דמייני על זאין מאליק (ספיישל שבועות)

'כלבה', 'ז**ה', 'מכשפה', 'מגעילה', 'תמותי'.
כל הקללות האלה ועוד מופיעים לך באינסטגרם, בפייסבוק, בטוויטר.. בכל מקום!
הכל קרה מאז שאת חברה של זאין. כן כן, זאין מאליק, חבר להקת 'וואן דיירקשן' המצליחה בעולם.
השעה הייתה 00:16 בלילה. זאין ישן, הבית חשוך, הדבר היחידי שמאיר אלה ההודעות מהטלפון שלך, הודעות מדיירקשנרס ששולחים לך עוד ועוד קללות.
קמת בשקט מהמיטה הזוגית שלך ושל זאין והלכת לחדר המקלחת.
נכנסת לחדר המקלחת ובכית, הוצאת את כל הדמעות והכאב שלך החוצה.
הסתכלת קדימה, רואה את סכין הגילוח של זאין.
לקחת אותו ביד, מחזיקה אותו חזק וחושבת.
צד אחד שלך אמר לך: "תעשי את זה כבר! תחתכי, תראי להם שאת נפגעת מזה! זה ייעשה לך טוב!"
וצד אחר שלך אמר לך: "אל תעשי את זה, את תתחרטי על זה בהמשך! זה יישאיר לך צלקות לכל החיים! כשתיהיי אמא ויהיו לך ילדים, מה תגידי להם? חתכתי כי היה לי קשה?"
החלטת להקשיב לצד הראשון שלך.
לקחת את סכין הגילוח, הנחת אותו על ידייך, ו.. חתכת.
דם החל לרדת במורד ידייך, קול הבכי החרישי שלך היה הקול היחידי שנשמע בחדר.
לקחת תחבושת אלסטית וחבשת את ידייך.
לאחר שכל הדם נספג הורדת אותה ונרדמת על השירותים.

– בוקר –
נקודת המבט של זאין:
התעוררתי למשמע השעון המעורר שלי.
התעלמתי ממנו וחיבקתי את.. הכרית?! מה זה?! איפה (השם שלך) ?!
קמתי במהירות, מפחד שמשהו רע קרה.
מתהלך לי בבית, צועק "(השם שלך), (השם שלך)" ותוך כדי מתפלל שכלום לא קרה לה.
לאחר כמה דקות נכנסתי לחדר המקלחת וראיתי אותה ישנה על השירותים.
צחקתי.
"(השם שלך), בוקר טוב! עשית לי התקף לב!" אמרתי. היא לא התעוררה, כרגיל. היא ישנה חזק.
הסתובבתי אל השידה, מחפש את מברשת השיניים שלי.
במקום זה, מצאתי את סכין הגילוח שלי מלא בדם. מה לעזא.. רגע, אני מבין.
הרמתי את ידה והבטתי בחתכים הטריים שלה.
דמעות זלגו במורד לחיי בעודי ממשש את השריטות נוטפות דם קלוש.
היא התעוררה.
"(השם שלך), למה?" שאלתי. "מ.. מה.." היא מלמלה והביטה בחתכים שלה.
"זאין.." היא אמרה..
"למה, רק תגידי לי למה?! אני לא טוב בשבילך?! פגעתי בך?! למה.." אמרתי ובכיתי, פאקינג בכיתי.
אני לא מאמין שהיא חתכה את עצמה.. היא הלב שלי! החיים שלי!
"זאין, זה לא קשור אליך!" היא אמרה וניסתה להרגיע אותי, אך ללא הצלחה.
"זה.. כי.. בגלל.. המ.." היא מלמלה.
לקחתי נשימה עמוקה. "תגידי לי את האמת" אמרתי בקול הכי רגוע שיכולתי לגייס באותו הרגע.
"אני.. טוב, זה בגלל הקללות. הקללות והמילים ששולחים לי בכל מקום אפשרי. נמאס לי, הנה, הם קיבלו את מה שהם רוצים!" היא אמרה והצביעה על החתכים שלה.
"(השם שלך), הם לא שווים את זה! אני מתכוון.. הם המעריצים שלי ואני אוהב אותם, אבל את ממש לא צריכה לחתוך בגללם! הם רק מקנאים, הם רוצים להיות במקומך. תראי להם שאת לא מקשיבה לזה, שאת יותר טובה וחכמה מהם, ושהם לא יצליחו לשבור אותך!" אמרתי.
היא חיבקה אותי חיבוק גדול.
"תודה זאין.. אני אוהבת אותך" היא אמרה.
"אני אוהב אותך גם. תמיד"