בינתיים בלי שם סיפור על 1D הודעה + פרק 12

ההודעה – מפרק הבא לסיפור יקראו להקת בנות – סיפור על 1D
ועכשיו לפרק:
נקודת מבטה של שקד:

כל הלילה בכיתי לכרית. לא משנה מה עשיתי לא יכולתי למחוק את התמונה שלו מתנשק איתה. כעסתי על עצמי שנתתי לעצמי להתאהב בו. שחשבתי שהוא יהיה שונה ממנו, שהוא לא יפגע בי. אבל לא. הוא פגע, וזה כאב אפילו יותר ממה שקרה אז. פלשבק עלה לראשי.
' "בבקשה, ג'ון. אני עדיין לא מוכנה" יללתי בזמן שהוא הוריד לי את המכנסיים. "סתמי. חתיכת זונה" אמר וסטר לי. בכיתי. לא האמנתי שהוא עושה את זה. הוא שאהבתי במשך שנה, עושה את מה שלא חלמתי שיעשו לי בחיים'
טלטלתי את ראשי, מנסה לא לחשוב על זה. הכאב רק התגבר ולא עמדתי בזה יותר. קמתי מהמיטה והלכתי למגירה הנעולה שלי. מוציאה את הסכין שלא השתמשתי בו כבר חצי שנה. אל תעשי את זה שקד! אל תעשי זאת שוב!!! פקדתי על עצמי. נשמתי עמוק והחזרתי את הסכין למגירה ונעלתי אותה שוב. אני לא נכנסת לזה שוב. חשבתי וחזרתי למיטה מנסה להירדם, אך ללא הצלחה. בסוף לקחתי כדורי שינה והלכתי לישון.

נקודת מבטו של ליאם:

התעוררתי בבוקר במיטתי עם כאב ראש נורא. ראשי כאב כאילו דפקו בו פטישים. ניסתי להיזכר מה קרה אתמול אבל ללא הצלחה הסתובבתי לצד השני של המיטה וראיתי ילדה ערומה ישנה במיטתי. רגע.. ילדה ערומה?! התלבשתי במהירות ונכנסתי לחדר של הארי. ראיתי שהוא ער ופיקח. אולי הוא יודע מה קרה אתמול?
"אחי אתה חייב לעזור לי! אתה זוכר מה קרה אתמול?" שאלתי לחוץ. הוא גיכח והסתכל עליי במבט מעט מרחם. הוא ריחם עליי?
"ראית את שקד מדברת עם איזה בחור והתחלת לשתות כמו משוגע ואז באה אלייך איזה בחורה מחומצנת בת 16 והתחלת למזמז אותה על הספות במועדון" הוא אמר בקול אדיש. פתאום פלשקים מאתמול רצו בראשי. באחד מהם ראיתי את שקד בוכה. למה היא בכתה?
"אז זאת הבחורה ערומה שבמיטה שלי" אמרתי יותר לעצמי מאשר לו. מפגר. מטומטם. דפקט. איך אני ישיג את שקד עכשיו שהיא חושבת שאני איזה אחד שמתחיל עם כולם?!
דפקתי את ראשי בקיר. לפתע הבחורה שהייתה במיטתי באה אליי.
"היה נחמד אבל אני חייבת ללכת" אמרה עם חיוך מתלהב הדביקה לי נשיקה ויצאה מהחדר. הורדתי את רוקה משפתי וטסתי להתקלח. אולי זה מה שיעזור לי עכשיו.

נקודת מבטה של שקד:

התעוררתי בבוקר עם סחרחורת. התמונה של ליאם ושל הילדה לא יוצאת לי מהראש. הרגשתי רע. הכאב בחזי רק התעצם וכל איברי הרגישו כאילו שקלו טון. הלכתי למקלחת לשטוף פנים. ברגע שהסתכלתי במראה לא האמנתי למה שראיתי. עיני היו נפןחות והדומות לחיי שחורות מהאיפור שנימרח שפתיי נפוחות והאודם היה מרוח על כל סנטרי. נאנחתי שטפתי את פניי. הורדתי את האיפור שנמרח עם מוריד איפור. הפלאפון שלי צלצל. אביה התקשרה. עוד לא סיפרתי לבנות מה קרה, ישר הלכתי הביתה.
"נו סיפרת לו? לא ראיתי אותך אתמול ולא ידעתי מתי הלכת אז לא הספקתי לשאול" אמרה בקול מאושר. בכיתי. פשוט בכיתי.
"מה קרה?" שאלה בקול דואג ולחוץ בו זמנית.
"פשוט תבואי. את וכל הבנות" אמרתי כשנרגעתי מעט. היא פלטה שהן יבואו וניתקה. נפלתי על המיטה ובכיתי. הכאב בחזי איים לקרוע אותי לגזרים. התמונה שלהם מתנשקים עדיין מרחפת בראשי ועם כל דקה שעברה הרגשתי שהכניסו לי עוד סכין ללב. אחרי 10 דקות שבהן לא הפסקתי לבכות הבנות הגיעו. "את בסדר? מה קרה?" כולן שאלו ביחד קולן דואג. מחיתי את הדמעות לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר "אז ככה….."

נקודת מבט חיצונית:

הוא מצא אותה. הוא ראה אותה אתמול במועדון. חיוך רע עלה פניו. הוא הסתכל על התמונה שלהם יחדיו. תמונה שצולמה לפני מה שעשה הבעה עצובה עלתה על פניו. כמה שהוא התגעגע אליה. הוא לא התחרט על מה שעשה, להפך הוא שמח שעשה זאת ועכשיו, שהוא יודע איך למצוא אותה, כל שנותר זה לבנות תוכנית של איך לכבוש אותה מחדש. כעת הוא היה בדרכו לביתו אחרי שהוא זרק את הדניאל הזאת. הוא החנה את מכוניתו ולקח את הדואר.
"בוקר טוב ג'ון" איחל לו שכנו שהיה בדרכו החוצה. ג'ון איחל לו בחזרה וחייך. בעוד מחשבה אחת מהדהדת בראשו 'אל תדאגי שקד אני חוזר ובגדול'.