גורל לא צפוי – פרק 16! ארוווך… ❤

דילן – http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/richestringin/images/23216_2193286_1.jpg

נקודת מבט ליאן:
פקחתי את עיניי לאט לאט, מנסה להתרגל לאור השמש שהסתנן דרך החלון. הייתי בתוך חיבוקו החמים של דילן, הרגשתי כל כך בטוחה. ״בוקר טוב..״ מלמלתי והתמתחתי. ״בוקר יותר מטוב״ אמר וחייך חיוך שובב. ״בוקר במחנה״ צעקנו שנינו וצחקנו. קמנו שנינו לכיוון המקלחת, דילן צחצח ושטף פנים וירד לסלון, אני מיד אחריו. הלכתי לחדר, וחשבתי מה ללבוש. אממ… נייס! :-) http://www.polyvore.com/cgi/set?id=80816843
ירדתי במדרגות לכיוון הסלון, עם נס בידי. כיף להתחיל את הבוקר עם נס ליד המיטה ופתק לידו: ׳בוקר טוב יפה שלי! מאוהב בך… ❤׳
לגמתי מין הנס החם, ששטף את גרוני. ״מממ״ מלמלתי ודילן צחק. ״יאלה תתארגן, צריך לצאת״ אמרתי ולגמתי מהנס הטעים. ״טוב״ מלמל וליקק את שפתי העליונה, אשר עיטרה אותה קצפת מהנס. גיחכתי ונשכתי את שפתו התחתונה והבשרנית. ״דיי לפתות אותי…״ לחש לי ברוך ונישק את שפתיי. ״אני… -נשמתי עמוק- אוהבת אותך״ אמרתי וחייכתי. יש לי רגשות להארי, אבל אני צריכה לשכוח אותו… דילן יעזור לי להתגבר עליו. למרות שיהיה לי ילד מהארי. ״גם אני אוהב אותך״ אמר וסחף אותי לנשיקה חלומית.
הוא ירד לבוש, כמו תמיד בשיא האופנה. חולצת לקוסט לבנה וברמודה כחולה ונעלי נייק כחולות לבנות. ״אני רעב״ אמר וטפח על ביטנו. ״טוב, אני יכין לאכול״ אמר וחייכתי. הכנתי 2 חביתות וחתכתי כמה ירקות. ״דילן! תשאיר קצת״ נזפתי בו. כל שניה ראיתי יד לוקחת אוכל בשושו. ״מה מאמ… נייל?!״ שמעתי את קולו של דילן מופתע. הסתובבתי וראיתי את נייל אוכל. ״אווייש נייל… תיהיה בריא״ אמרתי וחזרתי להכין חביתות, כבר התרגלתי… ״מה אתה עושה פה?״ דילן שאל בבלבול. ״עוד 20 דקות יוצאים אז באתי לקרוא לכם״ אמר ואכל עוד מלפפון. ״האוכל מוכן״ אמרתי והנחתי לשלושתינו חביתות. כן, הכנתי גם לנייל.
הלכנו לכיוון הבית של הלהקה, תמיד שאני כאן אני נזכרת בכל מה שקרה לי עם האר. כן, יש לי עדיין רגשות..נכנסנו לבית והריח של ׳פעם׳ נכנס באפי. הריח של הארי… איך אני מתגעגעת אליו. לחיבוקים החמים שלו. לשפתיים החושניות האלו. לגוף הסקסי הזה. לשיער שרק לו יש יופי יחודי. אווופ! עם כל זה לא היה קורה… דמעה זלגה מעיניי אך ניגבתי אותה מהר, לפני שכולם יראו. ״דילן? אפשר לחזור הביתה? אני לא רוצה לראות אותו״ לחשתי לו. הוא חיבק אותי מאחורה, במותניים. ״אל תלכי בגלל ההומו הזה, באנו להנות״ לחש ונשך את תנוך אוזני. ראיתי את הארי מסתכל עלינו, בקנאה. שיתפוצץ, הוא בגד בי! לא אני בו.
״אני אוהב אותך״ לחש לאוזני. הסתובבתי אליו ונישקתי אותו. ״יאלה זוג יונים… יוצאים!״ אמרה לורן והלכנו למכונית. זאיין וג׳ניפר לא מגיעים, הם נסעו לבית מלון… כי היא לא יכולה להיות בחוץ (מחנה), בכל מקרה חודש שביעי.
