גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 4 חלק ב׳ ❤

מהפרק הקודם –
הם נופפו לכולם לשלום, ונכנסו לתוך בית המלון. ״זהו להיום אנשים, מחר נתחיל לשדר את התוכנית בשידור חי״ אמר ריצ׳ארד למיקרופון והביט במצלמה שצילמה ללא הפסקה.
״בינתיים, הלהקות עוברים הדרכה והכרות עם כל הצוות, תודה שהייתם איתנו ולילה טוב…״ אמרתי והמצלמות כובתו. הקהל התפזר וכיבנו את המיקרופונים.
״בהצלחה״ אמרנו אני וריצ׳ארד ולחצנו ידיים. נכנסנו לבית המלון, הולכים ללובי, איפה שכולם ישבו. הנה זה מתחיל…

פרק 4 חלק ב׳:

נקודת מבט הארי:
התיישבנו בלובי, אושר ישב על רגליי. נשקתי לראשו הקטנטן וחייכתי חיוך מאושר. סיימון וריצ׳ארד (המנחה השני) התיישבו מולנו. ״ברוכים הבאים, עכשיו נסביר לכם קצת על המלון, לאחר מכן לעשו הכרות קצרה, ואז תעלו לחדרים לישון״ אמר סיימון.
״אוקיי…״ ריצ׳ארד התחיל לדבר. ״המלון הזה, בנוי מ-3 קומות. בנוסף לכך יש בצד ימין בריכה -הצביע לכיוון הבריכה- וליד יש את חדר האוכל -הצביע לכיוון חדר האוכל- יש לכם עוד כמה מקומות של פארק קטן שנמצא פה ליד, חדר קולנוע, ספא, הכל מהכל !
המלון סגור למשך חודשיים, במיוחד בשבילכם, מידי פעם המשפחות שלכם מוזמנות לבוא לבקר. כמו שאמרתי, המלון בנוי מ-3 קומות. קומה ראשונה – נמצאים כל הצלמים, הטבחים, העיתונאים, וכל שאר עובדיי המלון. קומה שניה, נמצאים אני סיימון, אישתו והילדים. יש לכם כיאוגרפית וסטייליסטית, תכירו אותן בהמשך. גם אביה, העוזרת שלנו, איתנו בקומה. תכירו אותה עוד כמה דקות. ובקומה השלישית, אתם גרים…״ אמר וחייך. ״הא, וסידרתי לשניכם חדר עם דלת מקשרת״ אמר סיימון והצביע עליי ועל ליאן. ״אוקיי, תודה״ אמרה בנימוס וחייכה חיוך מתוק. הבטתי בה, מהופנט מיופייה.
נשמתי עמוק וחזרתי להביט בסיימון וריצ׳ארד. ״שלום״ שמעתי קול של בחורה והרמתי את ראשי. ״תכירו, זאת אביה, היא תלווה אותנו בכל הדרך שלנו״ אמר ריצ׳ארד והוא וסיימון קמו ממקומם. ״לילה טוב… נדבר מחר״ אמרו והתקדמו לכיוון המעלית הגדולה.
״שלום, אני אביה ! אני העוזרת של ריצ׳ארד וסיימון… כל שאלה שיש לכם את מוזמני… ליייייייייאם !״ צעקה וקפצה עליו בחיבוק.

