גורל לא צפוי – פרק 11 (פיצוי – ארוווך!)

(קורל, שרית וליז אתן נכנסות כבר בפרק הזה! אביה – את בפרקים הבאים…)

~פלאשבק~
אמילי דפקה בדלת, אותה פתחה לנו אישה בגיל ה-20 לחייה. מהממת! שיער חום גלי עד התחת ועיניים חומות מלוכסנות אשר ריסים צפופות וארוכות מסביבם. חטובה, יפה ומעט נמוכה. ״היי, אני קורל, אשתו של סיימון… אני בת 21, סיימון והבנים בסלון, בואו כנסו״ אמרה בקול עדין והכניסה אותנו. היא כלכך חמודה! שמתי לב שיש לה בטן. ״באיזה חודש את?״ שאלה מיילי בנימוס. ״6, תתנהגו כמו בבית…״ אמרה וחייכה. העברתי מבט על הספות, שם ישבו כולם. ג׳ניפר כבר ישבה על זאיין והם התנשקו. סקרתי את כולם, אך עיניי נעצרו עליו. שיער חום מתולתל, עיניים ירוקות, חודרות, בוהקות, בורקות, יפות, אשר גורמות לדשא הכי מטופח להראות מלוכלך. סקרתי אותו, לבוש בחליפה כסופה, עם חולצה לבנה מלמטה. חתיך ומצוחצח. הסתכלתי על הארי, הארי שלי… ״ליאן, ליאן, ליאן!״ שמעתי את שמי ו״התעוררתי״ ממחשבותיי. ״כן?״ שאלתי והסמקתי. שמתי לב שכולם ישבו ורק אני נשארתי לעמוד, עדיין מביטה בעינייו היפות. ״חחח שבי״ מלמלה קורל ונשקה לשפתיו של סיימון. התיישבתי ליד הארי, המקום היחיד שהיה פנוי. ״היי מה קורה?״ שאל אותי והניח ידו על ידי. לחץ דמי עלה, ראשי הסתחרר והרגשתי מאוהבת. יכול להיות? יכול להיות שהתאהבתי בו ממבט ראשון?! O_O ״סבבה… איתך?״ מלמלתי בשקט, בטוחה שאני נראת כמו עגבניה. ״עכשיו? מעולה..״ מלמל והבנתי שהוא מתכוון אליי… גיחכתי ועצמתי את עיניי. שואפת אל תוך אפי את ריחו המשכר… הוא משך בידי ושמתי לב שהוא עומד וכולם כבר בדרך למטבח. נעזרתי בו וקמתי. עכשיו ראילי גם את גובהו. הוא היה גבוה (יחסית אלי, ועוד הייתי עם עקבים 12 ס״מ!) הלכנו לשולחן והתיישבנו, צחקנו, הכרנו (הכרות קצרה), דיברנו… כשסיימנו, עזרנו לקורל לפנות, שלא תתאמץ יותר מידי… הארי משך בידי לבחוץ. ישבנו על הספסל הזה שמתנדנד (ספסל נדנדה) והוא חיבק אותו בידו אחת. לחיי בערו והרגשתי איך אני מתמכרת למגעו. הוא תפס בפניי והצמיד מצחו למצחי. ״את חמודה כלכך…״ מלמל ואני גיחכתי. חיככתי את אפי באפו ״אני אוהב אותך, אהבה ממבט ראשון״ לחש ונישק אותי. התנתקתי ממנו ״גמאני אוהבת אותך, מהשניה שנכנסתי לא הצלחתי להוריד את מבטי ממך…״ מלמלתי והתנשקנו…
~סוף פלאשבק~

פקחתי את עיניי, רואה את זאיין צוחק ומביט בסקוידויד צועק על בובספוג…
עצמתי אותן בחזרה, נזכרת בפלאשבק נוסף…

~פלאשבק~
״היי נסיכי״ אמרתי וחיבקתי את הארי. ״היי חיימשלי״ אמר וחיבק אותי בחזרה, התיישבתי לידו. אני והארי החלטנו להפגש בפארק ולהכיר אחד את השני לעומק. הוא תפס בפניי ונשק לשפתיי ברכות. התנתקתי וחייכתי, הוא חיבק עם ידו את כתפי הקטנה. ״אוקי… אני ליאן כהן, בת 17, ישלי 2 הורים מקסימים שתמיד דאגו לי להכל. ו-2 אחיות תאומות בנות 14 וגם עו…״ . ״תסבירי לי על האחיות שלך״ קטע אותי וחייך חיוך כובש. נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה והמשכתי ״הגדולה ביניהם זאת ליז, ישלה שיער חום בהיר ועיניים כחולות, גובה ממוצע, אוהבת לנגן בגיטרה ולשיר (גנים שלי) נבהלת מכל דבר, חולת שופינג, טובה מאוד בלחפור (שוב, גנים שלי) ותיאבון כמו של אממ… נייל, אבל עדיין מקל. השניה זאת שרית, ישלה שיער בלונדיני ועיניים חומות גדולות, בוהקות. היא גבוהה ואוהבת חיות, אוהבת לנגן בגיטרה, לשיר ולכתוב שירים (שוב, גנים שלי ;-)) אוהבת לתת עצות טובות לכל אחד (חכמה) אוהבת לבשל ולעבוד על אנשים… אממ זהו! אה ויש לנו עוזרת בית בשם רותי!״ אמרתי וחייכתי. ״היא כוסית?!״ שאל וצחקק ״הארי!״ גערתי בו ודפקתי לו מרפק לצלעות. ״איייייי צחקתי!״ אמר והתקפל בכאבים, הסמקתי. ״סליחה״ מלמלתי. הוא תפס את פניי ודפק לי צרפתית *~* רעער… ״פיצוי…״ מלמל וחייכנו אחד לשני. ״אממ… קוראים לי הארי סטיילס, בן 19, חתיך כן?״ התחיל לצחוק ״שוויצר״ מלמלתי וצחקקתי. ״טוב יש לי זוג הורים מדהימים! תמיד דואגים לי, ואחות – ג׳מה, אתן מכירות נכון?״ שאל ״כן, חברות טובות״ אמרתי וצחקקתי. ״יופי אז את יודעת עליה הכל… וגם לי יש עוזרת בית – זואי. ולא, היא לא כוסית״ אמר וחייך חיוך רחב ואני התחלתי לצחוק. הוא תפס בפניי ונישק אותי נשיקה רכה, עדינה ואוהבת…
~סוף פלאשבק~

