האח החורג המפורסם שלי פרק 65:)-סיפור על וואן דיירקשן

, "עדן אני לא התכוונתי בבקשה תפתחי לי" הוא אמר מעבר לדלת , פתחתי את הדלת וראיתי אותו עומד על משקוף הדלת "אני מאוד מצטער לא ידעתי שאת כל כך רגישה בנושאים האלה,ואני גם מנסה לדאוג לך,אני לא רוצה שתתאשפזי או משהו כזה,את חשובה לי" הוא אמר מחזיק את ידי "כן זה בסדר אני מבינה" אמרתי "אז אני הכנתי לך טוסט אם תרצי תאכלי" הוא אמר וירד למטה,ירדתי למטה אכלתי את הטוסט וראיתי את הארי יישן על הספה,הוא היה מכווץ כי היה לו קר אז הבאתי לו שמיכה כיסיתי אותו ונתתי לו נשיקה קטנה על האף,עליתי לחדרי נשכבתי במיטה והתחלתי לחשוב על מחר,איך יהיה המפגש עם אחותי הקטנה ואמי,והאבא שאני אפילו לא מכירה,במחשבות האלה כנראה שנרדמתי.
~יום ראשון 11 בבוקר~
"עדן,קומי" הרגשתי מישהו קורא בשמי,הסתובבתי לאחור וראיתי את הארי,הסתובבתי אליו וניסיתי לפתוח את עיני,אבל האור החזק מנע ממני,סימנתי להארי עם היד על החלון של האור,הוא הבין אותי וסגר את התריסים "בוקר" אמרתי לו "בוקר טוב אחות ק-ט-נ-ה" הוא הדגיש במיוחד את הקטנה ונתן לי נשיקה במצח "מתי הם אמורים להגיע?" שאלתי אותו "משהו כמו 1 בצהריים יש עוד 3 שעות" הוא אמר "כן טוב,אני הולכת להתקלח" אמרתי להארי ונעמדתי במקומי "כן אתה אמור ללכת הארי" צחקתי והצבעתי עליו "אה טוב" הוא אמר בתמימות ויצא מהחדר,נעלתי את הדלת ונכנסתי למקלחת, נעלתי גם אותה התקלחתי יצאתי ומגבת הייתה כרוכה מסביב לגופי,שמתי את זה http://www.polyvore.com/cgi/set?id=67885510 כי בכל זאת אנחנו רק בבית, שמתי את הטבעת שנייל הביא לי, שבקביעות לא יורדת מעליי כמעט,אני מורידה אותו בלילות ומחזירה בבוקר וגם במקלחות אני מורידה. יצאתי מהדלת וירדתי במדרגות "הבנים בדרך,אמרתי להם לבוא לארוחת בוקר ושישארו גם למפגש בסדר?" הוא שאל אותי בזמן שהניח את הפלאפון שלו על השידה שלייד הספה "כן ברור" עניתי לו "אבל רגע מה אוכלים?" שאלתי אותו עם פרצוף מוזר "אה הכנתי מקודם כמה דברים" הוא אמר והלכתי למטבח לבדוק מה הוא הכין,הוא הכין ביצים מקושקשות סלט וגבינות "טוב בוא נסדר את השולחן שמןן" צעקתי "אני שמן?!" הוא צעק בצחוק ועשה בפאפי פייס כשנכנס למטבח "כן כן אתה, תשלים עם המציאות חמוד" אמרתי וטפחתי לו על הכתף,צחקנו ואז התחלנו לסדר,סידרנו הכול ואז הייתה דפיקה בדלת,כבר ניחשתי שזה הבנים ואז נזכרתי בנייל שלא ראיתי אותו יומיים עצוב ביותר, דילגתי לעבר הדלת פתחתי אותה וראיתי את הבנים חח צפויי ,נייל ישר בא אליי ונתן לי חיבוק מחמם וארוך ביותר ,הוא סחב אותי לתוך הבית עם החיבוק שלו,נתן לי נשיקה ואז הלכתי להגיד שלום לבנים האחרים,חיבקתי את כולם ואז הם ישר רצו לחדר אוכל,שזה גם צפוי מדיי "חח שמנים" צחקתי ואמרתי הולכת לחדר האוכל,אכלנו דיברנו על כל מיני דברים, ואז היה להארי פלאפון "זה סיימון אני שם על רמקול" הוא מלמל ולא הבנתי "סיימון?!" מלמלתי לעצמי
"היי בנים מה שלומכם" סיימון כנראה אמר
