגם ,היו עוד כאלה, אבל כמה חודשים אחרי שהם היו כבר ביחד רום נזכרה בזה.
"תגיד מתי בעצם הדייט הראשון שלנו היה?"
"לפני 4 חודשים לא?" הוא אמר וצחק
"כן, רשמית כן.. אבל מה עם אותה ארוחת ערב עם המשפחה שלך אז?"
"ואוו, לא חשבתי על זה.. אז אני מניח שהדייט הראשון שלנו היה לפני 10 חודשים"
"ואוו, עשרה חודשים.."
"כן, אפילו מחר זה בדיוק!"
"זי! אני לא מאמינה שאתה זוכר!"
"איך אני יכול לשכוח את היום הראשון בו פגשתי אותך?"
~סוף פלאשבק~

So I'm not moving…
I'm not moving.
I'm not moving…
I'm not moving.

קמתי בבוקר מרעש האנשים.
אחרי כמה דקות של התעוררות, פתאום קלטתי אותה בעין, עם אותה המזוודה כמו אז.
"רום!" קראתי בשמה אבל היא לא שמעה.
"רום! חכי רגע! לאן את הולכת?" חזרתי שנית.
"זאיין?! מה אתה עושה כאן?!"
"אני ישן כאן כבר כמה זמן, סיפור משעשע למען האמת אני כבר אסביר לך אח"כ.."
"זי, לא יהיה אח"כ.."
"למה?! את מוכנה להסביר לי לאן את הולכת?!"
"חוזרת לישראל.."
"מה?! ובגלל זה נפרדת ממני?"
"זי, אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה, בבקשה.." שמעו בקולה שהיה לה קשה להיפרד.
"לא רום, אני בא איתך! לא אכפת לי בכלל, אני כלום בלעדייך! אני חייב אותך איתי, אני רוצה אותך איתי.." הקול שלי נחלש לאט לאט תוך כדי המשפט.
היא נישקה אותי ואמרה לי "זי, גם אני אוהבת אותך, אבל אתה לא יכול פשוט לוותר על כל מה שיש לך כאן ולבוא איתי"
"אני כן יכול, וזה גם מה שאני אעשה. רום- אני אוהב אותך! את האהבה הראשונה, האחרונה, היחידה והכי גדולה שלי! אני לא מוותר בכזאת קלות!"
"לא זי.."
"כן רומי.."
"אני לא חושבת.. אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?"
"בחיים לא הייתי יותר בטוח"

תקראו לזה גורל, תקראו לזה מזל, או תקראו לזה סגירת מעגל..
אני קורא לזה- כוחה של האהבה ♥