נקודת מבט ליאם:
מה היא עושה פה ?!
״א..ביה ?!״ שאלתי מבולבל. ״יוווו כמה זמן לא ראיתי אותך !!״ צעקה וחיבוקה התהדק. שיערה השחור התארך עד למותנייה, ובקצוות הוא היה מחומצן לבלונד עדין. לעיניה החומות נשאר את אותו ברק שהיה תמיד. היא גבהה בכמה סנטימטרים. היא נשארה מהממת כמו שהייתה.
״התגעגעתי״ לחשתי בשקט לאוזנה. ״אווקי… רוצים לספר איך אתם מכירים ?״ שבר לואי את השתיקה שנוצרה. היא התיישבה ביני לבין אמילי שהאדימה מעצבים, היא הסיטה את מבטה הצידה, לא מביטה בי בכלל. נשכתי את שפתי התחתונה. ״אנחנו חבריי ילדות, מכירים מגיל 4, עד שהוא הצטרף ללהקה, ומאז לא נפגשנו…״ מלמלה בשקט את החלק האחרון. ״טוב, אני צריכה ללכת לפגישה, נדבר אחר כך״ אמרה וקמה ממקומה, מסדרת החולצה האלגנטית שלבשה. ״ביי״ אמרה ונופפה ולכולם לשלום. ״ביי״ אמרנו והיא הלכה לכיוון המעלית. הצמדתי את אמילי אליי ונשקתי לראשה. אך היא התרחקה ממני ושילבה את ידיה. ״מה קרה ?״ לחשתי באוזניה. אך היא לא ענתה. נאנחתי בשקט ומשכתי אותה לחיקי, לא נותן לה אפשרות לברוח. היא נשפה בכעס והתרחקה מעט.
״אוקיי, אני אור, בת 20, צחקנית ומשוגעת , אוהבת שופינג וכאלה, רגישה, קשה מאוד לקנות את האמון שלי, אוהבת לרקוד. פחדנית ברמות…״ אמרה והסמיקה. יש לה שיער שחור – חום, צבוע בקצוות לכחול, ועיניים צהובות חומות מיוחדות כאלה, ושפתיים קטנות ועבות.
״אני אופיר, בת 21, יש לי קעקוע של פפיון על מפרק כף היד ופרפר מתחת לכתף. חייכנית, משוגעת, אמיצה, לא מוותרת על דברים בקלות, מצחיקה. מכורה לאייפון, אוהבת לרקוד, ומנגנת בגיטרה״ אמרה בחיוך.
״הייי גם אני !״ אמר נייל וכולם צחקו.
יש לה שיער גלי, ארוך עם כחול בקצוות. עיניים ירוקות אפורות כאלה מיוחדות, ושפתיים מלאות. ״אה ועוד משהו, אני מאורסת… ואני בהיריון בחודש שני״ לחשה והסמיקה ברמות. כולם מחאו כפיים והיא צחקה צחוק מתגלגל.
״מי הבר מזל ?״ שאלה לורן בחיוך.
״קוראים לו ג׳ייסון, והוא חתיך רצח !״ אמרה והתחילה לצחוק.
״איך הוא נראה ?״ שאלה אמילי והעצבים גאו בי לאט לאט.
״ממ.. שיער שטני ועיניים ירוקות, גוף שרירי ושזוף…״ אמרה בחולמניות.
״במה הוא עובד ?״ שאל נייל בגיחוך.
״גולש גלים וכשבאלו מדגמן…״ אמרה ועשתה פרצוף חמוץ.
״למה חמוץ ?״ שאל הארי וצחק צחוק קצר.
״כי כל הבנות מסתכלות עליו..״ אמרה וכולם צחקו.
״חחח, כפרעלייך !״ אמרה סילבר. ״ממ… אני סילבר, בת 21, מצחיקה, רב הזמן צינית, חברותית, אולי מבחוץ אני מפגינה חוזק אך גם אני רגישה, אוהבת לטייל, אוהבת את כולם ואוהבת תחיים…״ אמרה סילבר, שיערה הכחול גלי היה בתיסרוקת מסובכת על ראשה, ועינייה הכחולות היו מעוטרות בעיפרון כחול. היא הייתה גבוהה, והעקבים הוסיפו לה יותר גובה.
״אם אני יעיף לך כאפה, עדיין תאהבי אותי ?״ שאל לואי, ברב טמטומו.
״אם אתה רוצה לדעת, אתה מוזמן לנסות..״ אמרה במיסתוריות וצחקקה בשקט. הוא נעמד מולה, מגחך. ״1..2..3… פלאק !״ נשמע רעש כל כך חזק, שחשבתי שהוא הוריד לה תלחי. ״אוופס…״ מלמל בשקט והסתובב לאט, חושב שאנחנו לא שמים לב. ״לווווווואיייייייי !!״ שאגה בעצבים והתחילה לרדוף אחריו בעוד הוא צורח כמו משוגע. כולנו התפוצצנו מצחוק על הטימטום שלו. אחרי חמש דקות הם נזכרו לחזור, הקימו את כל הבית מלון… *~*
״אוקיי… שני מפגרים… -מלמלה וגיחכה- אני היילי, בת 20, אוזן קשבת, חברה טובה, לפעמים קשה ומרדנית -אמרה והסמיקה מעט- לא רואה אף אחד ממטר, מצחיקה ברמות, חברותית, אתם מוזמנים להתייעץ איתי תמיד, אוהבת למתוח אנשים, לצייר, כמה שאני נראת חזקה אני גם רגישה. הא, ויש לי פיוזים קצרים !״ אמרה בחיוך גדול.
״את גם חופרת הרבה…״ מלמל הארי בשקט.
״מזה ?!״ אמרה והעיפה לו כאפה בעורף.
״לא היית אמורה לשמוע את זה…״ מלמל ושיפשף את עורפו, גורם לכולנו לצחוק.
״אנ… א..ני״ התחילה לומר נועה אך לא הפסיקה לצחוק, כמו כולם.
״טוב, טוב זהו !״ אמרה ונשמה עמוק.
״אני נועה, בת 22, חולת שופינג, בגדים, עקבים וכל זה… אני חמודה -אמרה וקרצה- חברותית מאוד. ועוזרת ותומכת מתי שצריך, אוהבת לצחוק, חוםה על האייפון שלי, ישלי חבר בשם ברנדון, שיער שחור ועיניים ירוקות, ברור שחתיך !״ אמרה וקרצה.
״חחח אני ליאן, בת 20, אנ…״ התחילה לומר אך אושר קטע אותה.
״אבא, אבא !״ אמר ומשך להארי בחולצה.
״הוא עייף…״ מלמל הארי ונאנח.
״טוב… נכיר מחר ?״ שאלה ליאן בחיוך וקמה ממקומה כשאלין בידה, יושנת.
״תאמת, אנחנו מכירות עליכם הכל.. סיפרתם על זה באיזה תוכנית אירוח…״ מלמל אור וצחקה. ״אה אווקי…״ אמרה ליאן וכולנו קמנו להתקדם לקומה שלנו, השלישית.

