בינתיים בלי שם סיפור על 1D פרק 7

כשסיימנו ללמוד לקחנו אוטובוס לאולפן. כל הדרך דיברנו וצחקנו, זה עשה לי טוב להשתחרר ככה, לשכוח מהצרות, פשוט…. להנות. הגענו לאולפן וראינו את הבנים במסדרון עושים סרטון מוזר, ולבסוף ליאם קיבל בננה לפנים. צחקתי בקול וליאם הסתובב כשכל הלחי שלו הייתה מרוחה בבננה. הפסקתי לצחוק אמרתי לו היי עם חיוך והסתובבתי לכיוון קלי, כדי לא לשקוע עוד פעם בעיניו. נכנסנו לאולפן וראינו כל מיני דפים על הספה שרשום עליהם "one direction" ואת הארי שוכב/ יושב על הספה, ונייל מחזיק לו את הכתפיים. הבעה מבולבלת עלתה על פניי. מה הולך כאן?
"אנחנו עושים סרטון של ספין הארי" אמר לי לואי כשעל ראשו כובע אדום ומשקפיים. הוא עוד היה בסדר אבל לעומתו, זאין החליט שכובע צמר ורוד (או שזה ורוד אפור?) נורא מתאים לו ובנוסף גם העלה כמה קילוגרמים (הקישור לסרטון נימצא ברציתי להוסיף). הסתכלתי עליו משועשעת.
"מה? לא מתאים לי?" שאל עם פאפי פייס, חבל שהוא לא יודע שזה לא עובד עליי.
"לא" אמרתי והתיישבתי ליד הארי.
"ספין הארי?" שאלתי בקול מזלזל.
"אל תשאלי." אמר ונאנח, גיכחתי ונתתי לו כפת שטות על העורף.
"אוץ' " אמר בקול דרמתי "את כאילו לא עשית את זה עכשיו" הוא אמר צוחק. הוא בסדר, למעשה הם כולם בסדר, איך? הרי הם סלבים וכל סלב שפגשתי -ופגשתי הרבה- לא בסדר. כולם סנובים, אז איך הם לא? פתאום ראיתי יד מול הפרצוף וקלטתי שאני שקעתי במחשבות. הרצון להסמיק היה חזק אך דחיתי אותו ורק אמרתי "מצטארת, פשוט חשבתי על משהו" אמרתי ונשכבתי על הספה.
"אז איזה שיר שלנו אתן הכי אוהבות?" שאל זאין שהסתכל על אביטל…רגע אביטל? ראיתי שהיא לא מתייחסת אליו כל כך אבל ידעתי שהיא רק משחקת אותה קשוחה. היא רוצה אותו.
"i want ו- stole my heart" כולן אמרו מלבדי. לא הכרתי את השירים שלהם, למעשה לא הכרתי אותם בכלל. כל הבנים הסתכלו עליי.
"מה?" שאלתי למרות שידעתי בדיוק למה הם מסתכלים עליי.
"איזה שיר שלנו את אוהבת?" אמר נייל, כשהבעה מוזרה על פניו. ידעתי. הם לא רגילים לזה שלא מכירים אותם אז התהילה כן עלתה להם מעט לראש.
"אהה אני לא שמעתי את השירים שלכם, למעשה שרק היום בבוקר שמעתי עליכם, לפני זה בכלל לא ידעתי שאתם קיימים או שיש להקה בשם one directio" אמרתי והם נראו בשוק, מה אמרתי, הם לא רגילים שלא מכירים אותם.
"טוב אז עכשיו יש לך הזדמנות להכיר אותנו ולא רק להכיר עוד מקרוב" אמר לואי ואחרי שנייה ראיתי שהוא הסתכל על אביה, שהסמיקה חשוב לציין, יהיה בניהם משהו.
"תשירו לי ואני אכיר" אמרתי, על בטוח אין להם קול יפה, לרוב הזמרים אין.
הם סיימו לשיר והייתי בשוק! היה להם קול מדהים. אוקי הם יודעים לשיר, הם לא סנובים ולא מתנשאים… מה הולך כאן?
"רגע אני רוצה להבין משהו אתם סלבים נכון?" שאלתי והם הנהנו עם הבעות מבולבלות, מנסים להבין להן אני חותרת.
