האח שלא הכרתי – הארי ונייל 1D פרק 8
פרק 8
נקודת מבט של הארי:יגצאתי כששמעתי תשאלה, ואמרתי
אני אמרתי….
אבא:הארי?
אני: התיישבתי לצידה של אמילי, 'אנחנו מחכים להסבר'
אמילי:למה הסתרת את זה מאיתנו, ממני?
אבא:טוב אז ככה לפני גמה שנים טובות נולדתם ואמא שלכם הייתה בת 19 והיה לה קשה 2 ילדים בגיל כזה צעיר ואז התחלו ריבים בינינו, ונפרדנו היינו צריכים לצערי הרב לבחור בין שתיכם ולא יכלנו להיפגש יותר אני יאמא שלכן אז לא סיפרנו לכם כי לא רצינו שתצטערו שאתם לא יכולים לראות אחד את השנייה, וכדי שאני ואמא שלכם לא ניפגש,וחיכנו לפחות אני,לרגע המתאים שאני יוכל לספר לך, לרגע שתהי יותר בוגרת להבין..
אני:אבא אני בת 16 וחצי יכולתי להבין גם הגיל 14
אבא:נכון מותק, אני צצטער אבל הנה עכשיו אתם ביחד ויש לכם את כל הזמן בעולם
אני:כן, ואם לא היינו ניפגשים מתי היית מספר? וחוץ מזה זה לא כל כך נכון שיש לנו את כל הזמן אבא, אני מפורסם בקושי יש לי זמן לעצמי…
אמילי:זה מה שרצית להגיד לי מקודם?
אני:כן, הסתכלתי עלייה במבט מבואס
אמילי:רגע אבא, אמרת מקודם שאתה ואמא נפרדתם, אז זה אומר שליסה אמא חורגת שלי?
נקודת מבט של אמילי:
הוא לא ענה לי, ורק הסתכל עליי לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין….התבאסתי היא תמיד דאגה לי כמו אמא אמיתית ואו זה יהיה מוזר, הארי חיבק אותי….
אבא:רגע, היום אתם פנויים
בארי:אממ כן
אבא: בואו, אנחנו הולכים לנצל את הלילה הזה כמשפחה מאושרת שוב…
תגובות (1)
וואו.
כמה זמן לא ראיתי סיפור מהסוג הזה.
גם אם אתם כותבים פאנפיקים על להקות שיושבות על ארבעה אקורדים וליריקה חסרת משמעות ולא מתוחכמת שכותבים צוותים שלמים של אנשים,לפחות נסו לעשות את זה טוב.
אני לא מכירה את העלילה, אבל הדמויות די שטוחות וחסרות אופי או עניין מההתרשמות הזו, כך גם העלילה…מאוד…לא אמינה.
הכתיבה היא כאילו בדיבור, כאילו את מדברת למישהו ולא כותבת. וכל ילד בן חמש יודע, שמדברים שונה ממה שכותבים.