בדרך שלי הכל אפשרי…-פרק 2

בדרך שלי…-פרק 2
אמא ואבא:"רצינו לספר לך ש… אנחנו עוברים ללונדון !"
אני:"מה???!!"
"את שמחה?"
"כן אבל מתי עוברים?" אני מפחדת מהשינוי הזה לעזוב כל מה שהכרתי החברות אבל אולי זה לטובה..
"רוני??"
"אהה. מה אימא?"
"אנחנו עוזבים ביום שישי"
"אוקיי אימא "רק יומיים לראות אותן ולהיפרד…
"טוב אימא הלכתי למחשב ולראות טלוויזיה ביי" לפחות ניסיתי לא הפסקתי לחשוב על זה כל היום וחברות שלי שלחו הודעות ולא עניתי רק חשבתי מה יקרה לי שם…
-לילה-
אני""לילה טוב אימא , לילה טוב אבא"
אמא ואבא :"לילה טוב"
תאמת לא ישנתי רק חשבתי וחשבתי ולאט לאט נרדמתי.
-בוקר-**יום רביעי***
קמתי כמו בכל בוקר רק יותר עצובה מנסה לא להראות את זה ומקווה שהבנות לא ישימו לב לזה.
הגעתי לבית ספר נתתי חיבוק לכל החברות והתחלנו לדבר לפעמיים הקשבתי לפעמיים לא.. היה לי קשה רק חשבתי מה יקרה בלונדון…
"רוני?רוני? "הם העירו אותי מהמחשבות שלי..
"אה. מה?"
דניאל:" את איתנו את פשוט לא מקשיבה"
אני: "סליחה פשוט הראש שלי במקום אחר "
אסתר : "טוב עכשיו תספרי לנו הכל"
"טוב אז.. מאיפה להתחיל .אתמול בערב הורים שלי סיפרו לי משהו ולא ידעתי איך להגיב"
אורפז:"וזה? "
"ש… אנחנו עוברים ללונדון לתמיד "
דניאל :"את עובדת אלינו "
"לא ברצינות הטיסה ביום שישי"
אולגה :"אז שמנה(ככה היא קוראת לכולם…) שלנו עוזבת" כולם באו וחיבקו אותי ואמרו לי שלא משנה שתמיד נהיה בקשר בפלאפון,בסקייפ אבל ידעתי בתוכי שזה לא היה אותו דבר
כל היום לא הייתי מרוכזת רק חשבתי על זה ונראלי שהבנות שמו לב לזה כי הם ניסו כל הזמן לעודד אותי.
הגיע סוף היום וכמו כל יום חזרתי הביתה .
בבוקר קמתי התארגנתי והתחלתי לארוז עד ש…
בדרך שלי..-פרק 3
~מנקודת מבט של אסתר~
התבאסתי לשמוע שרוני עוברת ללונדון היינו חברות הכי קרובות מכיתה ג' אז חשבתי שנפתיע אותה אני והבנות ואז החלטתי לדבר עם ליאור:
אסתר:" הלו? היי ליאור"
ליאור: "היי"
"תקשיבי חשבתי על מה שרוני סיפרה ושעוד יומיים היא עוזבת אז אולי נפתיע אותה ונעשה לה מסיבת פרידה?"
"אממ… סבבה מעולה נספר לכולם ואת תדברי עם רוני"
"מעולה ,סבבה אז ביי"
"ביי" התחלתי להסדר את הכל ביום חמישי מסיבת פרידה מרוני(היא טסה יום שישי).
**יום חמישי בבוקר**
רוני עוד לא באה חשבתי להזכיר לבנות את הכל מה תכננו לרוני למסיבת הפרידה שלנו ממנה . אחרי שסידרנו וסיכמנו את הכל להיום בערב.
הגיע סוף היום ורוני לא באה אז החלטתי לחייג לבדוק למה ולהזמין אותה להיום בערב.
~נקודת מבט של רוני~
**יום חמישי**
בבוקר קמתי התארגנתי והתחלתי לארוז בצהריים דיברתי עם אסתר היא ביקשה שאני יבוא אליה הלכתי לשאול את אימא ואבא שלי
אני:"אני יכולה ללכת לאסתר"
אבא:"כן רק תחזרי מוקדם לסיים לארוז"
"טוב "צעקתי והתחלתי להתארגן
הגעתי לאסתר והיא פתחה לי את הדלת היה חשוך ופתאום היה אור וכולם צעקו
"הפתעה" כמעט בכיתי איזה חברות מושלמות יש לי שהם תכננו לי מסיבת פרידה.
~מנקודת מבט של טל~
הכל היה נראה מהממם ורציתי שרוני תשמח כי אנחנו לא נראה אותה יותר שמענו דפיקה בדלת
טל: "תהיו בשקט היא באה ".
כולם: "הפתעה" היא כמעט בכתה מאושר
רוני: "אתן החברות הכי טובות שיכולתי לבקש תודה אני יתגעגע אליכן המון"
קפצנו אליה בחיבוק קבוצתי זה היה כיף וקנינו לה מתנה ראו שהיא הייתה שמחה מאוד
~מנקודת מבט של רוני~
כולם נתנו לי חיבוק רקדנו ושרנו (מה שהכי אני אוהבת לעשות)
טל וליאור: "ועכשיו למתנה"פתחתי אותה וזה היה כרית לחדר עם ברכה ותמונה של כולנו .
אני: "תודה "חיבקתי את כולם ,השעה כבר 22:00 ועוד לא סיימתי לארוז אז אמרתי לכל הבנות להתראות ותודה ושאני יגיע ללונדון אני ידבר איתן.
הגעתי הביתה והמשכתי לארוז ,השעה 2:00 לפנות בוקר סיימתי לארוז והלכתי לישון.
~מנקודת מבט של אורפז~
זהו זה היום אחרון שראיתי את רוני פנים מול פנים ממחר הכל השתנה .נשארנו עוד אחרי שרוני הלכה אצל אסתר ודיברנו כמה זה יהיה מוזר ושונה בלי רוני איתנו אבל אמרנו שאחרי צבא נפתיע אותה ונטוס לשם אם היא לא תחזור מרוב געגועים .
**יום שישי**
זהו רוני טסה מהיום הכל השתנה שמתי לב שכל הבנות חשבו כמוני נכנסו לכיתה וללמדנו ערבית .
~נקודת מבט של רוני~
**יום שישי**
זהו זה הנה אני טסה מחליפה חיים מה יקרה עוד נראה התארגנתי והתחלנו להוציא את המזוודות והדברים לאוטו ונסענו לנמל התעופה.
כל הנסיעה חשבתי על לונדון ושמעתי שירים שהזכירו לי את החברות שלי
אימא :"הגענו"
באנו לעלות למטוס ואמרתי להתראות לחיים שהכרתי…