האחד שלי (1D)- פרק 3

אוקי בנות עכשיו כשיש חופש
ויום כיפור עבר אני יעלה בכל יום כמה פרקים!!

<נקודת המבט של לואי>
אני והבנים יצאנו לטייל בלונדון אחרי הרבה זמן שהיינו סגורים במכונית
הארי:״הו הו הו הו הו תראו את הבית הזה!!״ הוא אמר מצביע על בית ענק
נייל:״מה את מתלהב גם לך יש בית כזה״
הארי:״נושא לשיחה…״
אני:״היי הנה קווין!!״ אמרתי מצביע על ציפור שנראיתכמו קווין הציפור המפוחלצת שלי(נראלי שהיא מפוחלצת או איך שלא כותבים אתזה)
ליאם:״לפעמים אני מרגיש שהחברים הכי טובים שלי תינוקות״
זאיין:״אווו תודה צ׳וץ׳״ הוא אמר מוחץ את ליאם בחיבוק ואז ראיתי נערה יושבת על הרצפה צועקת משהו התקרבתי קצת ראיתי לידה עוד נערה שוכבת והיא צועקת הצילו
אני:״בנים תארו!!״ אמרתי מצביע לשם
הארי:״מזה?! מה קרה שם?!״
אני:״לא יודע בוא נלך לראות!!!״ אמרתי מתחיל לרוץ לשם הגענו ולנערה ששכבה ירד מלא מלא דם
אני:״מה קרה?!״
נערה:״מה מה קרה?! זה לא ברור?! תראה אותה!! היא מלאה בדם!!״ היא אמרה בוכה וליאם ניסה להרגיע אותה
זאיין:״אני מתקשר לאמבולנס!!״ הוא אמר מוציא את הטלפון ומחייג בזמן שאני מנסה לעצור את הדימום של הנערה
אני:״אל תדאגי הכל יהיה בסדר״ אמרתי לה כשחברה דלה הייתה בצד בוכה כשליאם מחבר אותה והבנים בצד אחר
נערה:״תודה״ היא אמרה מחייכת לי חיוך קטן. האמבולנס הגיע אחרי חמש דקות ובזמן הזה גם הפפראצי הספיקו להגיע ולהציק לנו הצלחנו איכשהו לעבור אותם ולעלות על האמבולנס.
הנסיעה הייתה שקטה ומתוחה כל אחד היה עסוק במשהו אחר והדבר היליד שהיה לי בראש הנערה הפצועה המהממת הזאת.
<נקודת המבט של עדן>
נער:״אל תדאגי הכל יהיה בסדר״ אמר לי אחד הנערים שעזרו לנו והוא היה כל כך חתיך ומושלם אלוהים!!
אני:״תודה״ אמרתי מנסה לחייך ליוך קטן ואז פתאום הגיעו צלמי פפראצי, לא הבנתי למה הם כאן זה לא שמישהו מאיתנו מפורסם הרי אבל ניסיתי להתעלם מהם בהתחשב שיורד לי עכשיו מלא דם האמבולנס הגיע ועלינו עליו הגענו לבית חולים אחרי חמש דקות
העבירו אותי לחדר ניתוח ומאז אני חושבת שישנתי.
קייטי:״היא מתעוררת!!״ שמעתי אותה אומרת כשהעיינים שלי נפקחו קצת
אני:״איפה אני?״ שאלתי מבולבת
נער:״בבית החולים״ הוא אמר ונזכרתי בהכל
אני:״האא כן נזכרתי״ אמרתי מתאוששת מכמות הדם שיצאה מגופי
קייטי:את בסדר? אני כל כך דאגתי לך!!״
אני:״בטח שאני בסדר קייטי אין לך מה לדאוג!!״ אמרתי בחיוך קטן ואז קלטתי את הבנים
אני:״אממ כן זה מצחיק כי אני עדיין לא יודעת איך קוראים לכם״ אמרתי בגיחוך
״אני זאיין״
״אני נייל״
״אני האריייי״
״אני ליאם״
״ואני לואי״ אמר המושלמם דיי מה הסכוי שהתאהבתי? אין מצב זה סתם. ואולי לא?
אני:״נעים להכיר, אני עדן עכשיו בוא נברח מהבית חולים למה הוא עושה ךי בחילה״ אמרתי כשאני מאגרנת תיק ואז הרופא נכנס ואמר שאני יוכל להשתחרר רק בעוד חמש שעות!!! אני לא סובלת בתי חולים במיוחד מאז שההורים שלי נפטרו כאן בית חולים נולסון חדר מספר 234 אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול