בדרך אל החופש – פרק 30

-לאחר שבוע-
-נקודת המבט של אשלי-

'היום אנחנו חוגגים שבועיים יחד. שבועיים בהם החיוך לא ירד לי מהפנים. הגענו היום לברצלונה, ואנחנו נהיה פה שלושה ימים. שהגענו לקבלה, וחילקו לכולם חדרים, לי לא נתנו מפתח. לא הבנתי למה, אבל אז ראיתי את החיוך על פניו של הארי, והבנתי שהוא אחראי לזה איכשהו. ואז גיליתי למה לא קיבלתי מפתח.. בגלל שהארי ואני נהיה באותו חדר. אנחנו נישן באותו חדר. נתקלח באותו חדר. נישן באותה מיטה. באותה מיטה!!! יומני היקר, אתה לא מבין איך הלב שלי דופק חזק עכשיו רק מלכתוב לך את זה. אנחנו הולכים לישון באותה מיטה, במשך שלושת הימים הקרובים, וכנראה שגם במשך כל החודש הקרוב. אני והארי.. הארי ואני.. זוג.. אנחנו ביחד כבר שבועיים.. לא יאומן, אה? רק לפני חודש כתבתי לך פה כמה הוא פגע בי וכמה אני לא רוצה לראות אותו וכמה אני לא רוצה שום קשר אליו .. ותיראה אותי עכשיו.. מאוהבת עד מעל לראש במתולתל הזה..
עכשיו אני מבינה מה כל הרעש סביב אהבה.. זה מושלם.. ההרגשה הזו שמחממת את הלב.. הרגעים האלה שבהם אני מחייכת לעצמי רק מלחשוב עליו.. הרגעים בהם הלב שלי דופק חזק רק מלחשוב על החיוך שלו, על הנשיקות איתו, על המגע שלו.. להתעורר בבוקר להודעה או לשיחה אוהבת, ולסיים את היום באותו האופן.. לדעת שיש מישהו שחושב עליך, מישהו שאת הכל בשבילו, מישהו שאוהב אותך.. מישהו שאיכפת לו ממך, שיעשה הכל רק לגרום לך לחייך.. זו ההרגשה הכי טובה בעולם, ההרגשה הכי ממלאת ומחממת לב..
אבל.. הוא מתנהג מוזר לפעמים.. יש קטעים שאני מפתיעה אותו כשהוא בטלפון, והוא כולו נלחץ ומנתק במהירות.. כאילו תפסתי אותו על חם או משהו.. זה מציק לי.. עם מי הוא מדבר?! ולמה הוא נלחץ שאני רואה אותו? בהתחלה חשבתי שאולי הוא בוגד בי.. שאולי הוא מדבר עם מישהי אחרת.. אבל לא.. הוא דואג להראות לי כמה הוא אוהב אותי גם אם זה במחוות הכי קטנות.. אבל אז שמתי לב למשהו.. כל פעם שאני תופסת אותו 'על חם' בטלפון.. מיד אחרי זה הוא מפתיע אותי במשהו.. כמו במדריד, שתפסתי אותו על חם באמצע השבוע שעבר, ובאותו ערב הוא לקח אותי להפלגה לילית.. אולי אני מדמיינת, או סתם פרנואידית. בכל מקרה, היום בערב הארי מכין לי עוד הפתעה. ואני מתרגשת. מאוד. מעניין מה הוא יעשה היום…'

הצצתי בשעון שעל יד שמאל שלי, השעה רבע ל12 בצהריים.

'טוב, יומני היקר, ההפסקה שלי נגמרה, ואני צריכה לחזור לעבוד.. נשתמע :] '

סגרתי את היומן ותחבתי אותו לתוך תיק הצד שלי. הבנים אמורים לסיים תכף את הראיון הראשון שלהם בברצלונה, ומפה אנחנו ניסע לראיון השני שלהם. התפרסתי על הספה בחדר המנוחה של הכוכבים האורחים בבניין של רשת BNU, רשת הטלוויזיה המצליחה בברצלונה. עצמתי את עיניי, מקווה לתפוס קצת מנוחה, ובדיוק אז האייפון שלי רטט, מודיע לי על הודעה שהתקבלה.

