בדרך אל החופש – פרק 21

-כעבור שבוע-
-נקודת המבט של אשלי-

"את לא יכולה להמשיך להתחמק ממני!" ליאם סגר את הדלת של חדר האיפור, מונע ממני לצאת החוצה. הוא ניסה לתפוס אותי לשיחה מאז אותו בוקר בו הכרזתי על 'מערכת היחסים' בינינו. אני יודעת שחציתי את הגבול, ושלא הייתה לי שום זכות לערב את ליאם בדבר המתוסבך הזה שנקרא המוח שלי. אבל.. הארי משפיע עלי כל כך שאני פשוט לא אני לידו. הוא גורם לי להגיע כל פעם לשיאי עצבים חדשים שאף פעם לא ידעתי שבכלל קיימים אצלי. הוא כל כך יהיר ועם ביטחון בשמיים, שאני לא יודעת בכלל מה כל המעריצות שלו מוצאות בו. הוא ניראה טוב, זה נכון, אבל האישיות שלו פשוט רקובה. לפחות איתי, כי קרוליין מתה עליו, ואומרת לי כל הזמן שהיא לא מבינה על מה אני מדברת. מבחינתה הארי הוא התגלמות השלמות, מבחוץ ומבפנים. היא מספרת לי על שיחות שיש להם, על איך שהם מדברים שעות על גבי שעות, על איך שהוא ג'נטלמן.. וכל מה שאני יכולה לשאול זה למה איתי הוא לא ככה. למה רק אלי הוא מתייחס כמו אל זבל. גם כשאני מנסה להתעלם ממנו, איכשהו הוא מצליח לפגוע בי, גם אם זה בצורה עקיפה.

מהרגע בו יצאתי מהבית לסיבוב ההופעות הזה איתם, היחס שלו אלי השתנה. מאז שדרכתי רגל על המטוס הוא התחיל להתנהג אלי כמו פוץ, פוגע ודורך עלי כל פעם מחדש. הוא התנהג מוזר יותר ויותר עם כל יום שעובר. הוא נהיה יותר מסתורי. תפסתי אותו כמה פעמים מסתמס בטלפון ומדבר עם מישהו, וברגע שהוא היה רואה אותי הוא היה מנתק בחיפזון, ניראה כאילו הוא מסתכל על השטן בהתגלמותו. אני תוהה מה השתנה. מה קרה לו. איפה הארי שחיבק אותי במדרגות של הבית והתחנן אלי שאני לא אבכה? איפה הארי ששאל לשלומי? שחייך אלי את החיוך המתוק שלו עם הגומות.. איפה הארי ש-
"אשלי!!" ליאם קטע את מחשבותיי כשהרגשתי את שתי ידיו אוחזות בשתי כתפיי, מנערות אותי קלות.
"אה? מה?" מלמלתי, מנסה להתאפס על עצמי. נאנחתי בעייפות כשראיתי את פניו התוהות של ליאם. בשבוע האחרון התחלנו לעבוד ולאפר את הבנים גם לצילומים ולראיונות שהיו להם, ולא רק להופעות.
"שאלתי עד מתי את מתכוונת להמשיך עם ההצגה המטופשת הזאת!" הוא שילב את ידיו על החזה שלו, מסתכל ישירות אל תוך עיניי.
"אני.. אני מצטערת שהכנסתי אותך לזה, ליאם." נאנחתי שוב, יודעת שאין לי מוצא אלא לדבר על זה אחת ולתמיד. אני לא יכולה להמשיך להתחמק מהבן אדם היחידי שהתחברתי אליו ברמה של אח. חוץ מקרוליין כמובן, אבל איתה אני לא יכולה לדבר. היא תמיד אומרת לי איך אני והארי צריכים להיות יחד מרוב שאנחנו רבים, ואם אני יודה בפניה על רגשותיי, אני יודעת בוודאות שהיא תעשה משהו עם המידע הזה. משהו שאני לא רוצה.
"אש'.. תסתכלי על עצמך! את לא כזאת! את לא מהבנות האלה שמשחקות במשחקים האלה.. אני מכיר אותך, וזו לא את. למה שפשוט לא תדברו?" הוא אמר לי, הפעם בקול רך ומתחשב.
