בינתיים בלי שם סיפור על 1D פרק 8

הפרק מסופר מנוקדת מבטו של ליאם:

כל הלילה חשבתי על שקד על העיניים שלה, על השער שלה, על הלחיים, על השפתיים ועל החיוך החמוד שלה. ידעתי שאסור לי לחשוב ככה. ידעתי שהיא לא בישבילי, שהיא קטנה ממני, שהיא עדינה מדי, פגיעה מדי…אך זה לא גרם לי להפסיק לחשוב עליה. הייתי מודע לזה שיש לי חברה. שאני בוגד בה במחשבות על אישה אחרת. על הרגשות שאני מרגיש כלפי מישהי אחרת. אך זה לא גרם לי להפסיק לחשוב על שקד. שום דבר לא מנע ממני לחשוב על שקד. לבסוף בסביבות השעה 1 בלילה נירדמתי כשניסתי לגרום לעצמי לחשוב על דניאל.

*
התעוררתי ב10. ירדתי למטה וראיתי שלואי ער, אוכל גזר ומיץ גזר. הבן אדם אובססיבי לגזרים!!!בחיים לא ראיתי דבר כזה.
"בוקר טוב" אמרתי לו והכנתי לעצמי קפה.
"בוקר גזר" אמר לואי וסיים גזר נוסף. התיישבתי לידו ודיברנו על האלבום החדש ועל המעריצים והכל.
"בוא נעשה היום תוכנית חדשה" אמר לואי עם זיק שובב בעיניו. ידעתי שיש לו רעיון ופחדתי ממנו.
הוא התחיל להסביר את הרעיון, זה נשמע מצחיק למרות שיש לי הרגשה מעט רעה בנושא.
"בוקר טוב, מה יש לאכול?" שאל נייל בעודו יורד במדרגות.
"יש קורנפלקס" עניתי. מה יש להארי וזאין? הם עדיין לא התעוררו. רעיון שובב עלה למוחי.
חייכתי חיוך ממזרי "נייל לך להביא את הגיטרה אנחנו הולכים להעיר את הארי וזאין" אמרתי כשהחיוך לא יורד מפניי. לואי הסתכל עליי והבין לאן אני חותר.
"אתה נעשה יותר כמוני מיום ליום. אנ י כל כך גאה בך" אמר ומחה דמעה מזויפת מפניו. גיכחתי ועלינו לחדר של הארי. צבענו לזאין את החדר אז הוא הלך לישון עם הארי. נכנסנו והתחלנו לשיר בשקט, ואז בפזמון צרחנו וקפצנו עליהם, וכשהשיר נגמר הארי שר את השורה האחרונה. (הייתי שמה קישור לסרטון אבל ראיתי אותו דרך איזה סרטון של פאני מומנטס של וואן דיירקשן ואין לי מושג איפה הוא כי ראיתי מלא כאלה אז סורי) צחקנו על זאין שעדיין ישן הערנו אותו והתארגנו לאולפן.

*
השעה הייתה 14:00 והתחלנו לצלם את הסרטון של ספין הארי. בסוף צדקתי לגביי התחושה הרעה. קיבלתי בננה לפרצוף. שמעתי מאחורי צחוק חמוד וכשהסתובבתי ראיתי את שקד. היא הייתה כל כך יפה. היא הפסיקה לצחוק,חייכה, אמרה לי היי והסתובבה. ואוו, זה כאב. היא הרגע…. התחמקה ממני? טוב זה לא אמור לשנות לי כי גם אני צריך להתרחק ממנה, יש לי חברה!! גערתי בעצמי ונכנסתי לאולפן. הארי ושקד פיתחו שיחה וכך גם כולם, אך אני לא השתתפתי בה, שיחקתי בטלפון שלי. לרגע הרגשתי שמביטים בי, אך לא הרמתי את ראשי לראות מי זה. פחדתי לדעת מי זה.
איכשהו הגענו לזה שאנחנו קוראים שיר מהמחברת של שקד. השיר היה מרגש. הוא העביר בי צמרמורת. ומשום מה הרגשתי שהוא לא באמת נכתב על סרט. תחושת בטן אמרה לי שזה קשור למשהו שקשור לשקד, ורציתי לדעת מה זה. רציתי לדעת על מה זה נכתב. אחרי שהתאמנו והקלטנו את השיר. שיצא מדהים חשוב לציין, שקד הלכה לשירותים. אחרי שתי דקות קיבלתי שיחה מדניאל. חברה שלי.
"הלו?" עניתי מעט מבולבל לא דיברנו כבר יומיים שלושה. ולמעשה רק עכשיו שמתי לב לזה
"ליאמוש, תקשיב התגעגעתי אלייך. סליחה שלא דיברנו בזמן האחרון, פשוט הייתי אצל ההורים שלי"
היא הייתה אצל ההורים שלה? למה לא ידעתי? ממתי היא לא מיידעת אותי על זה? וממתי היא לא מתקשרת אליי מההורים שלה? נתתי לשאלות שבראשי להדהד בעודי מדבר איתה.
"זה בסדר. איך היה?" שאלתי.
"בסדר לא היה משהו מיוחד. מה איתך הקלטתם את האלבום?" שאלה
סיפרתי לה כל מה שקרה בזמן האחרון. חוץ מהחלק של הרגשות לשקד וזה שהשיר שלה. סיימנו לדבר. וראיתי את שקד מנפנפת לי לשלום והולכת.
"שקד" צעקתי. מה אני עושה?! גערתי בעצמי. היא נעצרה והסתובבה חיוך על פניה.
"כן?" שאלה
"אממ… רציתי לדעת מאיזה סרט קיבלת השראה לשיר, הוא מדהים" אמרתי. במוחי החמאתי לעצמי על השקר המוצלח. ראיתי שהיא מעט לחוצה ולא הבנתי מדוע.
"אהה. אתה לא תכיר, הוא סרט ישראלי. אבל לא חשוב אתה לא תבין את השפה במילא" אמרה. רגע ישראלי?
"מה זאת אומרת ישראלי?" שאלתי. לא מבין את את כוונתה. היא ניראתה מעט מופתעת.
"ישראלי זאת אומרת מישראל. נולדתי שמה ובגי 5 ההורים שלי החליטו להעביר לכאן." אמרה.
"אז עוד משהו?" שאלה. משום מה הייתה לי תחושה שהיא לחוצה. שהיא משקרת, אבל זה לא ענייני. אסור לי להתקרב אליה. יש לי חברה! אסו-"ליאם?" שקד שאלה וראיתי שהיא מחכה לתשובה. דפוק! גערתי בעצמי. "הכל בסדר ויש לך כישרון" אמרתי פלטתי ביי והלכתי לשירותים. במשך כל השיחה בטני התמלאה פרפרים חום עבר בי וצמרמורת עברה בי כשרק שמעתי את קולה. הלכתי לשירותים מנסה למקד את עצמי ואז קיבלתי הודעה מדניאל.
"אני מצטערת. אני לא יכולה יותר תבוא אליי בשבע." .