מאת: הארי 3>
'שאלו אותי עליך. X'

מה!? קפצתי במהירות, מתיישבת ומביטה במסך בעיניים פקוחות לרווחה. שאלו אותו עלי? אבל.. עשינו הכל כדי להימנע מפאפרצי.. הדבר האחרון שרציתי זה את הפנים שלי מתנוססות על כתבות רכילות. מישהו עוד יכול לזהות אותי, למרות התספורת השונה. הקלדתי במהירות תשובה.

'מה שאלו??'

חיכיתי לתשובה בקוצר רוח, כוססת את ציפורניי. פאק, זה לא טוב. זה לא טוב בכלל.

מאת: הארי 3>
'מי גנבה לי את הלב ;) '

'נו הארי, אני רצינית. מה שאלו??'

מאת: הארי 3>
'שאלו אם אני יוצא כרגע עם מישהי, עניתי שלא. אבל אז זאיין הדביל חייך והסגיר אותי.'

'מה זאת אומרת הסגיר אותך? מה הוא אמר? רגע, איך אתה מתכתב איתי? אתם סיימתם את הראיון?'

מאת: הארי 3>
'הוא אמר שיש מישהי שגנבה לי את הלב. מה שנכון ;) ולא סיימנו. אנחנו עדיין מתראיינים. מוסרים לך פה ד"ש.'

אני פשוט הולכת להרוג אותו. אני פאקינג הורגת אותו. אין יותר הארי סטיילס. זהו.

'אתה בן אדם מת!'
מאת: הארי 3>

'אני בן אדם שמת עליך. נתראה תכף. אוהב. XO'

זרקתי את האייפון על השולחן ממול, רותחת מעצבים, אבל יחד עם זאת, עם חיוך על פניי. הארי הזה.. הוא גורם לי להרגיש כל כך הרבה דברים ביחד.. נשכבתי שוב על הספה, חוזרת לתוכנית המקורית שלי, לנסות לנוח קצת.

