ביחד לעולם | סיפור על JB | פרק 6

*נקודת מבט קייס*
שכבתי על המיטה, כמו טינאייג'ר רגילה. אם טינאייג'ר רגילה זו מישהי שנמצאת בסטטוס "זה מסובך" עם ג'סטין ביבר, אז כן, זאת אני. שלא נדבר על זה שכל החדר שלי מפוצץ בתמונות ממוסגרות שלי עם ג'סטין, אלבומים של ג'סטין, מתנות שג'סטין הביא לי, אפילו בגדים של ג'סטין! (לא, הוא רק בא לישון אצלי.) כמו כל טינאייג'ר שנפרדה מחבר שלה, אני מוכנה לשרוף כל מה שקשור לג'סטין.
אבל- אני בליברית, ולא משנה מה קרה לנו או שיקרה לנו , אני אמשיך להיות בליברית. ואני רק מאושרת מזה שפגשתי אותו ותפסתי לו חלק גדול מהחיים.. כי איך אומרים- בליברית לרגע, בליברית לנצח, לא? :-[
אז אני שוכבת על המיטה, שאני וג'סטין ישבנו עליה, ודיברנו, וצחקנו, והתחבקנו, מסתכלת על החדר שלי, שכל נקודה בו צובטת לי את הלב. הדלת נעולה, אמא יודעת שאני בדיכאון אז היא אפילו לא מנסה להכנס.
הראש שלי טמון בכרית, שספוגה בדמעות, ופתאום אני מרימה את האייפון, שהתמונת נעילה שלו היא שלי ושל ג'סטין. כל הגלריה שלי מלאה בתמונות שלי איתו. אני מסתכלת על התמונות, ונזכרת ברגעים המאושרים האלה, שהיינו בתוך עצמנו, בבועה שלנו, בעולם שלנו.
אני נכנסת להודעות שלי איתו, בוכה, מחייכת, ושוב בוכה, כשאני מסתכלת על כל המשפטים האלה, שהוא כותב לי עד כמה שהוא אוהב אותי.
התחלתי להזכר בכל מה שעשינו ביחד. נזכרתי ביום הראשון שהוא הגיע לבצפר, בפעם הראשונה שנפגשתי איתו, בפעם הראשונה שיצאנו לסרט, הפדיחה שהוא עשה במסעדה, הנשיקה הראשונה שלנו… אני הייתי כל כך סתומה! איך יכולתי לחשוב שהוא לא אוהב אותי? התחלתי לבכות. בעצם, המשכתי לבכות.
אחרי כמעט שעה של בכי, קמתי, זרקתי מעליי את הפיג'מה, ולבשתי גופי סגולה בהירה, טייץ אפור ונעלי ספורט שחורות. עשיתי קוקו גבוה. אני באמת ניראית כלכך זוועה? פיזרתי את השיער, והתלתלים החומים שלי גלשו על כתפיי. לקחתי את האייפון בדיוק כשצ'אז התקשר. "הלו צ'אז? אני חייבת לעוף, אני אדבר איתך יותר מאוחר. ביי!" דיברתי כלכך מהר שלא ניראה לי שהוא הבין, ניתקתי לפני שהוא הספיק לדבר. שלחתי לראיין אסמס "תאחל לי בהצלחה", יצאתי מהבית, והתחלתי לרוץ.
*נקודת מבט ג'סטין*
שכבתי על המיטה שלי. כבר כמה דקות לא בכיתי. ואז ראיתי תמונה של קייס, ושוב בכיתי. אוף, אני דפוק אני דפוק אני דפוק!!!
שמתי את הראש שלי על הברכיים וחשבתי על קייס.
ואז האייפון שלי רטט.
הסתכלתי על האייפון, וראיתי הודעה:
"ראיין:
בהצלחה גבר אוהב אותך!"
מה? מה בהצלחה?
שלחתי לו בחזרה:
"בשביל מה בהצלחה? O:"
חיכיתי שהוא יענה אבל הוא לא ענה. אחרי בערך חצי שעה שמעתי דפיקות בדלת. אמא פתחה והתחילה לדבר מהר מהר.
"תעלי תעלי אליו!" זה מה שהצלחתי להבין.
אחרי 5 דקות שמעתי דפיקה בדלת שלי. מישהו פתח את הדלת. "ג'סטין?", זו בעצם הייתה מישהי, קייס.
*נקודת מבט קייס*
פתחתי את הדלת. "ג'סטין?" שאלתי. הוא הרים את המבט שלו.
העיניים שלו היו אדומות. בטח גם שלי ניראות ככה. הוא שתק.
"שבי." הוא פתאום אמר לי. התיישבתי. אחרי הרבה מאוד זמן, התחלתי לדבר. "אני כלכך מצטערת." לחשתי.
"אני כל כך מצטערת." אמרתי שוב.
התחלתי לבכות, חיבקתי את הרגליים שלי, ואמרתי שוב ושוב שאני מצטערת.
"אני זה שאמור להצטער." הוא אמר לי. הרמתי את העיניים שלי, הוא בכה. אמרתי לו "אני כלכך מצ…" הוא קטע בנשיקה.