"אז איך זה שאתם לא מתנשאים וסנובים ויודעים לשיר, כל סלב שפגשתי היה סנוב עם קול של תרנגול, וכמו שהבנתם אני פגשתי הרבה סלבים לאור העובדה שאבא שלי מנהל האולפן אז….איך?" שאלתי, והם חייכו חיוכים של – עוד- פעם- זה- ?-
"אנחנו פשוט לא נותנים לתהילה לעלות לנו לראש והתחלנו דרך תכנית טלויזיה אז מיותר לציין שהיינו צריכים קול יפה כדי להתקבל אליה" אמר לואי. פתאום קלטתי שליאם לא פנה אליי אפילו פעם אחת, וכשהסתכלתי עליו ראיתי שהוא מתחמק מקשר עין איתי..למה?
"טוב יאללה יש לנו שירים לכתוב אם שכחתם" אמרה אביטל עם חיוך עצבני מעט. ראיתי שהיא לחוצה מזה שזאין לא מפסיק להסתכל עליה, אני אדבר איתה על זה אחר כך.
"יאללה יש לכן שירים?" שאל הארי והסתכל על קלי, ידעתי שהוא הטעם שלה. אבל היא לא בנויה עכשיו לקשר היא ניפרדה לא מזמן מחבר שלה וידעתי שהיא עדין מעט שבורה מזה.
פתאום קלטתי את כל הבנות מסתכלות עליי. בהתחלה לא הבנתי למה אבל אז ניזכרתי. השיר שרשמתי אתמול! אין מצב שאנחנו נשיר אותו פשוט אין.
"אין מצב!" הודעתי לבנות.
"אבל זה השיר הכי יפה שיש לנו והוא גם הכי מרגש" אמרה לירון. היא הייתה מעט מתוחה, דרוכה כזאת… כאילו אם רק יתקרבו אליה היא תרוץ, ככה היא כשהיא נדלקת על מישהו. רגע… היא נידלקה על מישהו. מה עובר עליהן? לפתע ראיתי שהן עדיין מחכות ושהבנים לא מבינים כלום.
"בסדר אבל אל תספרו כלום" אמרתי בעברית כדי שהבנים לא יבינו, וצדקתי הבעתן הפכה למבולבלת יותר.
"שקד כתבה שיר על איזה סרט שהיא ראתה ואנחנו רוצות להשתמש בו" קלי שלפה שקר.
"אז אפשר לראות?" הבנים שאלו, נאנחתי והנהנתי להם. הוצאתי את המחברת מהתיק ונתתי אותה להארי.
אחרי שכל הבנים קראו הם החמיאו לי על הכישרון. אילו רק ידעו על מה הוא באמת מדבר.
התחלנו לעבוד על השיר ויצא לו מנגינה ממש יפה. קלי תופפה על התופים, נייל ניגן בגיטרה ואביה ניגנה על גיטרה אקוסטית, אביטל ניגנה על האורגן, שאר הבנים שרו את הפזמון ואני ולירון את הבתים. בפזמון האחרון כולנו שרנו בשקט. זה יצא מדהים. התאמנו על זה כמה פעמים והקלטנו את זה. כל החזרה והקלטה הייתי עם דמעות בעיניים אבל לא נתתי להן לצאת. אחרי שסיימנו אמרתי שאני צריכה לשירותים יצאתי.
נכנסתי לשירותים שטפתי פנים וניסתי לאפס את עצמי.
זה נגמר שקד… הוא לא יחזור שוב… את צריכה להניח לזה… חזרתי על המשפט הזה בראשי שוב ושוב, ולבסוף נרגעתי, אך ידעתי שזה לא ישקע בעבר ואני לא יוכל להניח לזה. לא עכשיו, אולי בעתיד..אבל עכשיו לא. יצאתי מהשירותים וראיתי את ליאם מדבר בפלאפון. ברגע שראיתי אותו פרפרים שחו בבטני וחום עבר בי, נופפתי לו לשלום והלכתי משם במהירות נורמאלית, שלא ידע שאני מתחמקת ממנו.
"שקד…" שמעתי אותו קורא ועצרתי במקומי מה אני עושה עכשיו לעזעזל?