**
-לאחר שלושה ימים, בארגנטינה-

פקחתי את עיניי, מתרגלת לאור השמש החזקה של יום קייצי בארגנטינה. אני יכולה להתרגל לזה, לחיות כל שלושה ימים בעיר אחרת..
הסתובבתי במיטה, מגלה שהארי לא שוכב לידי. התיישרתי, מתיישבת על המיטה, בוחנת את החדר השקט והריק.
"הארי?" קראתי לכיוון האמבטיה. אין תשובה. לאן הוא הלך? הושטתי את היד אל השידה, מרימה את האייפון שלי, השעה 9 בבוקר. חייגתי את המספר של הארי.
"בוקר טוב, יפייפיה." קולו העירני של הארי נשמע מהקו השני.
"בוקר עייף.." מלמלתי ונשכבתי בחזרה על המיטה. "איפה אתה?"
"בחדר אוכל למטה. סידרתי לך ולקרול יום חופשי, ככה שאת לא צריכה לבוא איתנו." יכולתי לשמוע את החיוך המרוצה שלו דרך הטלפון.
"אבל אני רוצה לבוא איתכם…" מלמלתי בשקט, מתאכזבת מעט. לבלות יום בלי הארי?
"ואני רוצה שתיקחי איתך את קרול, ותעשו יום כיף של בנות." הוא אמר לי בהחלטיות. טוב נו, יום כיף עם קרול נשמע לא רע. אולי אני יוכל להוציא ממנה למה היא לא אוהבת את זה שאני והארי ביחד.
"יום כיף נשמע טוב." אמרתי בזמן שקמתי אל המזוודה שלי, מוציאה משם שמלה פרחונית.
"שומעת.." הארי לחש פתאום. "חשבתי על זה, והיום בלילה, את לא ישנה עם פיג'מה, את ישנה רק עם חזייה ותחתונים." מה!?
"מה? מזה השטויות האלה?" לא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק. "הארי, שוב חלמת חלום בלילה?"
"תאמיני לי אש', בחלום שלי את היית בלי כלום עליך.." הוא אמר לי בלחישה, מנסה להישמע.. אין לי מושג כמו מה הוא מנסה להישמע האמת.
"יש לך מזל שאתה לא לידי עכשיו.." מלמלתי לו בשקט, בקול נמוך.
"למה? היית מגשימה לי את החלום?" זה ניצוץ של תקווה מה שאני שומעת לו בקול?
"היית מקבל כאפה!" אמרתי בקול, מנסה לא להתפקע מצחוק בטלפון.
"למה ככה אש'? מה, תחשבי על זה. אני תמיד ישן איתך רק בבוקסר." אוקיי, טיעון הוגן.
"אה, אז אתה רוצה עכשיו שאני ישן איתך רק עם תחתונים?" שאלתי מופתעת. נשכבתי בחזרה על המיטה, משועשעת מהתפנית ההזויה שהשיחה שלנו קיבלה.
"למה לא? גם ככה הבנות שלי כבר מכירות אותי. אני דווקא זוכר שהן מאוד שמחו לקבל את הידיים שלי עליהן.. אני מאוד אוהב את הבנות שלי.." הארי אמר בקול נמוך שגרם לצמרמורת לעבור בגופי, וללחיי להסמיק. נזכרתי בלילה הראשון שלנו בברצלונה. אני והארי, במיטה, מתנשקים בלהט, החולצה שלי ושלו על הרצפה, הידיים שלו על השדיים שלי.. אוי לי.. חם לי.. כחכחתי בגרוני, מנסה להיפטר מהפלאשבק שהתגנב למוחי.
"הבנות שלך?" ניסיתי להישמע מופתעת.
"אז של מי?" הוא החזיר לי בטון מופתע.
"שלי!"
"נו אשלי.. לא יפה להיות רכושנית.." הוא בהחלט נהנה מעצמו עכשיו..
"אז אתה רוצה שאני ישתף את הבנות שלי עם אחרים?" שאלתי אותו בציניות.
"ניראלך!?" הוא אמר פתאום, קולו גבוה מהרגיל. "לא עם אחרים. רק איתי.."
"לא ניראה לי סטיילס. תשכח מזה." הנדתי בראשי, לא מאמינה לשיחה ההזויה הזו.
"טוב. אז אנחנו לא ישנים יחד עד שאת לא מסכימה." הוא אמר פתאום אחרי כמה שניות של שקט.
"מסכימה למה?" ניסיתי להבליע את הצחוק שאיים לפרוץ ממני כל רגע.
"לישון איתי רק עם חזייה ותחתונים." הוא אמר בהחלטיות.
"תגיד הכל בסדר איתך!? מה נכנס בך על הבוקר סטיילס?"
"אש'.. את אוהבת אותי יותר מידי, ואת תסכימי.." הוא גיכח בטלפון ונשמע משוכנע מעצמו.
"למה אתה כל כך בטוח בזה?" שאלתי מופתעת.
"כי אני יודע איך לשכנע אותך.." אוי לא.. רק לא זה.. הוא באמת יודע איך לשכנע אותי.. סומק עז עלה על לחיי פעם נוספת.
"השיחה הזו נגמרה עכשיו, סטיילס. יש לי יום כיף להתארגן אליו."
"טוב.. תנשקי את הבנות בשמי.." הוא גיכח. ולא יכולתי להתאפק, וגיכחתי גם אני. ילד דביל.
"זה קצת קשה אתה יודע.. אני לא מגיעה.." התגריתי בו.
"אז אני ינשק אותן היום בלילה.. תגידי להן שיש למה לצפות.."
"לא, אתה לא."
"כן, אני כן."
"ביי הארי! אגב, אני עכשיו בחדר רק עם חזייה ותחתונים עלי." החלטתי לשחק איתו קצת. הבטתי בעצמי, אני עדיין עם הפיג'מה שלי עלי. אבל הוא לא יודע את זה..
"את מדברת איתי עכשיו שאת עם חזייה ותחתונים?" הוא שאל אחרי כמה שניות של שקט.
"כן.." עניתי בקול נמוך, מפתה.. או לפחות ניסיתי שזה ישמע מפתה.
ציפיתי לשמוע איזו הערה מטרידה, אבל במקום זאת, הקו התנתק. הבטתי במסך של האייפון מופתעת- הוא ניתק לי עכשיו?! מה לעזאזל?! חייגתי שוב את המספר שלו, שומעת את הצלצול של החיוג, והמתנתי. למה הוא לא עונה?