"אין לי על מה לדבר איתו, ליאם. הוא אוויר בשבילי." השפלתי את מבטי והסתובבתי, מתיישבת על כיסא האיפור עליו ליאם ישב כמה דקות קודם לכן, כשהכנתי אותו להופעה הראשונה שלהם בפריז, בעוד חצי שעה.
"הוא לא אוויר בשבילך, אש'. את יכולה לעבוד על כולם, אבל לא עליי. במשך השבוע האחרון את ישנה אצלי בחדר, מעמידה פנים שאנחנו יחד. ולהיות לידך כל כך הרבה זמן גרם לי להכיר אותך יותר מידי טוב. את משקרת אפילו לקרוליין, ואני בטוח שזו הפעם הראשונה שאת משקרת לה. דברי אלי, אש'. מה יש לך?" מילותיו של ליאם חדרו אלי, חלחלו אל מעמקי מחשבותיי. הרמתי את הרגליים על הכיסא, מחבקת אותם עם ידיי, מתכנסת בעצמי בצורת כדור.
"אני לא יודעת מה יש לי. בחיים לא הייתי כל כך אבודה, ליאם. בחיים זה לא קרה לי עם מישהו." אמרתי בכנות, יודעת שאני צריכה לפרוק את זה מתישהו מעליי. "אף פעם לא באמת נתתי למישהו להתקרב אלי, כי פחדתי שירצו אותי רק בגלל המשפחה שלי. לא יכולתי לפתוח את הלב בפני אף גבר, כי פשוט לא סמכתי על זה שהם רוצים אותי, ולא את הכבוד והכסף שמגיעים יחד איתי." ליאם התקרב אלי, והתיישב בכיסא השני שהיה לידי, לא אומר מילה, אז המשכתי. "הארי היה הראשון שהסתכל עלי. ולא על מה שאני. הוא בחר לבוא אלי במועדון, בלי לדעת מי אני. נכון, אולי הוא חיפש עוד סטוץ ללילה, אבל עדיין, הוא חשב שאני יפה מספיק בשביל להתחיל איתי, או להגן עלי. אולי זו הסיבה למה אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש. הוא ראה אותי, ליאם. את אשלי האמיתית. לא אשלי 'הבת של..' אתה מבין?" הסתכלתי עליו בעיניים דומעות. לא שמתי לב שאני בוכה עד שלא הרגשתי את הדמעות נוזלות על פניי. אבל לא איכפת לי, אין לי בעיה לבכות ליד ליאם. ליד כל אחד אחר אני אהיה קשוחה, אראה שלא איכפת לי, ששום דבר לא משפיע עלי וששום דבר לא נוגע בי. אבל בחדרי חדרים, זה הרי כן משפיע. וצריך להיות מישהו אחד שאיתו אני אוכל לפרוק את הכל. בשבוע הזה, המישהו הזה הפך להיות ליאם, ואני מודה על כך. הוא מבין אותי ואיכפת לו ממני.
"אני מבין." הוא אמר בקצרה, מביט בי, בוחן אותי. "את שמת לב לאיך שהוא השתנה השבוע, נכון?" הנהנתי בראשי. השבוע הארי היה על הקצה. כל דבר עיצבן אותו, והפיוז הקצר והפתאומי שלו גרם לו לריב עם חצי מאנשי ההפקה. "את יודעת למה הוא ככה, נכון?" הוא שאל אותי.
"כן. וזה מה שהכי מבלבל אותי. הוא יורד עלי ופוגע בי, אבל עדיין הוא מתנהג כאילו הוא מקנא או משהו. זה מחרפן אותי!" העברתי את ידיי בשערי, מושכת טיפה יותר מידי חזק מרוב תסכול.
"הארי מקנא, אש'. אני מכיר אותו.. את יודעת מה? ניראה לי שהגיע הזמן שניפרד." הוא אמר לי בחיוך פתאום, מגכח על העובדה שאנחנו אף פעם לא באמת היינו ביחד.
"אתה זורק אותי? אחרי שבוע?" הרמתי גבה, חיוך עולה על פניי.
"זו לא את.. זה אני.." הוא אמר בקול דרמטי, מניח את גב כף היד שלו על המצח, מחקה את השחקניות שמשחקות בהגזמה בסרטים. שנייה לאחר מכן, התפרצנו שנינו מצחוק בקולי קולות.
