גורל לא צפוי – פרק 2 (בבקשה תקראו!) אזהרה: פרק קצר…

פרק 2:

נקודת מבט ג׳ניפר:
בזמן שכולם הלכו לסרט אני וזאיין חיכנו לתור שלנו אצל הרופאה. לאחר 5 דקות הרופאה קראה לנו ונכנסנו אליה לחדר. ״שלום״ אמרנו בנימוס, והתיישבנו בכיסאות שהיו שם. התחלנו בבדיקות והיא עשתה לי סקירה ואולטרסאונד. לפי זה היא הסיקה שאני כמעט בסוף חודש שלישי ושיש לי בן. ״לאכול ולשתות הרבה ואם את יכולה כמה שפחות עקבים-זה לא בריא לגב-״ אמרה והתיישבה בכיסא ממולנו. ״כל חודש תגיעי לכאן לעשות בדיקות לבדוק עם הכל מתפתח כרגיל, אוקי?״ שאלה בנחמדות. ״כן״ חייכתי חיוך רחב. ״תודה״ אמרנו ויצאנו משם. נסענו… בדרך קיבלתי שיחת טלפון מליאן:
אני : הלו.
לונלון(ככה היא כתובה אצלי) : היי איך היה?.
אני : מעולה אני כמעט בסוף חודש שלישי ויש לי בן.
לונלון : מזלל טווב!!! תגידי את וזאיין רוצים לבוא לננדוס?.
אני : אוקי אנחנו בדרך, איך היה הסרט?.
לונלון : מדהים, אבל ליאם נחר וזה קצת חפר… חחח (יצא לי חרווווז!).
אני : חחח טוב ביי נסיכה.
לונלון : ביי יפה.
וניתקתי את השיחה ולאחר 20 דקות הגענו.

נקודת מבט ליאן:
סיימנו לאכול בננדוס ונסענו חזרה הביתה, היה כבר 7 אז ישבנו לראות חדשות בסלון. (כאילו לא הספיק לנו מכל הסרטים…) ואז ראינו כל מיני סדרות ותוכניות. ב9 וחצי ג׳ניפר הייתה עייפה והיא וזאיין הלכו לחדר לישון. בעשר נפרדנו מכולם ועלינו לחדר, נשכבתי במיטה. הארי נעל את הדלת ונשכב מעלי מתחיל לנשק את כתפיי ואט אט עולה על צווארי. יצא לי גניחה קטנה מנשיקותיו העמוקות, הרגשתמ איך כל העולם עוצר ורק אני והוא נשארים בו… זה היה כיף אבל אני לא מוכנה… ״הא…ר..י״ גמגמתי והרגשתי בכל גופי צמרמורת. ״אמ?״ המהם. ״א..ני מצטערת… אני לא מו..כנה…״ אמרתי נבוכה מהמצב שנוצר. ״זה בסדר בייב, אני יחכה לך״ אמר ונשכב לצידי. ״תודה״ לחשתי והוא משך אותי לחיקו. נרדמנו כך, מחובקים, בכפיות…