"הכל בסדר דוד סיימון" לואי אמר וכולנו צחקנו
"יש לי משהו חשוב להגיד לכם אתם לבד?" הוא שאל אותם וכולם תקעו את מבטיהם אליי
"אחותי בחדר,היא תצטרך ללכת?" הארי שאל
"כן אני מצטער זה ממש חשוב" סיימון ענה וכולם הסתכלו עליי "אוקיי" מלמלתי ויצאתי מחדר האוכל
~נקודת המבט של הארי~
"בנים,ברכותיי אתם יוצאים לסיבוב של שלושה חודשים" סיימון אמר וכולנו הרענו "מתי?" זאיין שאל אותו "זה יוצא חודש וחצי לפני סיום הלימודים שלכם ואתם תמשיכו אותו חודש וחצי גם אחרי חופש הגדול,ומה שיישאר לכם זה חודש וחצי חופש" סיימון אמר והסתכלתי על נייל,הוא נראה פגוע מאוד, הבעת פניו השתנתה לעצובה ויכולתי לראות שמשהו לא בסדר במה שסיימון אמר "אני אדבר איתכם כבר שבוע הבא אני אתאם איתכם פגישה ונספר לכם הכול" סיימון אמר וניתק "ניילר הכל בסדר?" זאיין שאל אותו "כן,הכול בסדר למה שלא יהיה בסדר?" הוא שאל "ניילר רואים שמשהו לא בסדר,תספר לנו אנחנו רק רוצים לדעת,אנחנו נעזור לך " לואי אמר כשהבעת פניו השתנתה לרצינית, כשבאמת צריך לואי ניהיה הבן אדם הכי מבין ותומך שיש "זאת עדן,אני לא יוכל לעזוב אותה לכל כך הרבה זמן" נייל אמר וטמן את ראשו בידיו "אל תדאג,אתם תיפגשו וביינתים יש לך עד סוף השנה שזה חצי שנה שלמה להיות איתה,שיהיה קצת לפני כבר נראה מה נעשה" זאיין אמר וטפח לו על הכתף "רק אל תגידו לה,אני רוצה לדעת הכול קודם כדי שאני אדע איך לספר לה" הוא אמר "תודה אני חושב שאני יעלה אליה" הוא אמר ועלה למעלה.
~נקודת המבט של עדן~
הלכתי לחדרי והתיישבתי במחשב,הייתי קצת בפייסבוק כשנייל נכנס "היי בייב" אמרתי לו וקמתי מהכיסא שלייד המחשב "היי לאב,איך היה בלעדיי?" הוא של וחיוך ערמומי התפרש על פניו "היה בסדר,למרות שהתגעגעתי לישון איתך" אמרתי ועשיתי פאפי פייס,נייל נשכב על המיטה שבחדרי וסימן לי עם ידו לבוא לשכב לצידו,הלכתי ונשכבתי לצידו,שמתי את ראשי על חזהו, "הנה עכשיו טוב?" הוא שאל אותי מרוצה "כן,מי זה הסיימון הזה?" יריתי את השאלה "אה,זה המנהל שלנו" הוא ענה "אה" עניתי,לא רציתי לשאול אותו מה הוא רצ כדי לא להראות נדחפת מידיי,הוא התחיל ללטף את ראשי כשהארי נכנס לחדר "אוו איזה מתוקים" לואי יצא מאחוריו, "הם אמרו שהם יצאו עכשיו משדה התעופה,הם יבואו עוד עשר דקות בערך,כדאי לך להתחיל להתארגן" הארי אמר "כן טוב רק רגע" אמרתי ללואי והארי, הם יצאו מהחדר והבעת פניי השתנתה, התרגשתי משום מה לפגש את אימי שרבתי איתה ואת אחותי, אני לא יודעת מה ייקרה וזה מלחיץ אותי,נייל כנראה שם לב להבעת פניי " בייב אל תדאגי,הכל יהיה בסדר" הוא אמר לי "כן אתה צודק" אמרתי לו וירדנו למטה,כול הבנים ואני התיישבנו על הספה ,הבעת פניי עדיין לא השתנתה "עדן קרה משהו?" הארי שאל אותי "לא סתם אני לחוצה,כי רבתי עם אמא שלי ולא דיברתי איתה מאז שהיא עזבה, וגם עם אחותי הקטנה" אמרתי וכולם חיזקו אותי,לא שזה עזר אבל הרגשתי שהם ממש דואגים לי, פתאום הייתה דפיקה בדלת..