דמי, אני ו1D פרק 4

"דמי?" שאל אותי הבחור בזמן שברח מהמעריצות.
"בוא אני יעזור לך לברוח, אני יודעת אטיפה אפשר להסתתר" אמרתי לו והושטתי את ידי.
נכנסנו לביניין מסוים והסתתרנו בו.
"אז איך אתה מכיר אותי?" שאלתי אותו מופתעת.
"כאילו מי לא מכיר את דמי לובאטו?" הוא שאל אותי.
"טוב אני מבינה שאתה מכיר אותי אבל אני לא כל כך מכירה אותך או ליתר דיוק בכלל לא מכירה אותך!" אמרץי לו.
"את לא מכירה את וואן דיירקשן?" הוא שאל מופתע.
"זה מצלצל מוכר אבל אני לא בטוחה, נראה לי שמעתי את זה הרבה כשההיתי מאושפזת" אמרתי.
"אזבאמת ההית מאושפזת?"שאל אותי הבחור.
"כן ההיתי אבל עכשיו הכל בסדר" אמרתי וחייכתי.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי.
"נייל הורן, אני מוואן דיירקשן, להקה שסיימון קאוול יצר בתכנית שלו האקס פקטור" הוא ענה לי.
"רגע אתם הלהקה הזאת עם ה-5 בנים שחצי מהעולם מעריץ?" שאלתי נזכרת מעט בסיפורי הבנות מבית החולים.
"כן" הוא אמר וחייך.
"אז רגע לפי מה שאני זוכרת ששמעתי אז יש לכם אחד בלהקה שאוהב נשים מבוגרות?" שאלתי.
"כן זה הארי הוא ענה וצחק.
"ויש אחד שכל המעריצות חושבות שהוא אוהב גזר אבל עכשיו כבר נמאסה עליו הבדיחה הזאת?" הוספתי שאלה לחקר שלי.
"כן זה לואי התינוק של הלהקה הוא הכי גדול ומתנהג כמו הכי קטן" נייל ענה לי וצחק שוב.
"אז יש לכם אחד שמאוד אוהב קעקועים?" שאלתי.
"כן זאין מאליק הערס צעצוע שלנו" ענה נייל.
"למה ערס?" לא הבנתי.
"כי הוא נראה ככה" ענה לי נייל.
"ויש אחד שחלה כשהוא היה קטן?" אמרתי ושאלתי בו זמנית.
"כן זה ליאם והוא נולד כמעט מת" אמר נייל והפעם לא צחק.
"ואחרון זה מישהו שאוכל מלא…" אמרתי והתחלתי לצחוק כי נייל בדיוק התחיל לאכול כריך שהיה אצלי בתיק.