האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 16 חלק 19

**
זה כבר ארבע בבוקר, אני מת לישון, אני נאבק בעיניי שלא ייסגרו.
אני ועדן סיימנו בדיוק לפני רבע שעה לסדר את הכול, יצאתי מחדר האמבטיה הולך לכיוון חדר הארונות שבחדר שלנו, כל הכובעים והסופרות שלי מסודרות טיפ-טופ אחת ליד השנייה ליד הבגדים בעוד דבריה של עדן מול שלי, שלפתי בוקסר מהמגירה ושמתי אותו עליי.
באותה שנייה עדן בדיק יצאה אחריי מהמקלחת ובאה גם היא לחדר הארונות.
חזרתי לחדר האמבטיה ותליתי את המגבת מצחצח שיניים בקפידות, יצאתי שוב והתיישבתי על הספה שבחדרנו המשקיפה לחדר הארונות שבמקרה עדן מתלבשת שם עכשיו, בהיתי בה לכמה זמן עד שהיא שמה לב
״אל תבהה בי״ היא הסמיקה והסתובבה לצד השני משחילה את החולצה על גופה וסוגרת את דלת חדר הארונות.
״אני כן יבהה בך כי את חברה שלי, ואת בעיקר מושלמת אז את לא צריכה להתבייש לידי בכלום״ אמרתי והתרוממתי לכיוון המיטה, נשכב בצד ימין ליד עדן.
״אני אוהבת כל כך אותך, הבית היה רעיון מדהים ואני שמחה שיש לי אותך״ היא אמרה וסובבה את פנייה אליי ככה שפנינו אחד מול השנייה.
״אני שמח שאהבת את הרעיון, גם אני אוהב אותך״ כרכתי את ידי סביב ראשה והיא התכרבלה בי.
ירד גשם עז בחוץ וכל מה שרציתי הוא להתכרבל איתה למשך כל החיים שלי…
** יום שישי
**נקודת המבט של נייל
רעם חזק העיר אותי משינה, קפצתי במקומי ושפשפתי את עיניי.
עדן התכרבלה בי יותר וכשהיא שמה לב שהתעוררתי היא אמרה ״אני מפחדת בייב״
״אל תדאגי זה רק רעם״ צחקתי עליה.
״אל תצחק עליי זה דיי מפחיד״ היא תקעה בחזי אגרוף חלש.
״מה השעה בכלל?״ שאלתי
״אממ. שלוש״
״אוקיי בואי נקום..״
**
עכשיו ארבע אחרי הצהריים, אני ונייל בילינו את היום הזה ביחד בקניית אוכל מהסופר וסידור הדברים בבריכה כי הבנים, אלינור דניאל ופרי אמורים לבוא אלינו עכשיו. דניאל וליאם אומנם נפרדו אבל דניאל היא עדיין חברה טובה והיא בקשר עם כולנו אז לא היה לי נעים אם לא הייתי מתקשרת, זה ייצור מצבים קצת מביכים למרות שהיא וליאם מדברים והם ידידים טובים זה קצת קשה להתרגל לזה שהם ב'נפרד' מה שנקרא.
דיברתי מקודם עם הבנות וסיפרתי להן על הבית שנייל קנה וגם הזמנתי אותן לבוא עם הבנים.
סידרנו את הבריכה ומחוצה לה זאת אומרת שבחוץ שמנו את כל הכיסאות שיזוף שקנינו שזאת אומרת חמש עשרה ושולחן מאורגן עם נשנושים, ואת הבדים שמצפים את הבריכה הוצאנו, אם אנחנו נרצה להחזיר אנחנו צריכים להדביק שוב כי יש שם בד נדבק, לעומת זאת את הגג השארנו.

לתוך הבריכה הכנסנו את כל המזרנים, הכדורים, הרשת של הכדורעף, הסלים של הכדורסל, ואת הכיסאות מזרונים האלה ועוד המון דברים מגניבים, כן באמת קיימים דברים כאלה!. וגם הורדנו את הבד המובנה כי אנחנו הבנות הולכות להשתזף ואנחנו רוצות לראות את הבנים שלנו משחקים.
בדיוק סיימתי עכשיו להתארגן, שמתי כבר בגד ים ובגדים מעל, ובגלל שאני נשרפת בקלות אני חייבת לשים כובע, אז הלכתי לחדר ארונות וניגשתי לפינת כובעים של נייל ולקחתי כובע של באטמן. בסופו של דבר הייתי לבושה ככה http://www.polyvore.com/cgi/set?id=88222653
השיער שלי היה פזור וישבתי בספה שבסלון חיכיתי לדפיקת דלת, נייל התארגן.
אחרי חמש דקות של צפייה בטלוויזיה שמעתי את הפלאפון מצלצל.
בחוץ שמנו שער, כפתור ללחיצה לפלאפון וקוד. ככה שכל מי שרוצה להיכנס צריך לדעת את הקוד, אם לא אז אין כניסה אבל אפשר גם לצלצל ואז אני פותחת.
עניתי לפלאפון, תיארתי לעצמי שאלה הבנים.
״עדן תפתחי לנו״ הם צעקו ושמעתי מהרקע מלא רעש.
ניתקתי ולחצתי על הכפתור שפותח את השער, תוך שניות הם נכנסו בדלת בלי שום התראה.
הם היו רועשים, מצוידים בתיקים ואביזרים.