פתאום דלת החדר נפתחה, והארי עמד בדלת, מתנשף. הבטתי בו לא מבינה, הוא לא היה אמור להיות בדרך לראיון עכשיו? הוא סגר את הדלת, והביט בי. אוי..
"אשלי, אשלי, אשלי.." הוא מלמל והתקרב אלי, מניד בראשו. "אכזבת אותי עכשיו.. ציפיתי לראות אותך בחזייה ותחתונים, כמו שאמרת.." הוא התקרב אל המיטה, רוכן מעליי, גורם לי לשכב אחורה על המיטה, בזמן שהוא עלה מעליי. "אנחנו צריכים לטפל בזה, את לא חושבת?" הוא חייך אלי את חיוך המיליון דולר שלו, ונשק לי לזווית הפה.
"לטפל בזה?" שאלתי, בולעת את רוקי בקולניות. הוא עלה כי הוא חשב שאני עם חזייה ותחתונים. יש את הבן אדם הזה ביותר חרמן? אבל למשהו, זה לא הפריע לי.
"כן.." הוא לחש לי לאוזן, משאיר נשיקה רטובה מתחת לתנוך, גורם לי לעצום את עיניי ולנשימה קצרה לברוח מפי. "אנחנו צריכים להוציא אותך מהפיג'מה הזו.." הוא לחש, משאיר שובל של נשיקות רטובות לאורך הצוואר וקו הלסת שלי, עד ששפתיו פגשו בשלי. לשונו נדחקה לפי, בלי אישור אפילו, והתנגשה בלשון שלי, חוקרת את חלל פי בנשיקה שהרעידה את כל גופי מבפנים.
"מממ.." הארי המהם כנגד שפתיי. "לימדתי אותך טוב.." לשונו חדרה אל פי שוב, רוקדת יחד עם הלשון שלי בזמן שהארי העמיק את הנשיקה בינינו. כן, עד כמה שזה היה מביך, הארי לימד אותי להתנשק צרפתית. לימד טוב..
"יש לי מורה מנוסה.." מלמלתי כנגד שפתיו, סוגרת את השפה התחתונה שלו בין שיניי, מושכת ונושכת טיפה, גורמת לגניחה חלושה לברוח מפיו. ידיו נכנסו אל מתחת לשולי חולצת הפיג'מה שלי, ועשו את דרכן מעלה, לופתות את שדיי.
"הבנות שלי.." הוא מלמל ורכן, משאיר נשיקה על כל אחת משדיי.
"שלי.." מלמלתי ותפסתי את ראשו, מדביקה את שפתיי לשלו בעוד נשיקה סוחפת וארוכה. ידיו ירדו משדיי ועשו את דרכן מטה, אל מותניי, אל הירכיים שלי, ובתנועה אחת חלקה הוא הניף את רגליי מעלה, כך שהן נכרכו סביב מותניו, כל זאת ושפתינו ולשוננו עדין חוקרות אחת את השנייה.
"הארי…" ניתקתי את הנשיקה, נואשת לאוויר. "אתה לא צריך ללכת לראיון?" שאלתי אותו בזמן שנשקתי לו מתחת לאוזן, במורד הצוואר, על קו הלסת..
"זה יכול לחכות.." הוא מלמל, מתענג על הנשיקות הקטנות שלי.
"לא, זה לא.." אמרתי חסרת נשימה, החזה שלי עולה ויורד בפראיות. "ואתה לא יכול ללכת ככה לראיון.." סימנתי לו עם עיניי לעבר המפשעה שלו, אל הבליטה הניראת לעין מבעד מכנסי הג'ינס שלו. הארי הסתכל עלי, חיוך משועשע על פניו.
"אני מכיר דרך לטפל בזה.." הוא קרץ לי, חיוכו מתרחב.
"גם אני…" לחשתי לו, מדביקה נשיקה על שפתיו. "לך תכניס את הראש למקפיא של המיניבר, זה יקרר אותך." מלמלתי כנגד פיו, ודחפתי אותו מעלי, מתיישרת וקמה מהמיטה.
"את רעה!" הוא הסתכל עלי בפרצוף כמעט אומלל, ואם לא הייתי שמה לב לטון המשועשע שלו, הייתי מאמינה להבעת פניו.
"אני אוהבת אותך.." נשקתי לו נשיקה נוספת על שפתיו, ועשיתי את דרכי אל האמבטיה. "נתראה היום בערב." אמרתי ושלחתי לו נשיקה באוויר, נכנסת אל האמבטיה ונועלת את הדלת אחרי. אני יודעת יותר טוב מלהשאיר את הדלת פתוחה כשהארי נמצא בחדר. אין לו גבולות.
"אני אוהב אותך!" הוא צעק לי בחזרה, ושמעתי את דלת החדר נטרקת אחריו.
הסתכלתי על עצמי במראה, שפתיי נפוחות ותפוחות מהנשיקות, עורי סמוק ואדמדם. וואו.. ההשפעה שיש לו עלי..

