ביחד לנצח 2-פרק 32-העלאה שנייה-הפרק המתוקן-מוקדש לדני SBW פריקי yaelis ♫music♫ love to dance

היי בנות,
בטעות כשהעלתי את הפרק בפעם הראשונה נמחקה לי פסקה אחת חשובה ולא שמתי לב.אולי שמתן לב-הפסקה ממוקמת איפה שבל מספרת ללואי על איך שהיא התמודדה עם המוות של אמא שלה.למי שכבר קראה את הפרק אני אסמן את כל האזור ב~~~~
אני ממליצה לכולכן לקרוא קצת לפני ה~~~ כדי שתבינו על איזה קטע מדובר-גם אם כב ר קראתן את הפרק.חוץ מזה,תיקנתי עוד כמה חלקים קטנים מהפרק-הוספתי קטע קטן,תיקנתי שגיאות כתיב…
מקווה שתהנו ושהקטע הזה יראה לכן יותר הגיוני עכשיו!!!

פרק 32
נמ בל
עליתי במדרגות בריצה,תרה אחר חדרו של לואי.דלת אחד החדרים שהייתה נעולה משכה את תשומת ליבי.התקדמתי לעברה,נוקשת עליה בעדינות ושואלת "לואי? אתה כאן?"
"בל?" הוא השיב בחצי שאלה חצי תשובה,היסוס קל נשמע בקולו.
"זאת אני.אני לבד פה.אתה יכול בבקשה לפתוח לי,אני רוצה לדבר איתך." עניתי
"כן.שנייה אני פותח."
הדלת נפתחה כעבור שבריר שנייה ולמולי עמד לואי-עיניו אדומות מעט.
חיבקתי אותו,עוטפת אותו בזרועותי ומקרבת אותו לחיקי.
בהתחלה הוא קפא ואחרי שבריר שנייה הוא עטף אותי בזרועותיו,מצמיד את ראשו לכתפי והבל פיו החמים שטף אותי.
התנתקנו מהחיבוק והוא הכניס אותי לחדר,מתיישב מולי על המיטה.
החדר היה מבולגן כאילו אחרי סופה.ניירת הייתה מפוזרת על שולחן העבודה שהיה בחדר.בגדים היו פזורים על הרצפה.כוסות,צלחות וסכום היו מונחים על השידות והשולחן והארון היה פתוח למחצה וגם בתוכו יכולתי לראות בלגן בבגדים ובאביזרים השונים.
"זה החדר שלך?" שאלתי קצת בהלם מרמת הבלגן.
"יאפ." הוא הנהנן בראשו כאישור
"מבולגן." פלטתי בנשיפה אלימה כאילו זו קללה
"אני יודע" הוא אמר וצחק,גורר אותי לצחוק איתו.
אחרי שנרגענו שנינו מהצחוק פתחתי בדברי
"תקשיב לואי,אני יודעת שנעלבת ממה שנייל אמר לך,ואני לא באה להטיף לך או לשכנע אותך להשלים איתו או משהו אני רק באה להראות לך את הדברים מנקודת מבט שונה,אחרת,להראות לך את מה שבאמת קורה ואת מה שאתה לא יכול לראות."
"אני נעלבתי אבל יותר מזה התאכזבתי.נכון-שחכתי את מה שהוא ביקש ממני ונכון שהוא אמר לי לא לשכוח ושזה מאוד חשוב לו אבל עדיין…"
הוא השאיר את המשך המשפט תלוי בינינו.
"בוא נהיה כנים לרגע.תענה לי בכנות מוחלטת,אני לא אשפוט אותך על זה.אם אתה היית במקום של נייל והוא היה במקומך וזה היה קורא לך עם דני אתה לא היית מגיב כמוהו?"
"את האמת…הייתי מגיב אותו הדבר."
"אני מניחה שאני לא צריכה להוסיף על זה משהו.אתה תעשה חושבים עם עצמך ותחליט מה לעשות ואיך ואיך להתנהל עם נייל אבל יש לי רק בקשה אחת אלייך."
"שוטי"
"תשמע את מה שיש לי להגיד,תקשיב עד הסוף ותקח את זה בשיקולים שלך.תחשוב על מה שאני אומרת ואחרי זה תחליט איך לפעול.אם ההחלטה שלך לא תשתנה כבר אין לי מה לעשות…"
"אוקי.אני מסכים."