"ועכשיו ברצינות… הגיע הזמן שתסדרו את העניינים ביניכם. נשאר לנו עוד חודש וקצת, ואני רוצה שתצאי ותהני מהחופשה שלך ושתפסיקי להתעסק בשטויות האלה. את יודעת, הזדמנות לחופשה כזו לא תבוא עוד פעם, במיוחד לא עם אבא שלך.. את צריכה להגיד תודה שהוא נתן לך לצאת לפה בלי שום השגחה או ליווי." ליאם אמר לי ברצינות.
"אני יודעת.." אמרתי בשקט. "אני עדיין לא מאמינה שאני באמת פה, לבד, בלי שמירה שלו. זה מרגיש כל כך.. חופשי.." חייכתי על המחשבה הזו. אני חופשייה.
"תחשבי על זה. זה יעשה לך טוב אם תדברי איתו ותפתרו את זה אחת ולתמיד." ליאם חייך אלי וקם מהכיסא, נותן לי נשיקה קטנה על הלחי ויוצא מהחדר, משאיר אותי עם מחשבותיי.
מה לעזאזל אני עושה עכשיו?!

-לאחר כמה שעות-
-נקודת מבט כללית-

אשלי סגרה את דלת חדרה במלון, מחליקה את הכרטיס לחדר לכיס האחורי של מכנסי הג'ינס הקצרים שהיא לבשה. ההופעה הראשונה של הבנים בפריז הייתה הצלחה, וכבר עברו כמה שעות טובות מאז שהבנים יצאו למסעדה עם קרוליין ועם עוד כמה מהאנשים בהפקה, כך שהם בטח כבר חזרו משם.
במקום ללכת איתם, אשלי העדיפה להישאר במלון, להרהר על השיחה שהייתה לה עם ליאם. היא ידעה שהוא צודק, שהם צריכים לדבר, ואם אשלי צריכה להיות הבוגרת שתלך ותעשה את הצעד הראשון, אז שיהיה. המצב הזה לא יכול להימשך ככה יותר. מצב היחסים של שניהם משפיע לא רק עליהם, אלא על כל הלהקה, ועל כל ההפקה. זה הצעד הנכון לעשות. היא ידעה את זה. אבל למרות זאת, היא לא יכלה להתעלם מאיך שהבטן שלה מתהפכת בקרביה, איך זיעה קרה נאגרת במעלה מצחה בזמן שהיא עשתה את דרכה לאורך המסדרון, לכיוון הצד השני, לכיוון חדרו של הארי. ליבה פעם מהר יותר ויותר עם כל צעד שהיא לקחה, עם כל צעד שקירב אותה אל השיחה הזו שהיא ניסתה להתחמק ממנה במשך חודש וקצת.

ברגע בו אשלי עברה את המעלית, היא שמעה אותה נפתחת, וממנה יצא לא אחר מאשר הארי, עם בלונדינית צמודה אל גופו כשידו כרוכה סביב מותניה. הארי הביט באשלי, לא מבין מדוע היא עומדת שם לבד. הוא לא היה שיכור או משהו, אבל הוא גילה שקל יותר לצאת ממצבים מביכים תחת התירוץ של 'הייתי שיכור'. הארי אילץ חיוך על פניו, מתכנן כבר את המילים שהוא יגיד, שיגרמו לה לשנוא אותו קצת יותר ממה שהיא כבר שונאת אותו.
"אשלי!" הארי קרא בהתלהבות מוגזמת מידי. "ניראלי שהתבלבלת, החדר של ליאם נמצא באמצע המסדרון." הוא הפנה עם אצבעו לכיוון ממנו הגיעה אשלי. "אבל," הארי המשיך כשהוא ראה את אשלי פותחת את פיה לומר משהו. "אם את רוצה, אני יכול להראות לך עד כמה אני גבר במיטה. אולי אפילו נעשה שלישייה.." הארי קרץ לה, יודע שזה יהיה הקש שישבור את גב הגמל, יודע שזה מה שיוציא אותה מדעתה סופית. אבל להפתעתו, היא לא אמרה מילה במשך מה שנראה כמו נצח. היא פשוט הביטה בו בהבעה מוזרה, שהוא לא בדיוק ידע מה המשמעות שלה.
