האהבה הכי גדולה ואמיתית במקום הכי שחור פרק 9

נקודת המבט של נייל:
נווו הארי תתעורר כבר!!!!!!!
הוא לא הגיב
הרופא היה נראה מהורהר
ואז הוא אמר משו לחוטפים
אחד מהם הלך וקרה לעוד שניים
ואז הם באו ולקחו אותו
פשוט הרימו וזהו הלכו בלי להגיד כלום פחדנו בכלל לשאול לאן
והם כולם יצאו והדלת נסגרה
ואז שמתי לב שהאוכל נשאר שם
בשבילנו
ראיתי שכולם מסתכלים לכיוון של זה גם
"מה נעשה?!" שאלה שובל
"לא נראה לי שיש משו שאנחנו יכולים לעשות חוץ מלקוות שהכל יהיה בסדר"
אמר ליאם "ואין טעם שלא נאכל במילא אם נשב פה ונבכה זה לא יעזור ואפילו יזיק לנו"
ואז ניגשתי לכיוון הלחם ולקחתי חתיכה
כולם עשו כמוני
אכלנו
ואז הרגשנו יותר טוב
אבל פחדנו מה יהיה עם הארי
לכו תדעו בכלל לאן לקחו אותו
אמאלהההה
איך זה קרה לנו לעזאזל?!?
מה לא מחפשים אותנו?!
יאללה שימצאו!!!!!
אני לא רוצה להיות פה יותר..
אבל כמה שאני לא רוצה להיות פה זה לא עוזר
נדפקנו פה כנראה לעוד הרבה זמן אם לא עד המוות שלנו
אוףףף
ואז דנה באה לשבת לידי
היא היתה נראת כ"כ שברירית יותר מכל אחת אחרת שראיתי איי פעם
חיבקתי אותה
ואז הפסקתי לפחד
היה לי כיף איתה
בחיים לא הרגשתי ככה
"נייל" היא קראה לי
"מה מאמי?" עניתי
"אם נמות מות מחובקים טוב?" היא בכתה
"מבטיח" אמרתי
ובאמת האמנתי בזה
אם נמות נמות מחובקים

מנקודת המבט של לואי:
איפה הארי?!
לאן לקחו אותו?!
הרגשתי הכי רע בעולם
זה קרה לו בגללי
מההתחלה זה לא היה אמור לקרות לו
רק בגללי
דניאל ישבה לידי
הראש שלה היה על הכתפיים שלי
היא רעדה
"למה את רועדת?" שאלתי אותה
"קר לי ואני פוחדת" היא התחילה לבכות
חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי
"לואי" היא הסתכלה לי בעניים
"אם נמות?!" היא שאלה
"אם נמות אז נמות בסוף כולם מתים אם לנו זה יקרה קודם אז זה פשוט מה שאמור לקרות" עניתי ובאמת האמנתי בזה!
"אני פוחדת למות" הדמעות ירדו לה בכמויות
לקחתי את האצבע שלי וניגבתי אותן ועוד שהידיים שלי היו רטובות מרחתי אותן על העניים שלי
:(זה דבר שאמא שלי ז"ל היתה עושה לי תמיד ואני עדיין עושה את זה תמיד):
"גם אני" מאוד חשבתי לעצמי והצטמררתי
"אתה היחיד פה שאני מרגישה בטוחה איתו
תבטיח לי שאם נמות נמות ביחד!"
"מבטיח" אם נמות נמות ביחד!
ונתתי לה חיבוק בטוח

מנקודת המבט של ליאם:
אני וזאין ישבנו ביחד
ניסינו רק לשכוח לדאוג להארי
זה אכל אותנו מבפנים
וכל מה שעשינו לו עזר
הסתכלנו על הבנות שישבו ביחד מולנו
אוראל
שירן
שובל
אושרית
סתיו
מכולן אוראל וסתיו הכי מצאו חן בעיני
ראיתי שזאין לא הפסיק להביט על שובל
הרגשתי לא טוב עם עצמי
הארי פצוע
לא איתנו
אין לנו מושג מה איתו
ואנחנו מתאהבים
אבל לא היה לנו מה לעשות
זה פשוט קרה
הסתכלתי על הבנות
הן היו אדישות לגמרי
חוץ מסתיו שבכתה
נראה לי שהיא מרגישה משו כלפי הארי
הלכתי והתיישבתי ליד אוראל
זאין עשה כמוני והתיישב בין שובל ושירן
ניסיתי לדבר עם אוראל
היא היתה אדישה
ובקושי ענתה לי
בחורה קשוחה וקשה להשגה
אבל מתחת הכי רגישה ופגיעה שיש
אני מת על זה

נקודת המבט של זאין:
יואו היא כ"כ יפה
שובל את יפה!!!!!
מושלמת מהממת
עדינה כ"כ
וכ"כ משוועת לעידוד
בא לי לחבק אותה
כ"כ כ"כ כ"כ
מה עושים?!
ואז היא עשתה את זה היא חיבקה אותי
החזרתי לה חיבוק
הבנתי
גם היא מרגישה משו אליי
"נלך לשם" היא לחשה והצביעה על הפינה הפנויה שהיתה מולנו
קמנו ועברנו לשם
עדיין היינו מחובקים
"תשמור עליי?!" היא שאלה בתקווה
"מבטיח" תמיד
"בכל מחיר" הוספתי
וככה עם הראש שלה עליי נרדמנו
ופעם ראשונה מאז שהגעתי למקום הזה הרגשתי בטוח במשו
אני אוהב אותה
אני לא יתן שיקרה לה משו גם במחיר החיים שלי
אני יגן עליה
כי אין מישו אחר שיעשה את זה
היא תלויה בי ואני לא יאכזב אותה לעולם
מבטיח