יצאנו לבחוץ וחיכינו לנייל… כרגיל פאפרצי…
סוספוף! הוא יצא לבחוץ עם… מה זה? כריך?! ״זה כמו הכריך של סקובי דו!״ צעקתי וכולנו צחקנו. נכנסו לג׳יפ של 11 מושבים ופול נהג. כל הדרך עברה בצחוקים ובהתמזמזות של כולם… חוץ מהארי… הא, ופול ;-)
פול החנה את הג׳יפ, וירדנו ממנו. כולם התקדמו ואני הלכתי מאחורה, במחשבות של עצמי.. ״ליאן?״ שמעתי קול קורא בשמי ו׳התעוררתי׳ ממחשבותיי. ״כן?״ שאלתי והפנתי מבטי אל עבר הקול, הארי.
״פתחת את הקופסא?״ שאל, מהסס. ״כן״ אמרתי ביובש, והלכתי במהירות לכיוון המחנה. אני לא סולחת לו! ואני לא חושבת שאני יסלח בזמן הקרוב…
״חכי שניה״ אמר ותפס את פרק כף ידי. ״אנחנו בסדר?!״ שאל ״בטח, עוד מעט נחזור, נתחתן, ונגדל את הילד באושר ועושר!״ אמרתי לו מעט בעצבים. ״באמת?״ שאל וראיתי את התקווה בעינייו. היססתי שניה אך עניתי מהר ״לא!״ הוא תפס אותי חזק והצמיד גופי לגופו. ״ליאן אני מצטער!״ אמר שבור. ״הארי… אתה נואש!״ אמרתי, הסתובבתי והלכתי משם. הגעתי למחנה וראיתי 6 אוהלים גדולים.
1- אני ודילן.
2- לואי ומיילי.
3- ליאם ואמילי.
4- נייל ולורן.
5- הארי.
6- פול.
ממול ראיתי אגם ענק, צלול, נקי! בתוכו היו ברבורים גדולים ולבנים. הכל מסביב היה דשא ירוק, עצים ופרחים. וואו! בצד ראיתי את כולם מכינים על האש. נאנחתי, והלכתי לעזור להם. אחרי שעתיים וחצי שאנחנו רק אוכלים וצוחקים, כולם לבשו בגדי ים ונכנסנו לאגם. ( כן, קנינו חדשים בגלל ג׳ניפר – עם המכונת כביסה D; ) שיחקנו השפרצות והפלות. חחח… הארי עלה על פול, זה היה אחד המצחיקיייים !!! בסוף זה היה אני על דילן מול הארי על פול. אוווח הארי אני ינקום בך! תפסנו ידיים וניסינו לדחוף אחד את השני. לפתע כל הרגשות שלי אל הארי חזרו. לא ליאן! טוב לך עם דילן !!! דחפתי אותו הכי חזק שיכולתי והוא ופול נפלו ביחד למים. דילן הוריד אותי מכתפייו והסתכל עליי המום. ״מאמי? הכל בסדר?!״ שאל בדאגה. ״כן, למה?״ שאלתי מבולבלת. ״את הרגע הפלת 2 בנים!״ אמר וגיחכתי. ״מגיע לו״ לחשתי ונשקתי בעדינות לשפתיו. יצאנו מהאגם כולם והחלפנו לבגדים אחרים. לבשתי שורט שחור חולצה ורודה נופלת וכפכף שחור ורוד. ראיתי את הארי יושב בכיסא ועוד 2 בנות מעליו. אם אני תופסת אותן אני דוקרת אותן !!! העצבים עלו לי לראש… אבל.. מה אכפת לי?! הרי הוא בגד בי לא?! אווווווח!
התקרבתי ליד כולם וראיתי שהבנות האלה הן אשלי ו… עוד אחת?
הא החברה, הזונה שלה… אני זוכרת שהייתי הולכת לבית שלהם כדי לעשות חזרה עם הבנות, ושניהן היו שם עם הארי. אשלי ורייצ׳ל – צמד חמד!
אבל שמתי לב שהארי מנסה להעיף אותן, חחח שיתמודד. ישבתי על דילן וניסיתי להראות הכי רגועה שאפשר, למרות שהייתי פקעת עצבים אחת גדולה!