התרוממתי מזאיין וקמתי לעבר המטבח, שתיתי כוס מים בעוד דמעותיי זולגות על פניי. אני מתגעגעת אליך הארי… למה? למה?! מה עשיתי שבגדת בי… בכיי התגבר. ״ליאן? בואי *יפיופה*…״ אמר והלכתי אליו. התיישבתי לידו והנחתי את ראשי על כתפו. הוא חבק בידו האחת את כתפי וגם לי להזכר בעוד פלאשבק… (היא נזכרה בפלאשבק הזה בגלל שזאיין קרא לה יפיופה… תקראו תפלאשבק ותבינו..)

~פלאשבק~
׳*יפיופה* אני למטה׳ קיבלתי הודעה מהארוש… ׳דקה למטה…❤׳ שלחתי בחזרה. הלכתי לחדר של לורן ודפקתי על הדלת. ״מה?״ שאלה. ״בואי הם למטה״ אמרתי וחייכתי. אני, הארי, נייל ולורן החלטנו ללכת לדאבל דייט…
ירדנו ללמטה ונעלתי את הדלת, הסתובבתי וכבר ראיתי את לורן יושבת על המכסה מנוע של המכונית ואת נייל צמוד אליה והם מתנשקים… רעער *~*. התקדמתי לכיוון הארי והתנשקנו. נכנסנו למכונית (של הארוש…) והגענו לננדוס. (נייל חפר לנו ללכת לשם..). ישבנו בשולחן ל-4, בחדר קטן, מפני מעריצים… אני ישבתי מול הארי ולידי לורן מול נייל.
הארי , נייל.
ליאן , לורן.
המלצרית הגיעה וכל אחד הזמין משהו לאכול, חוץ מנייל שאכל המון… ;-) כל הארוחה צחקנו והכרנו אחד את השני… צחקנו על איך שנייל אוכל ועל השיער של הארי… הארי ניסה לנשק אולי אבל התרחקתי. והמשכתי לאכול. ״מה קרה?״ שאל בבילבול. ״אתה תהרוס לי את האודם״ אמרתי וחייכתי ״אבל זה אודם עמיד״ אמרה לורן בתימהון. ״שקט״ אמרתי ודחפתי לה מרפק לצלעות. ״אחח, יבהמה״ אמרה והתכווצה. אני והארי צחקנו בעוד נייל מנסה להרגיע אותה ואותו… הוא מדבר איתה – להרגיע אותה, ולוקח ביס – להרגיע את עצמו… ״אין נשיקה – את היום בבריכה״ איים עלי וחייך חיוך ניצחון. ״אני בבריכה – אתה קם בבוקר הם שיער חלק״ איימתי בחזרה, חיוכו נפל וחיוכי החליף את מקומו. נייל ולורן התפוצצו מצחוק. ״טוב, טוב…״ מלמל והשפיל מבט. קמתי מהשולחן והתיישבתי עליו. משכתי אותו מחולצו, והצמדתי את מצחנו. העברתי בהתגרות את לשוני על שפתיו. הוא חייך, תפס חזק בפניי ונישק אותי… מחדיר את לשונו אל תוך פי. אני כלכך מאוהבת… ❤
~סוף פלאשבק~

עיניי נעצמו, מרגישה אל זאיין מרים אותי בין זרועותיו ומניח אותי על מיטה. פקחתי עיניים ושמתי לב שאני בחדר שלו ושל ג׳ניפר, ליד ג׳ניפר הישנה בשלווה, עם יד על ביטנה. ״זאיין, איפה תישן?״ שאלתי בדאגה. ״אל תדאגי אני ישן בסלון…״ אמר ונשק לג׳ניפר נשיקה רכה בשפתיים ועוד אחת על ביטנה. חיוך עלה על פניה והיא המשיכה לישון, הוא כיסה אותה בשמיכה. הוא נשק לראשי ״הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך…״ מלמל וכיבה את האור. ״זאיין?״ שאלתי שניה לפני שפתח את הדלת. ״כן?״ לחש והסתובב לכיווני. ״תודה, על הכל…״ מלמלתי ועצמתי את עיניי. דמעות נוזלות מהן, ונספגות בסדין הרך כמשי. למה הארי? למה…
החלטתי שאני נוסעת… לישראל, שבוע אצל המשפחה…
הארי לא היה הבעיה היחידה שהסתובבה בראשי, אלא גם הבדיקה שעשיתי… אם אני אמא? הרי הארי בגד בי… מה אני יעשה? אבל יכול להיות שגם לא… מקווה שהבדיקה תיהיה שלילית… אני מקווה שהכל הסתדר, עם הארי, עם הבדיקה המטומטת הזאת, ועם כולם!
אבל בינתיים הגעתי להחלטה אחת… מחר אני טסה למשפחה שלי בישראל…
נרדמתי כאשר כל הכרית והסדין, מלאים בדמעות שחורות מהאיפור שהיה מרוח על פניי…