דמי, אני ו1D פרק 3

אחרי שיועצת השכבה הלכה לקחתי את ההפניה וזרקתי לפח, "למה אני צריכה את זה בכלל, זה יעבור לי ההקאות בטח בגלל איזה וירוס ובגלל אותו וירוס אני גם מרזה" חשבתי לעצמי והלכתי לחצר של בית הספר.
שבועיים בערך אכלתי ממש מעט ואז התחיל מצבי להתדרדר.
אחרי שניהיתי חלשה אמא התחילה להביא לי אוכל לחדר ולטפל בי ויום אחד בזמן שהיא סידרה לי את החדר היא מצאה את הסכין שבו השתמשתי כדי לחתוך את עצמי.
"דמי, למה עשית את זה?" אמא שאלה אותי.
"אמא אני עברתי התעללות קשה מה רצית שאני יעשה? לחתוך זה היה הדבר היחיד שניחם אותי" אמרתי והתחלתי לבכות.
"דמי יפה שלי אל תיבכי!, אמרה לי אמא וחיבקה אותי.
"אני מבינה מה את עוברת, גם אני עברתי את זה, את צריכה לקחת את עצמך בידיים ולהבין שכל מי שפוגע בך בסוף יפגע כפליים" הוסיפה אמא ונתנה לי נשיקה.
"אמא אני מפחדת לחזור לבית הספר!" אמרתי לה והתחלתי לבכות לתוך הכרית.
"את לא תחזרי לבית הספר בקרוב, את תתאשפזי כדי להרפא מהמחלה שלך" אמרה אימי.
"אבל…." התחלתי להגיד ואז השתתקתי כי הבנתי שזה יהיה הדבר הכי נכון לעשות.
"בסדר אמא אני יאסוף כמה בגדים וניסע" אמרתי וקמתי ממטתי.
במשך חודש שהיתי בבית החולים.
בזמן שההיתי בבית החולים היו מלא בנות שזיהו אותי ולא הבינו מה אני ילדה שמגיל קטן כבר הייתה מפורסמת, עושה בבית החולים.
"בנות מינסיון אני אומרת לכן אל תחתכו ואל תעשו דיאטות מיותרות!" אמרתי לכל הבנות ששאלו אותי למה אני נמצאת שם.
אחרי שהשתחררתי מבית החולים התקשורת רדפה אחרי כדי לדעת אם באמת ההיתי מאושפזת ואם באמת חתכתי ועוד שאלות שלא בדיוק היו קשורות.
יום אחד הלכתי ברחוב וראיתי ילד בלונדיני רץ ואחריו מלא בנות צורחות ומבקשות חתימה……