האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 3 (:

*יום שלישי
**
השתחלתי אל תוך שמלת הנשף שלי, הוא מתחיל עוד שלוש שעות וצריך להתארגן, המאפרת תבוא עוד רבע שעה, והספרית.. מתי שהמאפרת תסיים. ירדתי למטה.
"איפה נייל? הוא צריך כבר להתלבש" שאלתי את הבנים "הוא בשירותים" הם צחקו, ונייל יצא מהשירותים כנראה שהם באמת התכוונו למה שהם אמרו בכל זאת "וואווו" הוא עמד קפוא ולא דיבר "זה רק השמלה מה וואו? " משכתי אותו לחדר, הוצאתי את חליפתו "תתלבש" אמרתי לו ויצאתי, חיכיתי מחוץ לדלת , יותר השתעממתי, בהיתי בדברים, חשבתי על הנשף.
אחרי משהו שהיה נראה לי כמו שעה הוא יצא מדהים כמו תמיד, סרקתי אותו מכף רגל עד ראש; החולצה הייתה מסודרת כתמיד והמכנסיים הידקו את רגליו ועשו לו גזרה מדהימה, שיערו המחומצן עמד בצורה אחידה, סידרתי את הבלייזר שלו בזהירות ונשקתי לו בשפתיים קלות.
**
התמתחתי מעט, ישבתי על הכיסא משהו כמו שעתיים וחצי. הספרית והמאפרת סיימו איתי. עכשיו אני מתה לראות איך זה יצא. הסתכלתי במראה, זה יצא סבבה. יפה אפשר להגיד [הערת הכותבת: קישורים ב'רציתי להוסיף'].
*
"וואוו היה כייף" זאיין אמר אנרגטי במיוחד, כשיצאנו מהדלת האחורית של האולם בו התקיים הנשף, בטח אתם שואלים את עצמכם למה דווקא דלת אחורית, הפאפרצי, היו רודפים אחרינו ולא עוזבים אותנו לרגע. "כן מאוד" מלמלתי.
אני עייפה ממש עכשיו בכל זאת ארבע בבוקר ורק עכשיו הסתיים הנשף, רקדתי כמעט עם כולם והזעתי .. והתחברתי אפילו לבנות אחרות, היה ממש כיף אבל כואבות לי הרגליים זאת הייתה טעות לקנות את הנעליים האלה הם 10 סנטימטרים של סבל ממשי! .
"מחר טסים בארבע שחכתי להגיד לכם" זאיין אמר , שמענו שוב את אותו צפצוף של הלימוזינה נכנסנו ונסענו הגענו הביתה . מיד הורדתי את העקבים ונשמתי לרווחה היה עליי כל כך הרבה לחץ והייתי מתה מעייפות, הורדתי את השמלה, זה היה פרויקט, אבל אפשר להגיד שהצלחתי, הורדתי אותה ושמתי אותה על קולב בארון, את הנעליים הכנסתי למגירה.
החלפתי לפיג'מה וירדתי למטה אמרתי לבנים לילה טוב בדרך נייל עלה איתי, בזמן שהוא הוריד בגדים אני נשכבתי במיטה, כשסיים בא מאחוריי וחיבק אותי ועטף את מותניי עם ידיו "לילה טוב" אמרתי "לילה טוב" הוא נשק לי בצוואר , הניח את ראשו בשקע צווארי ונרדמתי..
**
*יום רביעי*
אחרי טיסה של פחות מחצי שעה מלונדון אל פריז נחתנו, אם אתם חושבים שהבנים לא רבו קצת עם סיימון על החופשה אתם טועים, אבל סיימון נכנע .. הוא החליט שזה באמת זמן טוב לחופשה בתנאי אחד , על זה שביום שישי זה יהיה 'יום פרסום' זאת אומרת ביום הזה הם יילכו לראיון ולחתום למעריצות, ובקיצר יילכו מוקדם בבוקר ויחזרו מאוחר אבל זה רק הם,.
אוטו שחור וגדול הסיע אותנו למלון שלנו וכל זה בסודיות כי אנחנו לא רוצים שהפאפרצי ומעריצות ייתקפו אותנו , בסך הכול זאת אמורה להיות חופשה שגרתית, הבנות [ החברות של הבנים] יצטרפו אלינו עוד שעה וחצי בערך . הם יסעו ברכבת התחתית כי פרי נפגשה עם הלהקה שלה, אלינור נפרדה ממשפחתה הרבה זמן, ודניאל בחזרות לריקודים שלה..
יצאנו מהאוטו ונכנסנו בזהירות למלון העמדנו את המזוודות ונעמדנו ״ שלום יש לנו הזמנה על שם זאיין מאליק״ זאיין זרק לעברה והיא טרחה להסתובב לעברנו בכיסאה ״ אה כן אממ״ היא דיברה בסנוביות ודיפדפה במחברת ״קומה 19 חדרים 567,568,569,570,571״ אמרה והניחה על הדלפק שני כרטיסים לכל אחד מהבנים עם מספר החדר עליהם ״תהנו בחופשתכם״ הסתכלה בציפורנייה ואמרה.
היא הרימה את ראשה, וראתה את הארי.. חיוך פלרטטני צץ על פנייה והיא קרצה לו במהירות, הארי חייך את החיוך הכובש שלו וכבר ידעתי מה הולך לקרות מכאן.. הארי ייקח אותה ללילה ה'מהנה' שלו ״ בואו נעלה לחדרים " אמרתי לכולם "אבל מה עם המזוודות?״ זאיין שאל אותנו ״ אה את המזוודות העובדים כאן יביאו לנו לחדר״ נייל מלמל כתגובה לזאיין ״ הארי אתה בא או שאתה נשאר?״ ליאם שאל אותו וטפח על גבו ״ אני בא אני בא״ הוא נאנח קלות ונכנסנו למעלית ״אז מה עם הסנובית הזאת?״ זרקתי לעברו כשלחצתי על הקומה בלי לסנן שום מילה, אנחנו לא מסתירים כלום ״ כלום סתם מטומטמת ״ הוא העביר את ידו בשערו וצחק קלות.