ביחד לנצח פרק 117 תגיבו!

פרק 117
נמ נייל
אור ואני התחבקנו
הייתה שתיקה כבדה
כל אחד שקע במחשבות
אני חשבתי שוב על בל
אני דואג לה
אני כל כך אוהב אותה
אני לא יודע מה אני אעשה אם יקרה לה משהו…
אני אתחרפן…
אני ארצה למות….
היא כמו אחות בשבילי-
אפילו יותר מזה
אני לא יכול בלעדיה
היא הכל בשבילי
אני מקווה שהיא תהיה בסדר
ישבתי שם מתפלל לשלומה
התחרפנתי-
למה הרופא לא יוצא כבר?….
אני לא יכול לחכות יותר-
אני חייב לדעת מה איתה….
ראיתי שאד ואור בכו
להארי היו דמעות בעניים-
הוא התאפק לא לבכות…
המשכתי לחשוב על בל-
דואג לה
מתפלל עליה
מקווה שהיא תהיה בסדר-
כי אם היא לא תהיה בסדר גם אני לא אהיה
היא משלימה אותי
היא החצי השני שלי-
אפילו יותר מזה
בלעדיה אני לא קיים
כל שניה הרגישה לי כמו נצח
לא יכולתי כבר אם חוסר הידיעה-
לא לדעת מה איתה-
אם היא בסדר…
התאפקתי לא לרוץ לחדר הניתוח-
עצרתי את עצמי….
ככה המשכתי לחשוב על בל-
כולי מודאג….
חיכיתי לרופא
שיצא כבר ויעדכן אותנו
פתאום אחד הרופאים יצא מחדר הניתוח של בל
קמתי על רגלי-
קופץ לעמידה
"מה איתה?
איך היא?
היא תהייה בסדר?
הניתוח עבר בשלום?"
אני והארי הפצצנו את הרופא בשאלות
אד ואור קמו לאט
מפחדים לשמוע מה יש לרופא לאמר
אד התקרב לרופא
"נעים מאוד אני אדמון-
אבא של בל…."
אד הציג את עצמו
"אני דוקטור מימון(השם משפחה של הרופא)"
הם לחצו ידיים
"אני יכול לדבר איתך שניה בצד?"
הדר (קיצור של דוקטור-ד"ר) שאל
"אתה יכול להגיד בכל לידם…."
אד אמר
"בכל זאת..
זאת אחריותי לשמור על הפרטיות של המטופלים…."
הדר אמר
"אוקי…"
אד ענה
הם הלכו לצד
ראיתי את שפתיו של הדוקטור זזות
אחר כך את של אד זזות
שוב של הדר
זה היה נראה כאילו אד רגוע יותר-
קיוותי שזה לא רק נראה לי….
אד חזר
והרופא נכנס חזרב לחדר הניתוח של בל
"נו מה איתה?"
אור שאלה בדאגה
"היא…"
אד אמר