״תראו, תראו הזנזונת שלנו כאן״ אמר אשלי ורייצ׳ל צחקקה. ״נו עופו!״ הארי צעק אבל רייצ׳ל סתמה לו את הפה. ״מה שתגידי מותק, הזונה היחידה כאן זאת את!״ אמרתי בעצבים, מנסה לרסן את עצמי. ״לע… את הזונה כאן לא?! הרי את בהיריון מבחור שאת לא איתו בכלל״ התגרתה בי. קמתי משם והלכתי בעצבים לכיוון השני. הדמעות ירדו מעצמן. נכון, אני זונה לא?! אני בהיריון מהארי, ואנחנו בכלל לא ביחד! ״מאמי חכי דקה״ דילן עצר אותי ומשך אותי לחיקו. ״חיימ, אני רוצה להיות קצת לבד״ אמרתי לו וניגבתי את הדמעות בעדינות. ״טוב, אבל אל תתרחקי״ לחש, נשק את מצחי וחזר לשבת עם כולם. ישבתי בצד השני של האגם, רחוק מכולם. קצת שקט לא יזיק. ״ליאן…״ אמר הארי והתיישב לידי. כמה התגעגעתי אליו… ״מממ״ מלמלתי בשקט והפנתי את מבטי לכיוון אחר.
״את יודעת איך זה לקום בכל בוקר למיטה ריקה?!
את יודעת איך זה קשה לא לקבל את החיבוק והנשיקה שלך בכל בוקר?!
אבל הכי קשה? זה לדעת שאת לא שלי, שליבך שייך למישהו אחר… כן אני עדיין אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך! כמה סליחה שאני אבקש, וכמה שהתחנן את לא תסלחי לי, ובצדק. אני הייתי זבל… אני מקווה שאת מאושרת עכשיו״ אמר וניגב דמעה שזלגה מעיניו. הדמעות שלי כבר זרמו, מהמילה הראשונה שהוא אמר. לשמוע את קולו, הכלכך קרוב אליי. להריח את ריח הגופו. ולדעת שהוא לא שלי… אבל אני צריכה להתקדם הלאה בחיים.
״הארי, אתה גמרת את זה… לא אני ולא אף אחד אחר״ אמרתי וניגבתי את הדמעות. ״ליאן, את לימדת אותי מה זאת אהבה, את גרמת לי לשמוח, גרמת ועדיין גורמת, כל עוד את מאושרת אני מאושר. עד לפני שהכרתי אותך הייתי סטיציונר, ועכשיו אני כבר לא כזה… השתנתי, בזכותך. ותדעי, שאני תמיד יחכה לך, לנצח״ אמר והביט על האופק. ״אז למה שתי הזונות האלה באו היום?״ שאלתי מעט בעצבים. הוא סותר את עצמו! הוא לא סטוציונר ולפני 2 דקות בנות נמרחו עליו, שיהיה בריא. ״את לא מבינה?! הן מנסות שאני ואשלי נחזור. אבל אני לא רוצה! אני רוצה אותך!״ אמר והרים את מבטי כדי שהסתכל בעינייו. לקחתי נשימה עמוקה. ״מצטערת הארי, אבל זה נגמר. אני אוהבת את דילן, וטוב לי איתו. אני לא רוצה לדבר איתך, לראות אותך, כלום! אחרי שאני אלד נגיע ביחד להסכם על הילד, להתראות״ אמרתי והלכתי משם. בדרך ראיתי את אשלי מתקרבת להארי.

נקודת מבט הארי:
הייתי בשוק! היא.. אוווח! ״היי מאמוש״ שמעתי את הקול שאני הכי שונא בעולם. ״סופסוף הלכה הפוסטמה הזאת הא?!״ שאלה בהתגרות. ״אשלי, אני יגיד לך את זה פעם אחת ואחרונה. עווווופי מכאאאאןןן !!!״ צרחתי עליה, כל העצבים שלי יצאו עליה. ״ואם תעזי לגעת בליאן או בילד שלנו את מתה!״ צרחתי עליה וחזרתי לכולם, כולם הסתכלו עליי בשוק. ״מההה?!״ צרחתי ונכנסתי לאוהל שלי.

נקודת מבט ליאן:
ש-ל-נ-ו-?-! רק עכשיו קלטתי. אני פאקינג בהיריון מהארי ואני חברה של דילן. ״מאמי את בסדר?״ שאל דילן וחיבק אותי מאחור. ״כ..כן״ אמרתי ונשמתי עמוק. לואי משך אותי מדילן ודחף אותי למים. ״לווואי!״ צרחתי בעצבים. ״מה?! תשתחררי!״ צעק בחזרה וקפץ למים. ״אעאעאע אני יהרוג אותך״ צעקתי בצחוק אחרי שהוא השפריץ עליי מים. התחלתי לשחות אחריו. וכולם בחוץ נשפכים מצחוק. ״אחח״ צרח לואי ותפס את רגלו בחוזקה. ״לואי? לוואי!״ צרחתי ושחיתי אליו. דילן קפץ לאגם והוציא את לואי מהמים. התקשרנו לבית חולים וביקשנו שיביאו למקום הזה רופא. לאחר כמה דקות הוא הגיע ובדק את לואי. ״אהה זה…״