בינתיים בלי שם סיפור על 1D פרק 10 + 11

נקודת המבט של ליאם:

לא יכולתי להתרכז בכלום. הייתי לחוץ מה שדניאל תגיד לי. מה אם היא רוצה הפסקה? או שהיא רוצה להיפרד? או שיש לה מישהו אחר? או שהיא בגדה בי? משום מה השאלות האלו לא הכאיבו לי כמו שחשבתי שיכאיבו, אבל בכל זאת הייתי מתוח.

*
הייתי כבר על מפתן דלתה של דניאל. באתי לדפוק בדלת אך ידי לא זזה סנטימטר. הייתי קפוא במקומי. תירגע ליאם! פקדתי על עצמי. נשמתי עמוק ודפקתי בדלת. אחרי מספר שניות דניאל פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס. זה היה מוזר היא לא חייכה אליי והיא לא הציעה לי לשתות. ידעתי שמדובר במשהו רציני, והתנהגותה רק הוכיחה לי זאת יותר.
"ליאם. אני מצטערת." אמרה, נשמה עמוק והמשיכה "אבל אני לא יכולה יותר. אתה בחור נפלא, ואני בטוחה שתהיה חבר מקסים ואוהב אבל.. לא בשבילי. תבין אהבתי אותך אבל בחודש שהתרחקנו התאהבתי בגבר אחר ובגדתי בך. אני מצטערת, אבל… אני נפרדת ממך." אמרה והבעה הייתה רכה וכך גם קולה. דבריה הכאיבו לי, אך הם לא הכאיבו לי אך לא כמו שתיארתי שיכאיבו. למעשה האגו שלי כאב יותר מליבי. ועל זה כעסתי. כעסתי שהיא זאת שזורקת אותי! שהיא זאת שבגדה בי וזרקה אותי כאילו הייתי איזה צעצוע פגום.
"ביי דניאל. אל תתקשרי אליי, אל תדברי איתי, אל תנסי ליצור קשר איתי." אמרתי בקול שקט אך תקיף והלכתי מביתה. ברגע שנכנסתי למכונית הרגשתי כאילו הורדתי משא מכתפיי. כאילו סחבתי סלע על הר גבוה ולבסוף שחררתי אותו. חייכתי ונסעתי הביתה. להודיע לכולם על החדשות. אני חופשי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני יכול לנסות…. להתחיל עם שקד. ובמחשבה זאת נסעתי הביתה כשגופי מלא אנרגיה וחיוך ענק פרוס על פניי. אני חופשי

פרק 11: מנקודת מבטה של שקד:

עבר חודש מאז שהתחלנו עם הלהקה. קיבלנו סוכן והוצענו שלוש סינגלים שייכנסו לאלבום החדש שלנו, שניים מהם הוקלטו עם הבנים. לירון ונייל התחילו לצאת ולירון הייתה בעננים כנ"ל לגבי אביה, היא ולואי יוצאים כבר שבועיים. אני לא יודעת מה הוא עשה לה, אבל מאז כל פעם שהיא באה אליי היא שואלת אם יש לי גזרים. הארי ניסה כמה פעמים להתחיל עם קלי, אבל רק אתמול היא הסכימה לצאת איתו לדייט. זאין ואביטל לא ביחד, וכל פעם ששאלתי אותה לגביו היא עונה שהוא צריך להתאמץ. ולגביי? אני עדיין מנסה להתחמק מליאם. מה שלא כל כך מצליח לי. כל חזרה הוא מדבר איתי ומנסה להתחיל איתי. ואת האמת? אני רק מנסה לרסן את עצמי מלא לנשק אותו כל שנייה שהוא לידי. אני רוצה אותו. יותר מזה אני מאוהבת בו… אבל העבר לא מניח לי לשנייה, וברגע שאני באה לומר לו שאני אוהבת אותו, פלשבקים חוזרים לראשי ואני ממציאה תירוץ אחר כל פעם. אני משגעת אותו ואותי ביחד. אני מודעת לכך שהוא לא יחכה לי לנצח אבל… אני פשוט לא מסוגלת.

