ביחד לנצח פרק 140+141

פרק 140
נמ נייל
היתה שתיקה לא מביכה-
כל אחד שקע במחשבות שלו…
אכלנו עד שפתאום האייפון שלי צילצל
"הלו?"
עניתי
"נייל איפה אתה?
לא חזרת אתמול
אתה אצל אמא שלך?"
לואי שאל אותי
"לא
אני אצל בל
נשארתי לשיון אצלה אתמול-
אד לא רצה להשאיר אותה לבד"
עניתי
"איך היא מרגישה?"
ליאם שאלך מודאג
"ליאם?!"
שאלתי לא מבין
"אתה על רמקול"
הארי אמר
"אה…
היא מרגישה יותר טוב…"
אמרתי
"מי זה?
הכל בסדר?"
בל שאלה אותי
"זה הבנים"
עניתי
"אה…."
היא אמרה
"מתי אתה חוזר?"
זאין שאל
"יותר מאוחר-
אני רוצה להישאר עם בל"
עניתי
"אתה יכול לשים על רמקול?
או לתת לי לדבר איתם?"
בל שאלה פתאום
"ברור"
אמרתי ושמתי אותם על רמקול
"בנים אתם על רמקול"
אמרתי להם
הושטתי לבל את האייפון
היא לקחה אותו מידי
"אמ…
רציתי להודות לכם על אתמול-"
בל התחילה
לא ממש יודעת מה להגיד
"זה בסדר
לא עשינו שום דבר-"
ליאם קטע אותה
"לא נכון…
אתם עזרתם לי למרות שלא הכרתם אותי-"
בל קטעה אותו
"חברים של נייל חברים שלנו"
לואי אמר-קוטע את בל-
וכולנו צחקנו
"בכל זאת רציתי להגיד לכם תודה
אני לא יודעת אפילו איך להודות לכם"
בל אמרה
"את לא צריכה להודות לנו-
אנחנו רק שמחים שאת בסדר"
הארי אמר
"תודה"
בל אמרה שוב בלחש
"בל זה בסדר
באמת שלא עשינו כלום"
אמרתי לה וחיבקתי אותה-
מנסה לעודד אותה
הרגשתי מים על הצאוור
"בל.."
נאנחתי
התנתקתי מהחיבוק וניגבתי את הדמעות שלה
"נייל תודה"
היא לחשה
חיבקתי אותה שוב
ונתתי לה נשיקה במצח
"בואי ניצא מהדיכאון-
מה את רוצה לעשות?
לראות סרט?"
שאלתי אותה
"אחמ אחמ"
שמעתי
והבנתי שהשיחה לא התנתקה והבנים שמעו הכל
"זה בסדר אם נזמין אותם?
אולי זה יעודד אותך…"
לחשתי לאוזן של בל-
כך שהבנים לא ישמעו
"ברור"
בל ענתה וחייכה
"בנים רוצים לבוא לפה?"
שאלתי אותם
"אם זה בסדר מבחינת בל…"
זאין וליאם אמרו ביחד
הסתכלתי על בל
"ברור שכן"
היא אמרה
"מה הכתובת?"
לואי שאל
"6585875786876897686"
בל נתנה לו את הכתובת
"טוב אנחנו נצא עוד מעט"
הארי אמר
"בי"
אני ובל אמרנו
"בי"
הם ענו
השיחה התנתקה
"בואי נגמור לאכול"
אמרתי לבל
התיישבנו לשולחן וסימנו לאכול
"אני עולה להתארגן ולהתאפר"
בל אמרה אחרי שפינתה את השולחן ושטפה את הכלים
"מה?
למה?
את נראת מושלם "
אמרתי
היא צחקה
"אני לא יכולה להיות לידם ככה"
היא אמרה צוחקת
"חוץ מזה אני לא רוצה להפחיד אותם עם הצלקות שלי"
היא הוסיפה
"אל תגברי שטויות-את לא מפחידה"
אמרתי
"באמת?!"
היא שאלה בהרמת גבה
"אל תשקר לי נייל"
היא הוסיפה
"אני לא משקר!"
אמרתי
"מה שתגיד"
היא אמרה ועלתה במדרגות
לפתע היא נעצרה באמצע המדרגות
"אה ונייל- אל תספר להם על כל מה שיש לי בבית"
היא אמרה
(אתן כבר תראו בהמשך….)
"טוב?"
אמרתי
"לא סיפרת להם,נכון?"
היא שאלה
"לא
למה את לא רוצה שהם ידעו?"
שאלתי לא מבין
"אני לא רוצה שהם ישפטו אותי לפי זה
אני רוצה שקודם הם יכירו אותי"
היא אמרה
יכלתי לראות עליה שהיא מדברת בכנות
"טוב"
אמרתי
ועשיתי עם היד כאילו אני נועל את הפה וזורק את המפתח
"תעלי להתארגן
את לא תספיקי-הם אמורים להגיע-"
אמרתי לבל
"אפ אפ אפ
אסור לך לדבר"
בל אמרה צוחקת
"תראה טלויזיה או משהו"
היא אמרה תוך כדי שהיא עולה במדרגות