"מה, סטיילס.. נמאס לך מהבנות השחורות אז הלכת על בלונדינית הפעם?" אשלי פלטה באדישות בסופו של דבר, שום שמץ של עוקצנות או ארס בדבריה. היא התקדמה לעברם. "תהני להיות הסטוץ שלו מתוקה. אל תבכי אם בבוקר הוא יעיף אותך לכל הרוחות. זה מה שהוא עושה לכולן." ועם זה, אשלי עברה אותם ועשתה את דרכה אל החדר שלה במורד המסדרון, לא מביטה אחורה כשהיא שומעת רעש של סטירה, קללה, את המעלית נסגרת, ואת הארי קורא בשמה של הבחורה.
חיוך עלה על פניה של אשלי, ובאותו רגע היא מוציאה את הכרטיס מכיסה ונכנסת אל החדר שלה.
כמה צפוי. עד שהיא אוזרת אומץ ומחליטה לדבר איתו, הוא חייב להמשיך להיות הוא.
היא חצי שוכבת חצי יושבת על המיטה, גבה נשען על הכרית שהיא העמידה כנגד הקיר, מרימה את המחשב הנייד שלה מהשידה וממקמת אותו על בטנה, רגליה מוצלבות בישיבה מזרחית. היא משוטטת באתרי אינטרנט ללא שום מטרה, יודעת שאין סיכוי בעולם שהיא נרדמת עכשיו.

אשלי החליטה להדליק סרט בדיוק ברגע בו נשמעה דפיקה בדלת. בגלל שהיא הייתה בטוחה שזו קרוליין, אשלי צעקה "פתוח", רק כדי לגלות שזה בעצם היה הארי בדלת.
"מה אתה רוצה?" אשלי שאלה בלי להסתכל עליו, מבטה שקוע על מסך המחשב, למרות ששום דבר שם לא עניין אותה. היא פשוט לא רצתה להביט בו.
הארי נכנס אל החדר, סוגר אחריו את הדלת. הוא התקדם אל המיטה, ונשכב על בטנו, נשען על מרפקיו כשפניו מופנות אל אשלי, שהסתכלה עליו בגבה מורמת, לא מאמינה איך הוא מעז להיכנס אליה לחדר, ויותר מיזה, לשכב לידה במיטה שלה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" אשלי פלטה בארס, מוצאת את זה קשה לשמור על קור רוחה לידו.
"את הברחת לי את השעשוע שלי ללילה, אז את צריכה לשעשע אותי עכשיו." הוא אמר לה בחיוך.
"אני ניראת לך כמו מישהי שהולכת לשעשע אותך, סטיילס?" היא לא האמינה שהוא באמת אמר את מה שהוא אמר כרגע.
"ואוו, זה נשמע כל כך סקסי שאמרת את זה.. תגידי את זה שוב!" הוא קרץ לה, משתעשע איתה, יודע שהיא תתעצבן מזה.
"אתה יודע מה עוד סקסי? הבעיטה שתקבל ממני אם לא תקום עכשיו!" אשלי אמרה בעצבים וסגרה את המחשב הנייד, קצת חזק מידי, מניחה אותו על השידה לצידה.
"הו, בבקשה.. תבעטי בי!" הוא אמר לה בחיוך שנפרס על פניו, הגומות שלו מרקדות למולה. אשלי גלגלה את עיניה, לא מאמינה לסיטואציה הזו שמתרחשת אצלה בחדר.
"אוח, תתפגר כבר!" אשלי מלמלה לעצמה, אבל היא ווידאה שהוא ישמע אותה גם כן. הארי גיכח בתגובה.
"מה עשית במחשב?" הארי שאל מתעניין.
"לא עניינך." אשלי פלטה במהירות, משלבת את ידיה על החזה שלה, מרגישה איך דמה מבעבע בתוכה יותר ויותר.
"אני יודע.. ראית סרטונים לגילאי 18+ נכון??" אשלי הביטה בו בהבעה נגעלת.
"מה, אני כמוך!? אתה פשוט דוחה, סטיילס." אשלי נתנה להארי כאפה בזרוע, יודעת שזה כנראה לא יזיז לו כל כך.
