גורל לא צפוי – פרק 21 !

נקודת מבט ליאן:
~כעבור חודש וחצי~
״קומי מהר, סיימון יהרוג אותנו !״ שמעתי את צעקתה של לורן. פקחתי עיניים וניסיתי להתרגל לאור שהסתנן מהחלון. עשינו אתמול ערב בנות D:
״מה הלחץ? מה אנחנו בפסטיגל בחנוכה?!״ שאלתי וצחקקתי ״מה זה פטיס..גל?״ שאלה בגבות מכווצות והאריכה את המילה. ״סתם… זה מין הופעה כזאת בישרא.. לא משנה…״ אמרתי וקמתי מהמיטה. צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. הוצאתי מהמזוודה הגדולה שלי שמלה רחבה, כי אני כבר חודש חמישי ויש לי בטן ענקית !
הוצאתי נעליי עקב קטנות מאוד. (כדי שאני לא ימות בדרך…) לקחתי את הבגדים והנעליים והלכתי לחדר שלי שהיה פעם של זאיין וג׳ניפר. הם עברו לגור בית לידינו. הורדתי את החולצה וליטפתי את ביטני התפוחה. הורדתי גם את המכנס ונשארתי בבגדים תחתונים ועשיתי פוזות מול המראה. מביטה בבטן שהענקית שלי.הבדלת נפתחה וראיתי את הארי נכנס ומחפש משהו. ״ה..הא..רי״ גמגמתי מובכת. לקחתי את השמלה וניסיתי לכסות איתה את גופי. ״ליאן?״ שאל בתימהון. ״מה את עושה כאן?״ הוסיף לאחר שניה. ״מתלבשת !״ צעקתי עליו, מרמזת לו שיצא. אך הוא רק עמד עם חיוך מטופש על הפנים. ״נוו, אני מדברת עם קירות?!״ אמרתי בעצבים. ״אה? מה?!״ ׳התעורר׳ מחלומו. ״נוו, צא !״ צעקתי עליו. ״נו, כאילו לא ראיתי אותך ככה״ אמר בהתגרות. נאנחתי בעצבים ונשפתי על קבוצת שיער בלונדינית שנחה על פניי. ״טוב, טוב״ אמר ויצא מהחדר. התלבשתי והתאפרתי מתאים, נעלתי את נעליי העקב הקטנות והבטתי במראה. חייכתי לעצמי חיוך מרוצה, וירדתי למטה. כולם ישבו בספות, צופים בטלוויזיה. ״מה קרה עכשיו אין לחץ?!״ שאלתי בעוקצנות ובעצבים. ״ליאן?! מה עובר עלייך? איפה ה-ליאן שהכרנו? החמודה, המצחיקה והרגשנית?״ שאלה ג׳ניפר בעדינות והסתכלה עליי במבט מוזר. ״תשאלי ותאשימי את החמוד שיושב לידך״ (הארי) אמרתי בעוקצנות וטרקתי את הדלת של הבית. חזרתי לבית שלי ושל דילן עם דמעות על הלחיים. איפור מרוח. ולב שבור. היא צודקת, מה עובר עליי?! דילן חיבק אותי והרגיע אותי. ״תלכי לדבר איתם, אני בינתיים יוציא לך את המזוודת האחרות״ אמר בחיוך ונשק לראשי. ״תודה״ לחשתי ונשקתי לשפתיו. הלכתי לבית של ג׳ניפר וזאיין ודפקתי כמה פעמים אך לא היה מענה. כנראה הם עדיין אצל הבנים. הלכתי לבית שלהם ודפקתי בדלת. הארי פתח את הדלת והכניס אותי לבפנים. ״סליחה״ מלמלתי בשקט והשפלתי מבט. ג׳ניפר חיבקה אותי ואמרה שהכל בסדר. נכנסנו לוואן והתיישבנו, חיכינו להארי. ״הא ! שחכתי מזוודה אחת בחדר, דקה אני חוזרת״ אמרתי ויצאתי מהר מהוואן. עליתי מהר לחדר, והוצאתי את המזוודה. ״את צריכה עזרה?״ שאל קול, הסתובבתי והבטתי בהארי. ״אני מעדיפה למות״ אמרתי בעצבים והמשכתי לגרור את המזוודה. ״חכי שניה״ אמר ותפס בידי. ״מה הארי? מה?! השכבת כל כך הרבה בנות ורק אליי אתה נטפל?!״ שאלתי בעצבים ויצאתי מהבית. השארתי אותו עם פה פעור ועיניים דומעות. נמאס לי כבר !
נכנסתי לוואן ופול הכניס את המזוודה מאחורה. הארי ופול הכניסו את המזוודות של הארי והתחלנו בנסיעה. הרגשתי מועקה בלב, אולי פגעתי בהארי יותר מידי?
הוואן נעצר וכל הבנות רצו מהר לחדרים שהביאו לנו, כדי להתארגן להופעה. נכנסתי לחדר, ושלחתי להארי הודעה ׳היי, אנחנו צריכים לדבר.. תבוא לחדר מס׳ 12׳ אני מקווה שהוא יסלח לי… דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי. ״היי״ מלמלתי והשפלתי ראש. ״מה רצית?״ שאל והכנסתי אותו לחדר. התיישבנו בספה והתחלתי לדבר. ״הארי… אני לא יודעת מה עובר עליי… אבל אני מצטערת על זה שצעקתי עלייך, והשפלתי אותך ועל זה…״ אמרתי אך הוא קטע אותי בגסות ״ליאן, טוב לך אם דילן לא? אני לא צריך את הטובות שלך, ולא את אהבה שלך, כנראה שלא נועדנו להיות ביחד ! להתראות״ אמר בארסיות וטרק את הדלת. נשארתי בפה פעור, עיניים פקוחות לרווחה, דמעות על הלחיים, ולב מקובץ. בסך הכל רציתי שתסלח לי וניהיה ידידים ! הרי עומד להיות לנו תאומים !!!

״בהצלחה חיימשלי !״ צעק לי דילן ואני חייכתי חיוך רחב ונשקתי לשפתיו. ״אה, ותזהרי על הקטנים״ אמר וחייך. ״תודה, על הכל״ לחשתי וחיבקתי אותו חזק. ״קבלו את… girrrrl fiiiiiive !!!״ שמעתי את צעקתו של מנחה הערב ועלינו לבמה…