ביחד לעולם | סיפור על JB | פרק 4

'זואי היקרה,' כתבתי.
'כבר 8 חודשים עברו מאז שאת לא איתנו. כולם פה כל כך מתגעגעים אליך- צ'אז, ריאן אני… וג'סטין. חבל שאת לא פה. אני די משנה נושא כל פעם שאני שומעת את השם שלו, ג'סטין, אבל אם תקראי את זה, תביני.
אני וג'סטין נפרדנו חודש שעבר. בעצם, אני נפרדתי ממנו. כל הבית ספר כבר יודע שאנחנו כבר לא "קייס וג'סטין" והם חושבים שהוא זרק אותי. חוץ מראין וצ'אז. כולם מדברים איתי שאני אשאר חזקה למרות שזה ג'סטין ביבר. ג'סטין כבר כמעט לא בא לבית ספר. ראין אמר לי שהוא מקליט שירים חדשים, אבל אני הבנתי שהוא לא רוצה לראות אותי. אני שמחה מזה. זה היה כואב מידי.. את יודעת למה נפרדנו? בטח ראית למעלה. כל כך רע לי שאת לא איתנו יותר! את לא מבינה איך אני מענה את עצמי שלא יצאת איתו..! אולי לא הייתם מתאימים, אבל הייתם יודעים את זה. אני מרגישה שאת נפטרת בתחושה של "אני מתה בלי להיות עם זה שאני אוהבת". אני כלכך צריכה אותך פה לידי, אבל אז אני נזכרת שאם לא הייתה קוראת התאונת דרכים המטומטמת הזו, אולי את וג'סטין הייתם מאושרים. ואם שניכם הייתם מאושרים אני הייתי מאושרת! אולי כבר מזמן עבר לך הקראש עליו, אבל מאז שהתחלתי לצאת עם ג'סטין, לא אמרת לי על זה כלום.. את כל כך חסרה לי.. הלוואי שלא היינו משתכרים.. אני מוכנה לוותר על כל כך הרבה בשביל לדבר איתך רק לעוד 5 דקות, להיפרד ממך, לבכות איתך..'
סגרתי את המחברת לפני שהדמעות יהרסו את הדפים. בשער המחברת כתבתי בכתב היפה ביותר שלי 'מכתבים לזואי' ומסביב היו תמונות של זואי איתי, עם ראין, עם צ'אז כולנו ביחד, ועם ג'סטין.
בשלב הזה הדמעות פרצו כמו נחל. מזמן לא בכיתי. ועכשיו הוצאתי את כל הרגשות והכאב שהיה לי על המוות של זואי, והפרידה שלי עם ג'סטין. אבל אלוהים לוקח את הטובים ביותר אליו לא? גם מזה לא התעודדתי.
שבוע אחרי יום הדיכאון שלי, ראיתי את כולם נסערים. מדברים על הופעה של ג'סטין. אה, שוב הוא. בכניסה של הבית ספר, היה לוח מודעות. היה שלט גדול ועליו באותיות גדולות ומקושטות "בעוד שבועיים! תחרות הכישרונות של תיכון ' משיגן אן.ווי ' הרשמו כאן!"
מתחת לכותרת הגדולה הייתה רשימה ארוכה יחסית של משתתפים. חשבתי לעשות קטע ריקוד ואז ראיתי. בכתב מעוגל, ומוכר מאוד היה כתוב ' ג'סטין ביבר '.
ג'סטין ביבר. ג'סטין ביבר אמור להופיע כאן. בתיכון משיגן אן.ווי. מולי. הוא הולך לשיר מולי. זאת הפעם הראשונה שג'סטין שר במודע אלי. מה אני הולכת לעשות? איפה זואי כשצריך אותה? אה, היא לא כאן. ישר רצתי לראין וצ'אז. "ראיתם על התחרות כשרונות" דיברתי בהתנשפות. "ג'סטין הולך לשיר! מה אני אעשה? הוא בטח יקדיש את השיר למישהי אחרת! אני אמות מבושה! כולם ירחמו עלי עוד יותר! ואני אמות מקנאה וכאב!!! תעזרו לי! תעזור לי ראיין!!!" הסתכלתי עליו בעיניים מתחננות. הבנתי שהוא לא יודע מה לעשות. התחלתי לבכות. ראיין חיבק אותי חיבוק מעודד ומילמל לי לא לדאוג ושהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. כמה טוב שיש לי חבר כמו ראיין! אחרי שנרגעתי שמתי לב שצ'אז לא דיבר. הוא בהה במשהו והרהר. אחרי כמה דקות הוא פתאום אמר, "אני דווקא לא חושב שהוא יקדיש את השיר למישהי אחרת…" לא הבנתי למה הוא מתכוון, וחשבתי שאולי לא כדאי לי לדעת.
ואז הגיעה היום לתחרות כישרונות.