ביחד לנצח 2-פרק 30-מוקדש לyaelis דני לאלי אופק אלין 1D גל שירני SBW

אני מצטערת שלא העלתי בסוף פרק אתמול אבל אני אפצה אותכן בפרק עכשיו-תהנו מהפרק!
פרק 30
נמ נייל
החנתי את האוטו ליד הבית של הבנים.אני ובל רצנו מהר לתוך הבית-מנסים להירטב כמה שפחות מהגשם השוטף שירד.
"איזה מבול!"
אמרתי לבל כשצלצלתי בפעמון הדלת.ליאם פתח לנו את הדלת.
"היי. מה אתם עושים פה? אתם לא אמורים להיות ב…"
קולו נחלש-כנראה הוא לא רצה להגיד את זה ליד בל.
"אתה יכול להגיד אזכרה זו לא מילה גסה או משהו זה בסדר."
בל אמרה ולא טרחה אפילו למרוח על פרצופה חיוך מזויף.
"את…בסדר?"
הוא שאל,לא יודע איך לנסח את השאלה.
"כן.אני שורדת." היא ציחקקה.
"ליאם מי זה?"
נשמעה צעקה.
"בל ונייל!"
ליאם צעק בחזרה ותוך שבריר שנייה כל הבנים,חוץ מזאין,עמדו בפתח הדלת.
"מה אתם עומדים ככה-תיכנסו!"
הארי אמר.
"איפה זאין?"
שאלתי.
"הוא הלך להביא כמה דברים."
לואי ענה.
"אני עולה שנייה להביא את הדברים בל,תישארי כאן.טוב?"
"טוב,אני מחכה."
היא ענתה והתיישבה עם הבנים על הספה בסלון,פותחת איתם בשיחה.
עליתי מהר במדרגות,מתקדם במסדרון לעבר חדרי.
לקחתי את הלפטופ שלי,את הדיסקו-קי ואת הדיסק שהכנתי.
שמתי לב שהאייפון שלי נמצא על השידה ליד המיטה שלי אבל השארתי אותו שם-היום זה לא זמן לטלפונים.ניגשתי לארון,מוציא שני קפוצונים עם כובעים(שלכל קפוצ'ון מחובר כובע-כמו סוודרים לבית ספר כזה,רק עם דוגמה חמודה עליהם.)-אחד לי ואחד לבל.
ירדתי למטה,לוקח שקית ומכניס אליה את כל הדברים,חוץ מהקפוצונים,כדי שלא יתרטבו בגשם(שהדברים לא ירטבו בגשם).
"קחי."
הושטתי את אחד מהקפוצונים לבל.
"תודה" היא חייכה אלי ולבשה אותו,גןרמת גם לי לחייך.
בדיוק באותה שנייה הדלת נפתחה וזאין נכנס כשהוא אוחז בידיו שקיות של סטארבק.הוא הבחין בי וטרק מאחוריו את הדלת.הוא התקדם לעברי,מניף אצבע מאשימה.

נמ זאין
נכנסתי לבית בסערה,כולי עצבני רצח,הרגשתי שאני לא מטפטף טיפות גשם על הרצפה אלא שאני נוטף עצבים.הבחנתי בנייל עומד בסלון מחייך לעבר בל.מה הם עושים פה?! הם לא אמורים להיות באזכרה?! יש לו זמן להיות פה אבל אין לו זמן לשירן?! מחשבות ושאלות התרוצצו בראשי.
טרקתי את הדלת מאחורי.הרגשתי שאני בוער מרוב כעס,דמי פעפע.התקדמתי לעברו,מניף אצבע מאשימה וצעקתי "מה,השתגעת?! למה השארת אותה ככה?"
"את מי? על מה לעזאזל אתה מדבר?! מה אתה רוצה ממני?-"
לא היה לי כוח לבלבולי המוח שלו אז פשוט קטעתי אותו בצעקה
"אל תשחק אותה מטומטם נייל! כאילו אתה לא יודע על מה אני מדבר?-"
הפעם הוא קטע אותי והגיע תורו לצרוח.
"אני באמת לא יודע!"
"את שירן! נתת לה לחכות לך שעה בגשם! חתיכת אידיוט!"
הוא כבר באמת עבר כל גבול-לא רק מה שהוא עשה-אלא גם להכחיש?!