פרק 141
נמ נייל-המשך
הלכתי לסלון
התיישבתי על הספה והדלקתי טלוויזיה
ראיתי בובספוג-זה מה שהיה משודר
אחרי כמה דקות בל ירדה במדרגות
היא התאפרה-כך שלא ראו את הטפרים שעשו לה
"ואו-בכלל לא רואים"
אמרתי
"אז אתה מודה שממקודם ראו?!"
בל שאלה
"לא מודה ולא מודה"
אמרתי והתחלתי לרוץ ולברוח ממנה
בל לקחה כרית מהספה וזרקה אותה עליי בצחוק
היא פגעה לי בראש
"את לא עשית את זה עכשיו"
אמרתי ורדפתי אחריה-
הכל בצחוק כמובן
תפסתי אותה והתחלתי לדגדג אותה
"די….
נייל…
מספיק…
לא נושמת…"
היא אמרה תוך כדי שהיא צוחקת
"מה תיתני לי אם אני אפסיק?"
שאלתי אותה
"גלידה"
היא ענתה עדיין צוחקת
"לא מספיק טוב- אני יכול לקחת לבד"
עניתי
"שלוש דברים:
1-אתה עצלן מדי בכדי לקחת לבד
2-אתה לא יודע מאיזה מקרר
(כן כן יש להם כמה מקררים-למרות שהם רק שני אנשים!)
3-אם אתה תקח לבד אתה תקום ממני"
היא אמרה
"צודקת"
אמרתי ושנינו צחקנו
"אז סגרנו על גלידה?"
היא שאלה
"כן"
עניתי וקמתי ממנה-
ישבתי לה על הרגלים כדי שהיא לא תוכל לזוז
ודיגדגתי אותה בבטן
היא קמה ממני והלכלה למטבח
פתאום היה צלצול בדלת
"מי זה?"
שאלתי
"וואן דיירקשן-
או לפחות חלק מהם"
זאין ענה וכולנו צחקנו
פתחתי להם את הדלת
"ואו…"
הם אמרו והסתכלו מסביבם
"אזיה בית גדול"
לואי אמר
"ויפה"
הארי הוסיף
בל באה-
מחזיקה צלחת עם ופל בלגי המון גלידה וסירופ מייפל עם סוכריות צבעוניות מעל הכל-
בדיוק כמו שאני אוהב
"היי"
היא אמרה לבנים וחייכה
"הי"
הם ענו לה מחייכים
היא הגישה לי את הגלידה עם כפית
"רוצים גם?"
היא שאלה והתחבקה עם הבנים
"אמ…
כן למה לא"
לואי ענה
והלכנו כולנו למטבח
"ואו הבית שלך מהמם!"
זאין אמר
"תודה בל אמרה"
היא הכינה להם גם גלידה כמו שלי-
עם ופל בלגי והכל
"רוצה עזרה?"
שאלתי
"לא תודה
חוץ מזה עכשיו אתה נזכר לשאול -אחרי שכבר סימתי?"
היא אמרה וצחקה
גם אנחנו צחרנו
(אני והבנים)
היא הגישה לכל אחד צלחת ענקית עם גלידה והכל…
"תודה"
הם אמרו ביחד
"אין בעד מה…
אם כבר אני זאת שצריכה להגיד לכם תודה-"
היא אמרה
"את לא צריכה להודות לנו"
ליאם קטע אותה
"אני לא יודעת איך להודות לכם-"
היא המשיכה בעקשנות-כמו תמיד
"באמת שלא עשינו כלום"
לואי קטע אותה הפעם
"טוב….
לפחות תנו לי להודות לכם בזה"
היא הצביעה על הגלידות
ואמרה נאנחת-
מרפה מהנושא
"מה אתם רוצים לשתות?"
היא שאלה-מחליפה נושא
"אפשר בבקשה קולה?"
לואי שאל
"אפשר בבקשה ספרייט?"
ליאם שאל
"אפשר גם קולה?"
שאלתי
"גם אני קולה"
הארי אמר
"גם אני בבקשה"
זאין אמר
"ברור"
בל אמרה וניגשה לאחד המקררים
"אני אעזור לך"
אמרתי וניגשתי אליה
מזגנו לכל אחד מה שבוא ביקש ובל מזגה לעצמה ספרייט
"תודה"
ליאם אמר
"אין בעד מה"
בל אמרה וחייכה
"אכלתם כבר?"
בל שאלה אותם
"כן היינו ממקודם במסעדה"
הארי ענה
"אה"
בל אמרה
"אז מה אתם רוצים לעשות?"
שאלתי
פתאום הטלפון של הבית צילצל

תמשיכו לעקוב
הפרקים הבאים מענינים יותר-מבטיחה!