בדרך אל החופש – פרק 7

-נקודת המבט של הארי-

לא יכולתי להוציא אותה מהראש. מאתמול בלילה, אני רק חושב על הבחורה עם השיער השחור.. ברגע שראיתי אותה נכנסת לחדר ה-VIP לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. התכוונתי לעשות צעד בעצמי, אבל אז ראיתי את הבלונדיני הזה מתקרב אליה והחלטתי להתרחק. אבל, לא יכולתי להישאר אדיש לעובדה שהיא התרחקה ממנו והוא רק ניסה להתקרב בכוח, אז הלכתי לשם. הייתי בטוח שבנות אוהבת את האביר על הסוס הלבן שמציל אותן, אבל היא לא.. הכאפה בהחלט באה לי בהפתעה, ואני חייב להודות, שהיא ניראה אפילו יותר מושכת כשהיא התעצבנה, נושכת את השפה התחתונה שלה.. הייתי בטוח שאני לא אראה אותה יותר, ואז קרה היום בבוקר. זה חייב להיות סימן, לא? זה יותר מידי צירוף מקרים.. ואז כשראיתי אותה בוכה.. הרגשתי איך ליבי מתכווץ, הרגשתי כאילו משהו חד מפלח אותי דרך בית החזה, מקשה עלי לנשום. הייתי חייב לקום אליה.. שלא נדבר על העובדה שהרגשתי כל כך רע עם מה שאמרתי לה במטבח.. שהיא מנשקת גרוע.. סתם רציתי לעצבן אותה.. האמת היא, שהיא מנשקת ממש טוב.. השפתיים שלה.. הן היו רכות, רכות מידי.. זה הזכיר לי את ג'סיקה, החברה הראשונה שלי בגיל 16.. אני הייתי הנשיקה הראשונה שלה, והשפתיים שלה היו רכות גם.. אומרים שלבחורה שאף פעם לא התנשקה יש שפתיים רכות.. אבל זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שמישהי יפה כמו אשלי לא התנשקה מעולם.. בטח יש לה תור של גברים שדלוקים עליה ומחכים רק לזה שהיא תשים עליהם..
"על מה אתה חושב, האז?" לואי העיר אותי ממחשבותיי, גורם לי לחזור למציאות.
"סתם.." מלמלתי בזמן שהתרווחתי על הספה, מניח את רגליי על השולחן.
"הוא בטח חושב על הבת של הנשיא.." זאיין אמר בקול מתגרה. לא התאמצתי להסתכל עליו אפילו.
"אשלי?" ליאם מלמל את שמה. "היא חמודה." הוא אמר. פה כבר הרגשתי צורך להרים את ראשי, לא יודע אפילו למה. הסתכלתי על ליאם, והוא החזיר לי מבט.
"נישקתי אותה." פלטתי. אני לא יודע למה, אבל הרגשתי צורך כאילו לסמן את הטריטוריה שלי.. אשלי היא מחוץ לתחום בשבילם.
"ודון חואן שוב בפעולה.." לואי חייך אלי, תופח לי על השכם. גיחכתי.
"מתי הספקת יא נוכל?" נייל דיבר בפה מלא באוכל.
"זוכרים את הבחורה שסיפרתי לכם? מאתמול?.. זאת היא." אני יודע שהיא לא רוצה שידעו שהיא יצאה אתמול, אבל הבנים לא יגידו כלום. אני סומך עליהם.
"מים שקטים חודרים עמוק, אה? מי ידע.. היא ניראת כזו תמימה.." לואי אמר בחיוך. לא ממש התרכזתי במה שהוא אמר, יותר התרכזתי בפנים המאוכזבות של ליאם. יכול להיות שהוא רוצה את אשלי?!
"היי האז, איפה נעלמת לנו היום בצהריים?" זה היה זאיין שהוציא אותי ממחשבותיי הפעם.
"סתם.. הלכתי למגרש גולף.." מלמלתי בלי להסתכל עליו.
בדיוק באותו הרגע הדלת נפתחה, ואשלי נכנסה פנימה. ואוו.. היא לבשה שמלת מיני בצבע שמנת, ומעל המיני היה שיפון שהגיע עד לרצפה, שיערה השטני היה אסוף מעלה. היא ניראת.. מדהים.
"היי בנים.." היא חייכה אלינו ויכולתי להרגיש את ליבי מחסיר פעימה. חייכנו אליה כולנו.
"הגיע הזמן להופיע?" ליאם שאל אותה, מחייך אליה. מבטי נע בין שניהם כשהיא חייכה אליו, משאירה את מבטה עליו יותר מידי זמן.
"עוד לא. בינתיים זה כל הנאומים עכשיו. יש לכם עוד שעה בערך.." היא התיישבה ליד ליאם. למה לידו? יש מקום פנוי גם לידי.. למה היא הלכה לידו??

