גורל לא צפוי – פרק 15 חלק ב׳ ❤

נקודת מבט ליאן:
הלכתי חזרה הביתה, (הרי אני גרה ממולם) הרבה מחשבות מתרוצצות בראשי… אך אחת העסיקה את ראשי, מה יש בקופסה הזאת לעזאזל?!
הגעתי הביתה, והתיישבתי בספה. הנחתי בעדינות את הקופסא הקטנה על ברכיי, והתלבטתי. לפתוח או לא? ״מה זה?״ שאל דילן והצביע על הקופסא.
״הארי הביא לי״ אמרתי בשקט ודילן הנהן. אני מעדיפה לפתוח אותה לבד, לכו תדעו מה יש בפנים… ״אני מעדיפה לפתוח אותה לבד… לך תדע מה יש שם״ אמרתי לדילן וחייכתי חיוך מתוק. ״כל מה שאת רוצה חיימשלי״ אמר ברוך ונשק לשפתיי בעדינות, המשכנו להתנשק, והוא נשכב מעליי. צלצול פאלפון קטע את הנשיקה שלנו. הוא הביט במסך וחיוך רחב עלה על פניו. הוא ענה לשיחה. ״עווווומר!״ צעק ואני צחקתי. הוא הגניב לי נשיקה לשפתיים ועלה לקומה למעלה, להעניק לי פרטיות.
נשמתי נשימה עמוקה, ופתחתי את הקופסא הקטנה. מולי נגלה שרשרת.
היא הייתה מרהיבה ביופיה. כל כולה הייתה בפנינים קטנים ובניהם שבילי זהב. הרמתי את השרשרת ובין רגע היא נפרדה לשתי שרשראות. כל אחד בצורת חצי לב, אחת משלימה את השניה.
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=81153511
מצאתי בקופסא גם פתק. פתחתי אותו, ובו היה כתוב:

ליאנוש…
אני מצטער על הכל!
אני מצטער על כך ששיחקתי בך.
אני מצטער על כך שבגדתי בך.
אני מצטער על כך שגילית הכל בצורה כזאת.
אני מצטער על כך שהייתי זבל.
ואני מצטער על זה שככה זה נגמר…
אני אהבתי אותך, אוהב אותך, ותמיד תמיד אוהב אותך!
אני כבר לא בקשר עם אשלי… אני יודע שזה לא מעניין אותך, אבל עדיין..
בקשר לשרשרת.. כשנפגשנו, בפעם הראשונה, אצל סיימון. הבנתי שאני מאוהב. ברגע שעיניי פגשו בעינייך, ליבי נשבה בקסמייך, בהיתי בעינייך הכחולות כאוקיינוס, ובשיערך הזהוב כשמש. פניך, כמו פניה של בובה מושלמת. כבר באותו הזמן, ליבי היה שייך לך. ברגע שהכל נגמר, ועזבת, לקחת חצי מהלב שלי. אבל אני לא רוצה שהוא ישאר שבור, אני מעדיף שתקחי את כולו…
אני אוהב אותך, הכי בעולם!
הארי סטיילס.

הדמעות נשרו על הספה הלבנה כשלג. דמעה אחר דמעה. ליבי כאב. כאב זה לא מילה ליד הכאב שחשתי באותו רגע. חור גדול נפער בחזי. חור שיהיה קשה לתקן… ״נסיכה שלי, דיברתי עם עומר והוא הכיר מי… מה קרה?!״ התחיל לדבר אך הפסיק כשראה אותי בוכה. הוא חיבק אותי חיבוק חם ואוהב. בידיוק מה שהייתי צריכה. הוא לא לוחץ עליי, בכל החלטה שאני עושה הוא איתי. הוא שיכנע אותי אפילו ללכת לדבר עם הארי. הוא בנאדם מדהים.
אחרי 10 דקות שאני בוכה בזרועותיו, הוא שאל ״רוצה נלך למסעדה?״ וחייך את חיוכו המושלם. ״למה לא?״ אמרתי וחייכתי. התארגנתי, לבשתי שמלה עדינה בצבע שמנת עם כתפיות. למעלה היא צמודה ומהמותן רחבה. מעליה שמתי חגורה שחורה עדינה ונעל עקב שחורה תואמת. עשיתי מחליק בשיער, ובייביליס בקצוות. התאפרתי ולבשתי מעט תכשיטים תואמים. הייתי מוכנה D:
ירדתי למטה ודילן שרק לי, הסמקתי. הוא חיבק אותי. ״איך זכיתי באוצר כמוך?״ לחש לאוזניי. ״איך אני זכית באוצר כמוך…״ לחשתי לו בחזרה. נסענו למסעדה. כולם הסתכלו עלינו, אכלנו, צחקנו ודיברנו. שכחתי מכל העיניין של התינוק… דילן הזה הוא משהו מיוחד!