נקודת מבט ליאן:
״קומה שלישית ?״ שאל זאיין והצביע אל הכפתור של הקומה שלישית.
״כן..״ מלמל ליאם ומשך את אמילי בכח לחיבוק.
״דיי..״ מלמלה בעייפות והתרחקה ממנו. הוא נאנח ונעמד לידה, מחבק אותה בזרועו הימנית. המעלית נפתחה כעבור דקות ספורות והתקדמו במסדרון הגדול. על כל דלת היה שלט עם השמות של כל אחד.
״ביי…״ . ״לילה טוב…״ . ״שינה טובה…״ מלמלנו כולם ביחד וכל אחד התקדם לחדר שלו. ״הארי אתה עוזר לי ?״ שאלתי את הארי, חדרנו צמודים אחד לשני.
״ברור, בואי..״ לחש ופתחתי את הדלת עם הכרטיס שהיה ליד. לחצתי על מתג האור, שהיה צמוד לדלת.
״וואו…״ מלמלתי. החדר היה ענק ! היה שם מיטה זוגית מעץ חום כהה, וסדינים לבנים. ליד היה ארון לבן גדול, ובצד השני של המיטה היה שידה לבנה. ממול למיטה היה פלזמה ענקית. היה גם דלת שכנראה מוביל לשירותים/מקלחת. וליד היה עוד דלת, כנראה דלת מקשרת… והיה ליד עוד מיטה, מיטת יחיד, בגובה של המיטה הזוגית.
״תניח את אושר על המיטה..״ מלמלתי וסגרתי את הדלת. הוא הניח את אושר שם והתיישב לידו. ״באלך להצמיד את המיטות ?״ שאלתי אותו, מסמיקה. ״ברור..״ מלמל וחייך חיוך שחשף גומה אחת.
הסתובבתי במהירות, רואה את המזוודות שלנו בפינת החדר. פתחת את המזוודה השחורה הענקית, והוצאתי לי, לאלין ולאושר פיג׳מות. לי פיג׳מה קצרה לבנה (גופיה ושורט עם קישקושים צבעוניים). לאלין כותונת לילה ורודה. ולאושר מכנס וחולצה קצרים. חיפשתי את השלט של המזגן, ומצאתי אותו בתוך המגירה של השידה הלבנה. הדלקתי על 27°, כדי שהחדר התחמם ולא יהיה להם קר. ״תחליף לו..״ אמרתי להארי שהרדים בידיו את אושר. הוא הנהן והחליף לאושר בגדים. החלפתי גם אני לאלין, ואספתי לה את השיער לקוקו קטן וחמוד. השכבתי אותה באמצע המיטה, והארי השכיב את אושר לידה. הלכתי לשירותים והחלפתי לפיג׳מה הלבנה. יצאתי משם וראיתי את הארי בוהה בי.
״אווף… מחר אני יזמין מגן למיטה…״ מלמלתי בשקט אך כנראה שהארי שמע.
״למה ?!״ שאל בבילבול.
״כי אם אני יושנת בצד אחד, בצד השני אין אף אחד הם יכולים ליפול…״ אמרתי בדאגה.
״תגיד…״ מלמלתי נבוכה וגירדתי בראשי. ״אתה יכול, רק ל…לילה הזה.. לישון כאן ? כדי ש..הם לא יפלו ?״ מלמלתי נבוכה ומסמיקה. בחיים לא התביישתי ככה.
״בטח… אני רק יחליף בגדים…״ אמר גם הוא נבוך והלך לדלת מקשרת. הוא סיבב את המפתח ונכנס לחדר שלו.
התיישבתי על המיטה, מביטה במה שהוא עושה. הוא הלך לצד של החדר, ועבר לצד השני. כנראה לחדר שירותים. לאחר שתיי דקות הוא הגיע לחדר שלי, ונעל את הדלת המקשרת. הוא הניח מברשת שיניים כחולה ומשחת שיניים על השידה הלבנה. הארי נשכב על המיטה, ליד אלין. הור הניח את ידו על ביטנה, וליטף אותה בעדינות. חייכתי חיוך קטן אך מאושר. לא יודעת למה, פשוט חייכתי.
״לילה טוב…״ מלמל הארי וקטע את מחשבותיי. ״לילה טוב..״ לחשתי בשקט וכיביתי את מנורת הלילה. הנחתי את ידי על ביטנו של אושר, וליטפתי בעדינות, מעלה ומטה.
כעבור כמה דקות, כבר הייתי בעולם אחר,
במקום אחר,
בחלום אחר…