דמייני לעצמך 1D – קטע 4 -עבודה חדשה

"זה היום הראשון שלך במגזין האופנה 'Vegue', מתרגשת?" העמיתה לעבודה החדשה שלי אלכס שאלה אותי כשהסתכלתי סביב מקום העבודה החדש שאני עומדת לחלוק איתה.
"מה?" מלמלתי והסתובבתי אליה. היא חייכה ולקחה את היד שלי. "את הולכת להיות בסדר. אל תהיה לחוצה" היא אמרה וקרצה לי. "יש לנו סט צילומים היום וג'ונתן רוצה שתהיי שם. אל תפשלי בזה, אוקיי? זה חשוב" היא אמרה. "ג'ונתן?" שאלתי. "הא, הבוס שלנו" אלכס ציחקקה. "הו, אוקיי, מתי?" שאלתי. "בעוד חמש דקות. אני חושבת שהבנים אמורים להיות שם כבר" היא מלמלה והסתכלה על השעון שלה.
"הו.. קדימה, תני לי להראות לך את הסטודיו" היא אמרה וחייכה בחמימות. הגענו לסטודיו המרהיב. "זה ענק וכל כך מעניין, כל המצלמות והאורות האלה…" מילמלתי וחייכתי לאלכס. "איך אני נראת?" היא שאלה בפתאומיות. הסתכלתי אליה. היא הייתה מדהימה עם העור החלק, השמלה הלבנה והעקבים היפים. השיער שלה והמייק אפ שלה היה עשוי בצורה מושלמת והעור שלה סביר להניח מעוצב בגן עדן. ואז יש אותי – אסון. "את נראת מדהים" אמרתי בעדינות וחייכתי. היא נשכה את השפתיים של עצמה וקפצה למעלה ומלטה. "היי אלכס" שמעתי קול יותר מדי מוכר מאחורי. הסתובבתי וראיתי את וואן דיירקשן עומדים בדיוק מולי.
אותם וואן דיירקשן שאת התמונות שלהם אני רואה כל היום באינטרנט. אותם וואן דיירשן שניסיתי לפגוש כבר שנים. אותם וואן דיירקשן שאת הכרטיסים להופעות שלהם אני מנסה להשיג אבל אף פעם לא הצלחתי. אותם וואן דיירקשן שהתמונות שלהם מכסות לי את קיר החדר. אותם וואן דיירקשן שאני אוהבת עם כל חלק וחלק מהלב שלי.
"היי לואי" אלכס מילמלה "זאת (השם שלך). העבד החדש של ג'ונתן" היא צחקקה. מה..? "היי (השם שלך) אני לואי" לואי חייך אלי בעליזות. נייל וזאין חייכו אלי וליאם עבר את הכתף שלי. "היי לך" הארי אמר. הוא לובש חליפה שחורה, בלי עניבה, וחולצה לבנה פתוחת קולר. הוא הניח את היד שלו על הכתף שלי, קירב אותי אליו ונישק אותי בעדינות על הלחי. הפה שלי התייבש. העיינים הירוקות שלו נצצו והתבוננו בי. התיישבתי על הספה ובהיתי באצבעות שלי שהיו בקירבתי ממש בזווית הראש למטה. הצצתי למעלה אל הארי והוא לבש את החיוך המסתורי שלו. הסתכלתי במיידי אל הריצפה והרגשתי איך הלחיים שלי הופכות לאדומות. הסתכנתי והצצתי שוב. הוא חייך למטה אלי ונשך את השפתיים של עצמו. אלוהים אדירים!
"(השם שלה)!" שמעתי את ג'ונתן צועק עלי ונבהלתי. קפצתי ממקומי ונתקעתי בו – כל הדפים שלי נפלו על הריצפה. שיט. "אני מבין שזה היום הראשון שלך, אבל למען השם, תנסי לשלוט בעצמך" הוא אמר בכעס ודרך על הדפים שלי כשהלך משם תוך כדי שניסיתי לאסוף אותם. "תני לי לעזור לך" שמעתי את הקול של הארי וסגרתי את העיינים. הו אלוהים, אתה יכול פשוט להעלים אותי? הוא התכופף למטה ליידי ועזר לי במהירות להרים אותם. "תודה" לחשתי והסתכלתי עליו. כשהוא נתן לי את ערמת הדפים שהייתה אצלו הוא ליטף את הפרקי האצבעות שלי עם האגודלים שלו וכל השירים שלי התווכצו בחוזקה בתוכי. "בבקשה" הוא מילמל. "את מסתדרת יפה. אל תתייחסי אליו, הוא מגעיל ככה לכולם" הוא אמר בשקט וחזר חזרה למקום שלו.
צפיתי בכל אורך סט הצילומים. הם כל כך יפים. פתאום הרגשתי את עצמי מחייכת בצורה אדיוטית והסתכלתי במהירות מסביבי – אף אחד לא ראה את זה. ואז שמעתי צחקוקים. "הארי? מה קרה?" הצלם שאל אותו. הסתכלתי עליו, הוא חייך אלי את החיוך היפה שלו. "אני אשמח לשתות משהו" הוא מימל, עדיין הסתכל עלי. "כן, בטח" אמרתי ונעמדתי. אני חייבת לצאת מהחדר הזה.
הלכתי למטבח חיפשתי כוס ופתאום מישהו לקח לי את היד ופתאומיות דוחף אותי כנגד הקיר. זה הארי. הוא חייך ללמטה אלי, וזה שם באוויר ביננו, הניצוצות, החשמל. זה מומחשי. אני יכולה כמעט לטעום את זה פועם ביננו, מקרב אותנו ביחד. "את לא מבינה מה את עושה לי" הוא חייך עם הגומות המפורסמות שלו והזדעף "את לא נושמת" הוא לחש כנגד הפה שלי. ואז הבחנתי בזה – אני מחזיקה את הנשימה שלי בפנים. "תנסי לנשום בייבי" הוא לחש והעביר את השיער למאחורי האוזן שלי. "אני מרגיש את זה גם דרך אגב" הוא המשיך ומילמל.
החשמל, הניצוצות! הוא מרגיש את זה גם! "לאף אחת, (השם שלך), לחלוטין לאף אחת בעולם לא הייתה סוג של השפעה כזאת עלי" הוא לחש לי. התחלתי להתנשף יותר והלב שלי מכה בראש שלי. לא יכולתי לאמר מילה. הוא תפס את הפנים שלי בין שתי היידים שלו, מכריח אותי להסתכל למעלה אליו אל העיינים הנלהבות והנחושות שלו. הוצאתי נשימה גדולה מהפה, והפה שלו התקרב למטה לשלי. הוא נישק אותי. השיניים שלנו התנגשו בקצרה , ואז הלשון שלו חדרה לפה שלי. והתשוקה התפוצצה כמו זיקוקים בערב השנה החדשה. הרגשתי פשוט מדהים.