"אני לא צריך לראות סרטים למבוגרים.. אני עושה בלייב כל מה שמראים שם.." הוא קרץ לה, חיוך חצוף וזחוח על פניו.
"אני בטוחה.." אשלי מלמלה לעצמה.
"אז מה ראית?" הארי התעקש.
"התכוונתי לראות סרט, עד שהחלטת להגעיל אותי עם הנוכחות שלך פה." היא עקצה אותו.
"אוי, מעולה! בואי ניראה סרט! איזה סרט שמת?" הארי התעלם מההערה האחרונה שלה.
"היפה והחיה." אשלי אמרה בלי לחשוב, שפתיה מתעגלות קלות בחיוך הקלוש שהיא ניסתה להבליע, מקווה בתוך תוכה שהארי יבין את הרמיזה שבדבריה.
"ממ.. אני אמור להיות החיה כאילו?" גיכוח נפלט משפתיה של אשלי, והיא שנאה את עצמה על כך שהוא הצליח להצחיק אותה. "פשש.. את גם צוחקת.. מי ידע.." הארי אמר בפליאה מזויפת.
"כן, הארי. תתפלא." אשלי אמרה בשקט, מצב רוחה משתנה בשנייה. היא שוב מצאה את עצמה יושבת איתו, ועוקצת אותו. זה כאילו היא לא מצליחה להיות אחרת שהוא לידה, כאילו הוא מוציא ממנה את כל מנגנוני ההגנה הפנימיים שלה, שאמורים להגן עליה מכל פגע. היא נאנחה וקמה מהמיטה בדיוק ברגע בו הארי אחז בידה. היא נשארה יושבת על המיטה, מביטה בהארי שהתיישר והתיישב גם הוא, ידה עדיין בשלו.
"אני יודע שאת וליאם לא באמת ביחד." הוא אמר, גורם לאשלי להחסיר נשימה, ולליבה להחסיר פעימה. היא לא ציפתה לזה.
"יופי לך. מה אתה רוצה?" אשלי ניסתה לשחרר את ידה מידו של הארי, אך הוא לא שחרר.
"עשית את זה כדי לגרום לי לקנא?" הוא שאל ברצינות, מנסה לתפוס את מבטה של אשלי, שסירבה להסתכל עליו. כשהוא ראה שהיא לא מתכוונת לענות, הוא המשיך. "כי זה הצליח." הוא הודה, גורם לאשלי להפנות את מבטה אליו בתנועה חדה, מבטה פוגש במבטו ועיניהם מצטלבות.
וזאת הייתה האמת. האמת היחידה שהארי היה בטוח בה מהרגע בו היא נתנה לו את הסטירה (הראשונה) במועדון. היא שבתה אותו ברשת שלה, גורמת לו ללכת שבי אחריה, אחרי הצחוק המהפנט שלה, החיוך הממיס, העיניים הכנות. הוא בהחלט התכוון להפוך אותה לשלו, עד שקרה מה שקרה בצהריים של אותו יום בו הם התארחו בבית הלבן. הוא ידע ששום דבר טוב לא יצא מכל זוגיות שתהיה להם, כשזה מרחף מעליהם. אז הוא פנה למוצא היחידי שהוא ראה לנכון באותו רגע, להתרחק ממנה. זה ניראה לו כל כך טיפשי עכשיו, חודש וחצי אחרי. השבוע הזה בו חשב שהיא וליאם ביחד בהחלט טלטלו אותו וגרמו לו לחשוב על הכל מחדש. יותר מכך, הם גרמו לו להבין מה הוא רוצה. אותה. בכל מחיר.

"מה.. מה זאת אומרת?" אשלי גמגמה, לא יודעת איך בדיוק להגיב לוידוי הזה של הארי.
"זאת אומרת.. שזה אכל אותי מבפנים לחשוב שאת עם ליאם." הארי הודה בפניה. "בהתחלה ניסיתי לדחוף אותך לכיוונו, כדי שאני לא יתפתה להיות איתך. אבל אז כשחשבתי שאתם ביחד, לא יכולתי להתמודד עם זה שאת שלו ולא שלי." עינייה של אשלי נקרעו לרווחה, לא מאמינה למשמע אוזניה. היא הרגישה איך דמה נוזל מפניה, איך ליבה פועם בקצב מהיר, אולי מהיר מידי. היא מסתכלת על הארי בהבעה לא מבינה, מנסה להכיל ולהבין את מה שהיא שמעה כרגע. היא בהחלט חושבת על האפשרות שהיא פשוט חולמת את כל השיחה הזו.
