גורל לא צפוי – פרק 18! תקראו… ❤

נקודת מבט ג׳ניפר:
הגענו לבית מלון וויסטון וויר. נכנסנו לבית מלון מפואר! הלכנו לכיוון הקבלה כשזאיין גורר 2 מזוודות ענקיות… ״שלום״ אמרתי בנימוס לפקידה בקבלה, זאיין עזב את המזוודות וחיבק את מותניי. ״שלום, הגעתם לוויס… אוי מי גוווווד! זאיין וג׳ניפר מאלייייייק !!!״ צרחה וכל מי שהיה שם הסתכל עלינו. ״אממ.. ג׳ניפר המילטון״ אמרתי מסמיקה וזאיין הידק את חיבוקו. לפתע היו סביבנו הרבה אנשים והם התחילו לצעוק ״זאיין״ , ״ג׳ניפר״ , ״אני לא מאמינה״ , ״יואוווו״ , ״יהיה להם ילד חתיך״… צודקים ;-)
גיחכתי והסתובבתי לקבלה. ״קחו, חדר מספר 129״ אמרה והגישה לנו מפתח מוזהב. ״אמ.. אפשר חתימה?״ שאלה בביישנות. ״בטח״ אמרתי ואני וזאיין חתמנו לה על דף. ״ג׳יימס, בוא לקחת מזוודות״ אמרה לתוך הטלפון ושניה לאחר מכן הגיע בחור שרירי והעלה לנו את המזוודות לחדר. שווה להיות מפורסמים ;-)
הוא הניח לנו את המזוודות בכניסת החדר, זאיין הביא לו טיפ והוא הלך. זאיין פתח את הדלת והכניס את המזוודות. אני נשארתי המומה במקומי. ״נו, את רוצה לישון בחוץ?״ שאל בגיחוך. נכנסתי לבפנים וסקרתי את ה׳חדר׳ יותר נכון בית… זה היה סוויטה, בצד ימין היה מיטה מעץ מלא בהיר, סדינים בצבע סגול בהיר ומלא כריות בצבעי שמנת, סגור בהיר ושחור. ליד היה דלת שמנת מהודרת, שכנראה מובילה למקלחת ושירותים. באמצע החדר היה ספה בצבע שמנת וליד 2 כורסאות סגולות בהירות. ממול היה שידה בצבע שמנת עם עיטורים שחורים ומעל פלזמה ענקית. בצד שמאל היה מטבחון קטן. מאחורי הספה היה חלון ענק! שהשקיף על לונדון… סוויטה מושלמת!
״וואו!״ אמרתי בשוק. ״כן, שווה להיות מפורסמים״ אמר וגיחך. נשכבתי במיטה ונאנחתי. זאיין נשכב לידי וליטף את ביטני התפוחה. עצמתי עיניים, מתענגת על מגעו. ״בערב במסעדה אני ואת, סבבה?״ שאל ואני פשוט התפקעתי מצחוק. ״מה מצחיק?!״ שאל בבלבול והתחיל לצחוק אחרי. כן, יש לי צחוק מדבק. ״כן״ אמרתי ונשמתי עמוק, מנסה להרגיע את הצחוק שהשתלט עליי. ״בואי, נראה טלוויזיה״ אמר ועזר לי לקום. הוא נשכב בספה הארוכה. ״נווווו קווום״ צרחתי עליו, מאיפה זה בא?! הוא התיישב והסתכל עליי בעיניים פקוחות לרווחה. התיישבתי לידו ונשמתי עמוק. ״סליחה״ מלמלתי והדמעות הבוגדניות זרמו מעצמן. ״ג׳ניפר״ מלמל וחיבק אותי חזק. ״מה קרה?״ שאל אותי והתחלתי לצחוק. אני בוכה וצוחקת… ״אני מתחרפנת״ אמרתי וכבר לא ידעתי מה לעשות. ״מה?״ שאל בבלבול. ״התינוק משגע אותי, אתה לא שם לב שמצבי הרוח שלי משתנים?״ אמרתי וגיחכתי, הוא ניגב לי את הדמעות. ״הא… זה חלק מההיריון? כל המצבי רוח האלה?!״ שאל בהבנה. ״בידיוק, אז תתעלם אם אני מתפרצת עליך..״ אמרתי והוא חיבק אותי חזק. הוא הקים אותי מהספה ונשכב. הבטתי בו בבילבול. לאחר שניה ישבתי בין רגליו מחובקת בזרועותיו. הנחתי בעדינות את ראשי על חזהו והוא הדליק את הטלוויזיה, ראינו טיטאניק. כל הסרט הוא ליטף לי את הבטן ומידי פעם הגניב לי נשיקה ללחי. ״אחחחחח״ צרחתי והתקפלתי מכאבים. ״מה קרה?״ שאל בדאגה והושיב אותי והתיישב לידי. הרמתי מעט את החולצה והייתי ככה O_O
התינוק בעט, אבל היה לי בבטן סימן של הכף רגל שלו. http://img2.tapuz.co.il/forumArticles/articleImages/2302200665925.jpg
