ביחד לנצח פרק 101+102+103

פרק 101
נמ נייל-המשך
הבכי שלי התגבר-אם זה היה אפשרי בכלל
"הייתי צריך לעצור את זה כבר מזמן.."
הוספתי
לא יכולתי לסבול את העובדה שכל זה קרה באשמתי
נקרע לי הלב
"אני הולך לבדוק אם האמבולנס או אד ואור הגיעו"
ליאם אמר ורץ החוצה
פתאום בל הפסיקה לפרפר
היא לא זזה
בית החזה שלה לא עלה וירד
והעור שמתחת לדם שלה היה חיוור כל כך שהוא נהיה שקוף….
נלחצתי ברמות אחרות-
הלחץ הגיע לשיאים חדשים..
התחלתי לבדוק סימני חיים…
לא היה לה דופק…
והיא לא נשמה….
"זאין!
תעזור לי!
היא לא נושמת!
אין לה דופק!"
צעקתי בוכה-הבכי לא נפסק לרגע…
קראתי לזאין כי אני יודע שהוא למד החייאה אחרי שאחותו טבעה וכמעט מתה…
לא הייתי צריך לקרוא לו כל כך הרבה..
תוך שניה הוא כבר היה לידי-
מנשים את בל ומנסה להחזיר לה את הדופק…
אבל זה לא עזר…
ליאם נכנס למערה עם פרמדיקים ואד ואור
עיניה של אור התרחבו בתדהמה
והיא שמה יד על הלב-מתקשה לנשום
אד שם יד על פניו-
הוא היה בהלם…

פרק 102
נמ בל-המשך
הפרמדיקים העלו את בל על עלוקה
והתקדמו איתה במהירות לאמבולנס שהחנה בחוץ
"המשטרה אמורה להגיע עוד בערך שתי דקות…"
אד אמר
"בסדר…
אני נשאר עם אשטון…"
לואי אמר
הוא והארי עדיין החזיקו את אשטון-
מצמידים אותו לקרקע
"אד לך לאמבולנס!"
אור אמרה לאד
והוא יצא במהירות מהמערה-מתקדם לעבר האמבולנס
באתי לצאת אחריו
אבל לואי עצר אותי
"אתה לא יכול ללכת!
אתה צריך להישאר להעיד!"
הוא צודק…
לא יכולתי להתנגד לדבריו או לא להסכים איתו
"טוב…
אמא לכי איתם!"
אמרתי לה
"חא נייל אני נשארת איתך!"
"אמא לכי-תעדכני אותנו!"
"טוב…"היא אמרה
"אני כבר חוזר…"
אמרתי
"אני הולך לבדור מה איתה…"
הוספתי
"אנחנו גם באים…"
ליאם וזאין אמרו-
מחליפים בינהם מבטים
יצאנו שלושתנו בריצה לכיוון האמבולנס
בל כבר הייתה בפנים
אור ואד מילאו טפסים בחוץ
"אני נשאר להעיד!"
אמרתי
"טוב…"
אד ואור אמרו ביחד

פרק 103
נמ נייל-המשך
"טען ל-300!"
אחד הפרמדיקים אמר
"קליר!"
הוא אמר
מנסה להפעיל שוב את הלב של בל
דמעות עלו בעניי
לא יכולתי לראות אותה ככה-
כל כך שבורה וחלשה..
ראיתי שגם לליאם ולזאין קשה עם זה
"שוב!
קליר!"
הפרמדיק אמר
וניסה שוב
"יופי!
יש לנו דופק!"
הוא אמר
"תעלו את הדופק!
הוא מאוד חלש…"
הוא הוסיף
שני הפרמדיקים הנוספים עשו את מה שהוא אמר
הפרמדיק הראשון
(זה שאמר קליר…)
ירד מהאמבולנס
"מי עולה?"
הוא שאל
"אפשר רק שניים"
הוא הוסיף
"אנחנו!"
אד ואור אמרו
הם עלו לאמבולנס
וסגרו אותו
האמבולנס נסע…
עמדתי שם חסר אונים…
שבור…
כל כך רציתי ללכת איתה-
להיות איתה ברגע כל כך חשוב-
ברגע שהיא הכי צריכה אותי-
להיות לצידה כשהיא תתעורר…
אבל לא יכולתי-
הייתי חייב להישאר להעיד-
כי רק אני ובל יודעים את הסיפור המלא-
או לפחות רק בל…
אני יודע רק את מה שהיא סיפרה לי-
אני מקווה שזה הכל
ושאני לא אגלה הפתעות נוספות…..
"אל תדאג…
היא תהיה בסדר…"
ליאם וזאין אמרו
מחבקים אותי-
מנסים לנחם אותי
"אני מקווה…"
אמרתי