*
היינו באולפן הקלטות, עושות חזרה אחרונה למופע שיש לנו היום באיזה בר. הבנים אמרו שהם יהיו בקהל לעודד אותנו, ואולי -אם נרשה להם- הם יעלו לשיר איתנו את השירים שהקלטנו. סיימנו את החזרה ודיברנו על הזוגיות של אביה, לירון, וגם על הדייט של קלי. אני רק חשבתי על ליאם. זהו. אני לא יכולה יותר. היום אני יגיד לו.
"נירא לי שאני אגיד לו היום שאני אוהבת אותו" אמרתי פתאום. מתפרצת לדבריה של קלי על הדייט.
"את רצינית?" הן שאלו אותי. קולן מתרגש. הנהנתי וחייכתי חיוך ענק. כן, אני הולכת על זה. הם כולן התנפלו עליי בחיבוק מוחץ. "סוף סוף שיגעת את הבחור" אמרה בצחוק אביטל. "אני כל כך מאושרת בשבילך" אמרה קלי וחייכה "בהצלחה עם זה מאמי" אמרה לי אביה וקרצה "אמממ בנות אני לא רוצה להלחיץ אבל יש לנו רק שעתיים להתארגן ולהגיע לבר" אמרה לירון בקול לחוץ. הסתכלתי עליה בהלם. שעתיים?! אני לא יספיק! יש לי להתקלח, להתאפר, להגיע הביתה, לסדר את השיער, לשים נעליים. שיט!!! "טוב בנות לאפס שעונים תגיעו לשם עוד שעתיים בדיוק" אמרתי וטסתי לאבא שיסיע אותי הביתה.
אחרי שהגעתי, התקלחתי והתאפרתי. לבשתי שמלה שהחלק תחתון שלה כחול והחלק העליון לבן. (הקישור לבגדים נמצא ב'רציתי להוסיף') ונעלי עקב לבנות רגילות.
ירדתי לאבא וביקשתי ממנו שייקח אותי לבר.
הגענו לבר הוא איחל לי בהצלחה. אמרתי לו תודה, חיבקתי אותו ויצאתי.
"איזה יפות אתן" צעקתי כשראיתי את הבנות. חיבקתי אותן ועזרתי להן לסדר את הכלים על הבמה.
"שקדי איזה יפה את. אני אומרת לך שליאם פשוט לא יוריד ממך את העיניים כל הערב" אמרה לירון וכל הבנות הסכימו איתה. הסמקתי, פלטתי תודה והלכתי לשתות מים ולהירגע.

*
עוד כמה דקות אנחנו עולות לבמה. אני ישקר אם אני אגיד שלא התרגשתי. התרגשתי מאד, אך מה שבאמת עניין אותי היה לראות את ליאם לפני המופע. רציתי לומר לו כבר שאני אוהבת אותו.
"הבנים יבואו עוד עשרים דקות" אמרה אביה, שנראתה לחוצה כמוני. נאנחתי בעצב . כנירא שאני לא יספיק לדבר איתו לפני המופע. קראו לנו לבמה והתחלנו לשיר. הקהל ממש התלהב ונהנה. ותאמת שגם אני. באמצע השיר השלישי הבנים נכנסו לבר. ראיתי שליאם בוחן אותי והדחקתי את הרצון להסמיק והסתכלתי לכיון אחר.
" שקד אולי נעלה אותם" לחשה לי לירון, והסכמתי.
"טוב יש לנו הפתעה בשבילכם" צעקתי וכל הקהל הריע.
"מכירים את 1D?" אביה שאלה, והקהל השתולל. הבנים נראו שמחים והלכו למאחורי הבמה.
"אז אני רואה שכן" חייכה קלי ואביטל המשיכה אותה "אז קבלו את 1D" כל הקהל השתולל וצעק. שרנו כמה שירים ובמשך כל ההופעה ליבי פעם בחוזקה, בטני התהפכה וחום הציף אותי. ליאם שר לידי וכל המופע היינו אחד ליד השני. הייתי מאושרת.
המופע נגמר וירדנו לבר לחגוג.
"אפשר מים" ביקשתי מהברמן. הוא חייך, קרץ לי והביא לי בקבוק של מים וכוס. בדקתי שהכוס נקייה ובקבוק המים היה סגור ולא משומש, וכשפתחתי את הבקבוק הרחתי אותו כדי לדעת בוודאות שזה מים (צריך להיזהר). זה היה מים והתחלתי לשתות. חיפשתי בעיני את ליאם ולפתע שמעתי קול זר מאחורי "אז בובה באה לכאן הרבה?" הסתובבתי וראיתי נער בן 17 לפחות מחייך אליי. בחנתי אותו, הוא היה נירא טוב. היה לו עיניים חומות ירוקות ושיער חום בהיר. הוא היה הטעם שלי אני לא ישקר, אבל ליבי היה שייך לליאם. חייכתי אליו " מצטערת אבל אני תפוסה " אמרתי והלכתי לחפש את ליאם. חיפשתי אותו במשך עשרים דקות ואז… מצאתי אותו. מתנשק עם איזה מחומצנת בת 16 על הספות. דמעות ירדו מעיני בזרם ומרחו את האיפור. הייתה לי בחילה. ידיי רעדו. כל גופי כאב והרגשתי כאילו מסובבים לי סכין בתוך הלב, ומסובבים, ומסובבים, ומסובבים, מכאיבים כמה שיותר. לא יכולתי לראות זאת יותר, אז הלכתי, כשמחשבה אחת הדהדה בראשי 'ידעתי שהייתי צריכה להתרחק ממנו'.