״מלחיץ…״ לחשתי ודמעה ירדה מעיניי. זאיין ניגב אותה ונשק לראשי. הוא ליטף את הרגל הקטנה של הקטנצ׳יק. הוא התכופף על בירכיו ונשק לביטני, היכן שהרגל של הקטן היה. חיכתי חיוך ענק ונשקתי לשפתיו נשיקה עדינה. ״הולכים לארוחת צהרים? אני רעב…״ אמר וטפח על ביטנו. ״חחח בסוף תיהיה שמן כמוני״ אמרתי וצחקתי. ״ג׳ניפר!״ גער בי. ״את לא שמנה! את בהיריון! יש לך ילד בבטן !!!״ אמר בקול סמכותי ואני צחקתי. הוא חיבק אותי מאחורה ונשך את תנוך אוזני. יצא לי גניחה קטנה, והוא גיחך. ״אני אוהב אותך״ לחש ברוך לאוזני. ״גם אני אוהבת אותך״ אמרה והסתובבתי לכיוונו. הוא נישק אותי נשיקה ארוכה. הלכתי למזוודה והוצאתי בגדים. ״אני יפרוק בינתיים מזוודות״ אמר ופתח את המזוודה של הבגדים. נכנסתי למקלחת והתרעננתי. לאחר רבע שעה יצאתי מהמקלחת עם חלוק על גופי הרטוב, ומגבת קטנה על ראשי. ניגבתי את שיערי וסירקתי את שיערי הארוך, ועשיתי קובנה. זאיין בא מאחורי וחיבק אותי ממותניי. הוא נישק את צווארי החשוף נשיקות קטנות ועמוקות, נשמתי עמוק. התגעגעתי אל מגעו… ביטני התהפכה ופרפרים מילאו אותה כל פעם מחדש כשהוא נוגע בי. הוא נשק ללחיי והלך לארון המסודר. הוא הוציא טריקו פסים כחולה לבנה וג׳ינס כחול כהה. הורדתי את החלוק מגופי ולקחתי תחתונים. באתי ללבוש אותם אבל ראיתי שזאיין בוהה בי, הסמקתי. ״מה?״ שאלתי מובכת בכל הסיטואציה הזאת. ״כלום, יש לי איש… כלומר.. חברה כוסית…״ מלמל וברח למקלחת. הרמתי גבה והמשכתי להתלבש: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=78183928
לאחר רבע שעה, זאייין כבר נעל את הדלת, וירנו במעלית לכיוון חדר האוכל. בדרך עצרו אותנו מלא מעריצים, שביקשו תמונות וחתימות. לאחר 10 דקות שנדמו כנצח, הגענו לחדר אוכל. ברגע שנכנסנו לבפנים, אלפי ריחות נכנסו לאפי, והרגשתי בחילה מסחררת עולב במעלה ביטני. ״זא..י…ין א..ני צרי..כ…ה לה…״ התחלתי לומר אך זאיין הרים אותי בין שתי זרועותיו השריריות ורץ איתי לכיוון החדר. הוא פתח את הדלת הנעולה ורץ איתי למקלחת. הוא הניח אותי בעדינות ליד האסלה. רכנתי מעליה והקאתי את נשמתי. התרוממתי מעל האסלה, וזאיין הגיש לי כוס מים. ״תודה״ לחשתי. שתיתי את המים וירקתי אותם לאסלה. קמתי מהרצפה ושטפתי פנים וצחצחתי שיניים, בעוד זאיין פותח מים וזורק את הכוס לפח. התיישבתי במיטה וזאיין התיישב לידי, מלטף את ביטני ההיריונית. ״אני יורד להביא לאכול, טוב?״ שאל ונשק את מצחי. ״טוב״ לחשתי והוא ירד למטה. נשכבתי במיטה, ועצמתי עיניים. ״מאמי?״ שמעתי את זאיין לוחש. ״ממ?״ המהמתי בשקט. ״ששש, תחזרי לישון״ לחש ונשק את אפי. ״לא..״ מלמלתי בשקט ופקחתי עיניים. התיישבתי לוד זאיין שישב בספה, הדלקתי טלויזיה וראינו סרט ואכלנו :-)
כל היום טיילנו בבית מלון הענק הזה! שיכשכנו רגליים בבריכה הענקית, טיילנו בגנים הציבורים ואיך לא? מעריצים… ;-)
הגיע הערב, חזרנו בחזרה לחדר, נכנסתי למקלחת, יצאתי לאחר 10 דקות, זאיין נכנס מיד אחריי. לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=79014895
התארפרתי מעט, עשיתי פן בשיער והייתי מוכנה :-)
זאיין היה לבוש בחליפה אפורה שהבליטה את שריריו. הוא נשק לשפתיי ונסענו, נסענו אל עבר המסעדה.