יצאתי מהמקלחת, הולכת לכיוון המגירה של התחתונים, מוציאה משם זוג תחתונים וחזייה חדשה, ועשיתי את דרכי אל האמבטיה, כששמעתי את צלצול הטלפון. זה לא הצלצול שלי, זה הצלצול של הארי. הוא שכח פה את האייפון? הלכתי לכיוון המיטה, האייפון היה בתוך תסבוכת הסדינים, וכשדגתי אותו מהם, על הצג היה רשום 'מספר חסום'. מי יכול להתקשר אליו מחסום? עיתונאים אולי? פאפרצי? הסתכלתי על השעה, וליבי נעצר. השעה 9 וחצי.
במשך השבועיים האלו, כל יום, בשעה 9 וחצי הארי מקבל שיחה, והוא אף פעם לא מפספס את השיחה הזו, והוא חייב לדבר עם הבן אדם על הקו השני כשהוא לבד. תמיד תהיתי מי זה הבן אדם הזה שהוא מדבר איתו. חשבתי בהתחלה שזו אולי אמא שלו, אבל זה לא הגיוני. אף אחד לא יהיה כזה מדויק בשביל להתקשר כל יום באותה שעה.
לענות או לא לענות?
האייפון ממשיך לנגן, ואני עדיין מתלבטת. לענות ולחדור לו לפרטיות? הרי יש סיבה שהוא תמיד עונה לשיחה הזו לבד. מצד שני, אני סוף סוף ידע עם מי הארי מדבר כשאני תופסת אותו על חם לפעמים.. פאק איט, אני יותר מידי סקרנית.
לחצתי על 'ענה', וליבי עצר בשנית, נשימתי נעצרה