האח המפורסם שלי- פרק 5

"אף פעם אף פעם???" נדהמה.
הסמקתי, "אף פעם אף פעם.." שיקרתי.
"טוב. עכשיו בואי נבחר בגדים למסיבה." קצת נדהמתי מהקלילות שבה היא שחררה ממני את הנושא, אבל העדפתי להעביר אותו כמה שיותר מהר.
הלכנו לחדר האורחים, בה היו מונחים המזוודות של לואן, שהתכוונה להתארח אצלהם בעוד שבוע.
היא חטטה במזוודות ומצאה משהו פשוט מושלם. שמלת מיני אדומה בעלת תחרה לבנה למטה ונקודות שחורות.
"עופי למדוד את זה" האצתי בה והיא נכנסה לחדר השני. היא התעכבה שמה, עשר דקות ואז היא יצאה.
הארי נכנס בדיוק. "מחטטות במזוודות של לואן אה?" הארי אמר, גאה בכל דבר שהוא אומר.
צחקקתי. שמעו בקולו שהוא מנסה להסתיר את התדהמה על פניו. בצדק, ג'מה נראתה מדהים.
"אתה יכול להחמיא לאחותך אתה יודע" אמרתי והוא גיחך.
"בשיא הרצינות? אם לא היית אחותי, הייתי מתחיל איתך כבר מזמן" במילים האלה הוא הסתלק במהירות מהחדר. "הוא לא מרבה להחמיא אה?" שאלתי וסדרתי לג'מה את הקפלים למעלה.
"לא לא ממש." ג'מה כבר הייתה מאופרת, דבר שהצחיק אותי כי המסיבה בעוד שעתיים.
"אוי ג'מה אני חייבת לרוץ! הבטחתי ללואי שאני אהיה אצלו בבית בשבע ועכשיו כבר שש וחצי. נתראה לאב" אמרתי ורצתי למטה במהירות.
שירדתי במדרגות, יכלתי להבחין בהארי במטבח, חסר חולצה.
"תזהרי שלא תיפלי," הארי אמר, כנראה נסה להצחיק. מעדתי טיפה, אבל הייתי מאוד רחוקה מליפול!
"טוב שאתה צנוע" אמרתי ויצאתי מהבית שלהם.
למזלי, לא היה שום פאפרצי. הלכתי בשקט ברחוב, לתחנת המוניות הקרובה.
"ל___, בבקשה" אמרתי ונכנסתי אל המונית. המונה החל לרוץ.
בכיכר, ה"נהג" [ככה הוא מכנה את עצמו] פנה לצד השני.
"אמ אדוני, היית צריך לפנות שמה.." אמרתי וסימנתי לצד השני.
"לא יכלת לאמר את זה לפני?!" רדה הנהג. הוא עשה סיבוב בחצי מהעיר והשעה הייתה עכשיו כבר שבע ועשרה.
"עוד כמה זמן נגיע?" שאלתי את הנהג, מתעצבנת יותר בכל רגע שחולף.
"שלוש רבעי שעה, פחות או יותר" הנהג אמר.
"איך שלוש רבעי שעה?!" התעצבנתי. "יש בקושי חמש דקות אם אתה פונה שמה!" צעקתי.
"אני צריך לאסוף את הבת שלי" אמר, שלו ורגוע.
"זהו זה אדוני, אני יורדת!" צעקתי.
"אין בעיה גברתי, שלמי את הכסף ואני אשחרר אותך כאן" אמר. הסתכלתי על המונה, ולסתי הושמטה.
"1700 שקל למונית?!" יכלתי לתלוש לו את כל השערות שנשארו לו אחת אחת ולשרוף את כולם.
"הסיבוב בעיר לקח הרבה דלק" אמר וצחק.
"מה זאת אשמתי?!" צעקתי, על סף דמעות.
"שלמי או שמכאן אני נוסע לתחנת המשטרה!" צעק.
הוצאתי את הטלפון וחייגתי אל לואי.
בזמן שזה חייג, שמתי לב באיזה סיטואציה אני עומדת. במקום נדח, עם נהג מעצבן, אין לי מושג איך להגיע הבייתה.
הוא לא ענה. נהדר לואי!
התקשרתי לבית של ג'מה. קינחתי את האף עם נייר שהיה לי בתיק.
"הלו?" הארי ענה מהצד השני.
"הארי נהדר שאתה עונה!" צעקתי בשמחה.
"מה קרה?" שאל.
"אני עומדת פה באיזה מקום נידח, אין לי מושג איפה, נהג מונית הביא אותי לכאן, הוא רצה להביא אותי עוד שלושת רבע שעה כי הוא צריך לאסוף את הבת שלו. המונה שלו על 1700 והוא רוצה שאני אשלם את זה!" צעקתי. עכשיו שאמרתי את זה בקול, זה היה נשמע לי הרבה יותר מכעיס.
"תשאלי את הנהג איזה רחוב" אמר.
" איזה רחוב זה?" שאלתי את הנהג.
"___" ענה אמרתי להארי את מה שהוא אמר.
"לעזאזל קליאו זה משהו כמו חצי שעה נסיעה!" הארי אמר ונאנח, אבל יכלתי לשמוע שהוא כבר התניע את האוטו.
"טוב ביי, תודה" אמרתי ונתקתי את הטלפון.
" את יודעת, הבת שלי מעריצה את חבר שלך" אמר הנהג "ויליס, דרך אגב" ויליס הציג את עצמו.
"כן בסדר." אמרתי. " מה היא רוצה חתימה, חיבוק? שתאנוס את הארי, מה זה קשור אליי?" כמובן שלא התכוונתי לאף מילה שאמרתי, זה בהחלט קשור אליי.
וכך עברו להם חמש דקות. ועוד חמש. ועוד אחת. והארי לא מגיע..