הגענו למסעדה, זאיין עזר לי לצאת מהרכב. סביבנו היו הרבה פאפרצי. הם מעודכנים יותר מידי !
״איך את מרגישה?״ . ״את בחודש שביעי נכון?״ . ״איך הלהקה?!״ שאלות נורו מכל עבר, אבל השאלה שהכי סיקרנה אותי, הייתה ״זאיין, מתי תציע לה?״ להציע מה?! הגענו לכניסת המסעדה. ״חדר פרטי, זאיין מאליק״ אמר זאיין למארחת, והיא הכניסה אותנו לחדר פרטי. נכנסנו לבפנים. לפניי נגלה חדר גדול, עם שולחן זוגי באמצע. מעליו היתה מונחת מפה בצבעי שמנת ועיטורים אדומים, נירות ריחניים, צלחות לבנות שמעליהן עלי כותרת של ורדים אדומים. כורסאות אדומות בהירות מכל צד. בהחלט אווירה רומנטית ורגועה. זאיין עזר לי לשבת, והתיישב מולי, הוא היה לחוץ. הנחתי ידי על ידו ״מאמי? הכל בסדר?״ שאלתי בשקט, לא רוצה להרוס את הרגע הרומנטי הזה. ״כן״ מלמל חלושות וחייך…
סיימנו לאכול, ארוחה מפנקת. זאיין שילם למלצרית ויצאנו מהמסעדה. נכנסנו לרכב וזאיין סטה מהכביש של הדרך לבית מלון. ״לאן?״ שאלתי בלחש. ״תראי עוד מעט..״ מלמל ותיפף על ההגה. ״זאיין? למה אתה לחוץ?!״ שאלתי בדאגה. ״סתם… יום קשה״ מלמל והחלטתי להניח לנושא. בשנייה שזאיין פתח לי את הדלת, ריח הים נגלה לאפי. הוא הוציא מחצלת, והניח אותה על החול. התיישבתי, מחובקת בזרועותיו. עבר לה שעה של נשיקות, חיבוקים, דיבורים וצחוקים. זה כל כך רומנטי. קמתי מזאיין ונעמדתי, מביטה בים. הסתובבתי לחזור לאוטו אך נעצרתי. ראיתי מולי את זאיין קורע ברך, כשבידו קופסת קטיפה אדומה ובתוכה טבעת זהב עם אבן קטנה.
״ג׳ניפר, אהבת חיי!
בפעם הראשונה שראיתי אותך, בשניה הראשונה ששמעתי אותך מדברת ומחייכת אלי, אמרתי זאתי? תיהיה אישתי. אני אוהב אותך, כל כך! וגם את הקטנצ׳יק שפה. אני לא מאמין שאני עומד להיות אבא, מהאישה שאני הכי אוהב בעולם. אני רוצה לבלות איתך את שארית ימיי, את כל חיי! אני רוצה שנקים משפחה שמחה ומאושרת. ג׳ניפר, התינשאי לי?״ שאל בקולו המחוספס אך העדין.
״זאיין…״ מלמלתי בוכה, אני לא מאמינה. ״א..ני..אנ..י לא יכ…ולה…״ גימגמתי בשקט, כשדמעות זולגות על פניי, ונספגות בחול הזהוב והרך. זאיין התרומם מהחול ונעמד מולי, המום. דמעה קטנה זלגה מעיניו, הבוהקות לאור הירח.