"כדי שלא תתפתה להיות איתי!? שאני שלו ולא שלך?! מה לעזאזל?!" היא פולטת שאלות בלי להבין בעצמה מה היא רוצה לשאול, מחשבות רבות עוברות במוחה, לא נותנות לה לחשוב בהיגיון.
"כל ההתנהגות שלי הייתה כדי להרחיק אותך ממני. אבל אני לא יכול יותר עם זה. אני פשוט לא יכול להיות רחוק ממך. שום בחורה שהייתי איתה לא באמת מילאה את החלל שהיה לי ממך. שום בחורה לא הצליחה להחליף אותך." הארי הודה בפניה, פותח את ליבו ואומר את האמת לאמיתה, את האמת שהסתיר זה הרבה זמן. הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק להלחם בעצמו. הוא החליט שלמרות שסוד ההעסקה שלה ירחף מעליהם, הוא פשוט לא יכול להתרחק ממנה. הוא נשבה בקסמיה יותר מידי, ואין דרך חזרה. הוא פשוט אוהב אותה, והוא הבין את זה ברגע בו היא הכריזה על מערכת היחסים בינה לבין ליאם. כל השבוע הזה זה שיגע אותו, אכל אותו לאט לאט כל יום. הוא אפילו ניסה לעשות שינוי ולבחור לעצמו בחורה שלא דומה לאשלי, לבחור בחורה שהיא ההפך הגמור ממנה במראה, אבל אשלי הבריחה אותה הערב. והארי החליט שזהו זה, לא משנה לו יותר כלום, הוא רוצה את אשלי איתו.

"הארי.. אני לא מבינה…" אשלי מלמלה, משחררת את ידה משל הארי וקמה מהמיטה, מתהלכת הלוך וחזור, מנסה למצוא איזשהו היגיון במה שהיא שמעה עכשיו. "למה שתרחיק אותי ממך?" היא שאלה לבסוף, מסתכלת על הארי. הוא קם ממקומו, נעמד מולה.
"זה לא משנה עכשיו. בואי נתחיל דף חדש. ננקה את כל מה שקרה בינינו. נתחיל מהתחלה.." הארי הציע, מתקרב אל אשלי כך שהוא עומד קרוב אליה, כל כך קרוב שאשלי יכולה להרגיש את נשימותיו על פניה.
"אתה לא יכול פשוט לבוא ולבקש דף חדש! זה לא עובד ככה, הארי. אתה לא-"
"סתמי כבר." הארי קטע אותה, מניח את אגודלו על שפתיה של אשלי, מצמיד את מצחו אל שלה. נשימה חפוזה ברחה משפתיה של אשלי. התגובה שלו הפתיעה אותה. היא סתמה, כפי שאמר לה, ועצמה את עיניה, מילותיו רצות במוחה.
"אני רוצה להראות לך משהו." הארי אמר פתאום, מתרחק ממנה.
"להראות לי מה?" אשלי שאלה בבלבול, מעט מאוכזבת מזה שהוא כמעט נישק אותה. רק כמעט.
"הפתעה. בואי." הארי אחז בידה, והוביל אותה אל הדלת.
"רגע, הארי.." אשלי עצרה ביציאה מהחדר.
"אשלי, אני לא מתכוונן לקבל לא כתשובה. את באה איתי." הוא אמר לה בקול תקיף.
"אבל-" היא ניסתה למחות אך הארי קטע אותה שוב.
"פשוט תזרמי פעם בחיים שלך ובואי?" הוא ניראה מיואש מההתנגדות שלה ומהחוסר ספונטניות שבה.
"סבבה, אבל תן לי ללבוש נעליים קודם!" היא גיכחה, והארי הסתכל מטה על רגליה היחפות. הוא הנהנן אליה בחיוך, מרגיש דביל לרגע. הוא שחרר את ידו משלה, נותן לה להיכנס לחדר ולנעול נעליים.