"את שירן?!"
הוא היה נראה המום-כאילו שהוא באמת לא יודע על מה אני מדבר אבל הוא לא יעבוד עלי,זה לא יפעל לו.
הבנים ובל היו נראים המומים-כאילו הם לא מבינים על מה אני מדבר,חוץ מלואי שנראה כאילו הוא מתחיל להבין משהו-אבל לא מבין אותו לגמרי,כאילו פיסות המידע מתחברות לו לתמונה,לפאזל,אבל עדיין חסרים לו כמה חלקים.
הבנים ובל הפנו את ראשם מצד לצד,כאילו הם צופים במשחק פינג פונג,מעבירים את מבטם כל פעם אל זה שמדבר,זה שחובט בכדור.היה נראה כאילו הם רצו להתערב אבל הם לא ידעו איך-אין להם מושג כנראה על מה אנחנו 'מדברים',לא היה ניתן להגדיר את זה בדיוק כדיבור,כשיחה,זה היה יותר בכיוון של-על מה אנחנו 'נובחים','נובחים' אחד על השני.
"אל תשחק איתי משחקים נייל! אל תשחק אותה תמים! אתה לא קונה אותי!"
צעקתי עליו בחזרה.
בל נעמדה והתערבה 'בשיחה'.
"תקשיב,זאין.אם הוא אומר שהוא לא יודע אז הוא לא יודע-אל תריבו סתם.תסביר את עצמך כמו שצריך." היא אמרה.נייל היה כל כך עצבני שהוא אפילו לא העיף מבט לעברה,לא חייך לה כאות תודה על שתמכה בו ועמדה לצידו.
"רגע…היית ב…סטארבק?"
נייל,שנעץ מבט בשקיות הסטארבק שבידי,שאל,כאילו הוא מתחיל להבין משהו.
"כן…"
עניתי,חצי שואל חצי אומר בהרמת גבה.
"אבל…זה לא הגיוני…לואי אמר לה שהתבטל…"
נייל חצי לחש
"די לשקר! אל תערב את לואי! היא חיכתה לך בשם!-שעה!-בגשם!"
צעקתי עליו,מעיף מבט לעבר לואי שנראה לי מוזר-ספק חושש ספק אשם.
"לואי?!"
נייל העצבני הסתכל גם הוא על לואי בשאלה.
"שיט…"
לואי מלמל
"מה קורה פה?! אתם מוכנים להסביר את המצב?!"
הארי שאל
"אני באמת מצטער-"
נייל קטע את בקשת סליחתו של לואי כשפנה אל הארי ואמר בעצבים ובכעס
"לואי היה צריך להגיד לשירן שהפגישה התבטלה!"
"והוא לא אמר?!"
שאלתי המום-כמה חוסר אחריות יכול להיות באדם אחד?!
(ממש לא כמו לואי שלנו!!!)
"לא!"
נייל צרח עצבני בטירוף.
"סליחה! אמרתי כבר שאני מצטער! מה אני אעשה ששחכתי?!"
לואי שאל
"תהיה אחראי!פעם אחת-פעם אחת-אני מבקש ממך משהו וגם אותו אתה לא יכול לעשות?!אם זה היה משפיע עלי-בסדר!אבל על שירן-זה כבר עובר כל גבול!אתה זבל של חבר!"
נייל צעק,קולו עולה בכמה אוקטבות,כולו נהיה אדום-בחיים שלי לא ראיתי אותו כל כך עצבני.הוא גם אף פעם לא קילל אותנו וקרא לנו 'זבל'.
כולנו הסתכלנו עליו המומים-בהלם ממה שהוא אמר הרגע.
לואי הסתובב-נפגע מדבריו של נייל.נייל תפס את ידו של לואי,מסובב אותו חזרה ואמר,"אני מצטער…לא התכוונתי-"היה נראה כאילו נייל עוד לא קלט בעצמו מה קרה כאן הרגע.
לואי קטע אותו וצרח,"תעזוב אותי! אל תנסה אפילו,אין לך בשביל מה." את סוף המשפט הוא אמר בעצב ולא בכעס.
לואי הסתובב חזרה,עולה במדרגות ונכנס לחדרו,נועל את הדלת מאחוריו.
תגיבו ותדרגו!!!