"אמממ…זה קצת מוזר אז אני פשוט אגיד את זה.אני לא רוצה שתשפוט את נייל על מה שהוא עשה ואיך שהוא הגיב,נכון-הוא קרא לך 'זבל של חבר' אבל הוא לא עשה את זה סתם.היום הזה מאוד קשה לכולנו וגם ככה זאין התפרץ עליו והלחיץ אותו-הוא לא ציפה לזה והוא לא עשה את זה בכוונה כמו שזאין חשב.זאין פשוט תקף אותו והוא נכנס למצב התגוננות והוציא את הכל עליך.גם ככה הימים האלה די רגישים וקשים לנייל,וגם לי,והוא פשוט הוציא את הכל עליך."
"אני..מבין.אני יכול לשאול אותך שאלה די אישית?"
"אמממ…אני חושבת שכן."
"איך את מתמודדת עם זה? עם המוות שלה?"
"עכשיו אני…בסדר.אני לא אגיד שקיבלתי את זה או שהשלמתי עם זה כי זה ממש לא נכון אבל יותר קל לי להתמודד עם זה מאשר פעם."
"את לא חייבת לענות לי…תעני רק אם את רוצה,איך היה לך…פעם?"

~~~~~~~~~~~~~~~~~
"בהתחלה לא לא הייתי מסוגלת להתמודד עם הניתוק ממנה.אני,היא,נייל ואור היינו מבלים כל הזמן ביחד ופתאום הרגשתי כאילו נשארתי לבד במערכה והיה לי מאוד קשה.
זה שבר אותי ולא דיברתי עם אף אחד הרבה זמן,אפילו לא עם נייל.גם נייל לקח את המוות שלה קשה מאוד והיה לו מאוד קשה וגם הוא הסתגר והתבודד.רבתי עם אבא שלי ולא הייתי מוכנה לאכול.בסופו של דבר אד ואור החליטו שהכי טוב בשבילי ובשביל נייל שנהיה ביחד יותר זמן,שככה זה יעזור לנו,לשנינו.
אז עברתי לגור עם אור,נייל וטום(האח הגדול של נייל-למי שלא זוכרת) לתקופה של בערך 8 חודשים עד שהתאזנתי מחדש.לקח לי קצת זמן אבל בסופו של דבר חידשתי את מערכת היחסים עם אבא שלי והתפתחה בנינו מערכת יחסית תקינה של אבא ובת ומשם זה רק הדרדר…הרגשתי שאני מתה,שאני נשרפת מבפנים,נאכלת;אבל כלפי חוץ שידרתי שהכל בסדר…."
לא רציתי לספר לו את ההמשך-לא רציתי לספר לו על זה שחתכתי או על זה שניסיתי להתאבד.היה לי קשה לדבר על זה,הרגשתי לא מוכנה.אף פעם לא דיברתי ככה עם מישהו על זה,זה נושא רגיש מדי,נושא עדין.הרגשתי שעיני מתמלאות בדמעות נוצצות.הרגשתי דמעה בוגדנית אחת נקוות לי על הלחי.מיהרתי לנגב אותה,מקווה שלואי לא ראה אבל מבטו היה נעוץ בי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"בל…"
הוא לחש לי כשהוא מחץ אותי בחיבוק וידיו הענקיות הקיפו אותי.
"אני מצטער-לא התכוונתי להכאיב לך,לא הייתי צריך לשאול את זה."
הוא אמר וצער אמיתי נשמע בקולו.
"זה בסדר,אני יודעת שלא התכוונת פשוט קשה לי לדבר על זה."
לקחתי נשימה ארוכה ועמוקה כשאני משעינה את ראשי על כתפו המוצקה של לואי.נשפתי את כל האוויר החוצא באיטיות,מנסה להירגע וספרתי בלב עד עשר,לוקחת עוד נשימה ומתנתקת מהחיבוק החם.
ניגבתי את פרצופי וחייכתי אל לואי.
"אני מצטערת.זה פשוט יום …רגיש."
"אין לך על מה להצטער.אם כבר,אני מצטער שהעלתי את הנושא בכלל זה ממש חוסר טקט."
"זה בסדר."
אמרתי צוחקת והוא הצטרף לצחוקי המתגלגל.
"היום הזה פשוט מעלה זיכרונות רעים,ולא רק לי אלא גם לנייל.אני מקווה שתיקח את מה שאמרתי בחשבון ומפה תעשה כבר את השיקולים שלך."
"אני מבין…זה בסדר.לא ידעתי שזה היה ככה."
"לא שמעת אפילו חצי מהסיפור,שמעת רק את החלק הקל יחסית."
"תודה בל ואני ממש מצטער בשבילך."
"אין לך על מה-בשביל שניהם."(מי שלא הבינה:אין לו בשביל מה להגיד תודה ואין לו בשביל מה להצטער).
קמתי מחייכת ויצאתי מהדלת,יורדת למטה במדרגות לקול דיבוריהם של הבנים.
תגיבו ותדרגו!!!