-נקודת המבט של אשלי-

"את לחוצה?" ליאם התקרב אלי ולחש לי באוזן, ידו על הברך שלי. זה היה מוזר איך שהוא הרגיש נוח ככה לידי, ואיך שאני מרגישה נוח לידו, כי זה באמת לא הפריע לי שהוא הניח עלי את ידו. מבטי פגש לרגע את מבטו של הארי, שניראה אדום במיוחד, ועצבני משום מה. הפניתי את ראשי לליאם, וראשו היה ממש קרוב כך שבטעות אפינו התחככו אחד בשני. הזזתי את ראשי אחורה מובכת, והוא רק גיכח. התקרבתי אל האוזן שלו, לוחשת לו בחזרה.
"אני לא מתכוונת לעלות על הבמה. אני פשוט לא עושה את-"
"שמעתם מה פול אמר?" דיבורי נקטע בגלל הארי שהתחיל לדבר, בקול רם מידי לאור העובדה שהחדר היה שקט. כולנו הסתכלנו עליו במבט שואל.
"מה עם פול?" זאיין מלמל בזמן שהיה עסוק בפלאפון שלו.
"שמעתם שסטייסי ומייגן התפטרו?" הארי אמר והם כולם השתנקו פתאום, הבעה מבולבלת על פניהם. מי זו לעזאזל סטייסי? ומייגן? ולמה הם ככה בשוק מיזה?
"לא.. למה?" ליאם שאל.
"אני לא יודע.. הן פשוט אמרו לו שהן עוזבות." הארי משך בכתפיו.
"מי אלה?" שאלתי בבלבול.
"המאפרות שלנו." הארי ענה לי. "פול עכשיו מחפש נואשות שתי מאפרות לסיבוב הופעות שלנו בשבוע הבא." הוא הסתכל עלי במבט מוזר, כאילו הוא מחכה שאני אגיד משהו.
"אתם יוצאים לסיבוב הופעות?" שאלתי.
"כן. לשלושה חודשים. סוג של מיני סיבוב הופעות כזה.." ליאם ענה לי. רק עכשיו שמתי לב שהיד שלו עדיין על הברך שלי.
"חבל.. הן היו המאפרות הכי חמודות שיש.." הארי מלמל, מדגיש את המילה 'מאפרות'.. ואז זה היכה בי. רגע.. אני מאפרת.. עברתי את הקורס הזה שנה שעברה, וכמה קשה זה כבר יכול להיות לאפר בנים? וגם קרוליין.. עשינו את הקורס הזה יחד.. ואמרתי לאבא שאני אשיג כסף לבד, ואצא לטיול הזה בלי מאבטח.. אם אני אעבוד כמאפרת.. גם יהיה לי כסף וגם אני אעשה סיבוב מסביב לעולם.. עיניי נצצו בזמן שהרעיון הזה עבר במוחי.
"אני מאפרת." פלטתי בהתרגשות. "אני סיימתי קורס איפור.. ואני גם ככה מתכננת טיול לשלושה חודשים.." אמרתי עם חיוך מאוזן לאוזן.
"באמת??" ליאם שאל בחיוך, יכולתי לראות שהוא התלהב מהרעיון.
"כן.. כאילו, אם זה בסדר מבחינת פול.. אני אשמח לעשות ראיון עבודה או כל מה שצריך.. וגם חברה שלי מאפרת.. היא תותחית."
"מעולה!" ליאם קם מהספה, עושה את דרכו אל הדלת.
"לאן זה?" הארי שאל אותו.
"לדבר עם פול!" הוא ענה מיד.
"רגע.." אמרתי והוא נעצר ליד הדלת. "אתם.. אתם בכלל רוצים שאני אבוא? כאילו.. שאני אצטרף אליכם.." חייכתי במבוכה. אולי הם לא רוצים אותי שם תקועה איתם שלושה חודשים.
"איזה שטויות.. ברור שאנחנו רוצים!" לואי היה זה שענה הפעם. הוא בא והתיישב לידי, כורך את ידו סביב כתפיי.
"אשלי, את נהיית אחת מאיתנו ברגע שקרעת את הארי לואי ונייל היום בכדור יד.." זאיין חייך אלי וגרם לי ולליאם לצחוק. באמת קרענו אותם היום.
"זאיין במקומך הייתי מתבייש שבחורה הביאה אותכם לניצחון.." הארי ירד עליו.
"אבל עדיין ניצחנו…" הוא קרץ לו בחיוך מתגרה.
"תתבגרו כבר." ליאם קטע את כל מלחמת האגו הזו שהלכה ביניהם. "טוב, אני מדבר עם פול עליך ועל חברה שלך. איך קוראים לה?"
"קרוליין." עניתי. הוא הנהן ויצא מהחדר. שנייה אחרי שהוא יצא אמא נכנסה לחדר.
"אשלי, אנחנו עושים את הכניסה שלנו עכשיו. קדימה."
"אוקיי." קמתי ממקומי. "בהצלחה בהופעה חבר'ה." חייכתי אליהם ויצאתי אחרי אמא.
אני הולכת לצאת לסיבוב הופעות.. אני הולכת לקבל את החופשה שלי.. את החופש שלי.. אין לאבא מה להגיד לי עכשיו. אולי היום הזה לא כזה גרוע כמו שחשבתי שהוא יהיה.