בדרך אל החופש – פרק 16

-נקודת המבט של אשלי-

דפיקות חזקות העירו אותי משנתי, גורמות לי לקפוץ מעט בבהלה. הרמתי את הראש מהכרית, והושטתי את ידי אל האייפון שלי, שהונח על השידה. השעה 4 לפנות בוקר.
מי זה יכול להיות בשעה כזו? שוב דפיקות, הפעם חזקות יותר. הרמתי מעלי את השמיכה, מתיישבת באיטיות על המיטה, משפשפת את עיניי במאמץ להתעורר מעט. קמתי מהמיטה ועשיתי את דרכי אל הדלת, פותחת אותה לחריץ, רק בשביל לראות את הארי, יושב על הרצפה ליד הדלת, ידיו נשענות על ברכיו וראשו מושפל מטה, תלתליו נעים מעט באויר. הוא ניראה כאילו הוא ישן..
"מה לעזאזל..?" מלמלתי לעצמי, מסתכלת במסדרון. אין כאן אף אחד. "הארי?" קראתי לו בשקט ואחרי שנייה הוא הרים את ראשו, מביט בי. עיניו היו נוצצות, מזוגגות מעט, אפו היה מעט אדום וכך גם הלחיים שלו, וחיוך מטופש התפרש על שפתיו. הוא ניראה.. שיכור. האמת, הוא ניראה מחוק.
"פרינססה…" הוא מלמל, מנסה לעמוד על רגליו ללא הצלחה. עזבתי את הדלת ויצאתי החוצה, תומכת בו שלא ייפול.
"הארי אתה שיכור??" איזו שאלה מפגרת אשלי. נו ברור שהוא שיכור, מה הוא עושה את עצמו? רגע, לפני זה לא הייתה לו בעיה לשחק את עצמו כאילו הוא התעלף.. אבל לא.. מריחים את האלכוהול ממנו. הפעם זה באמת, זה לא משחק. הוא באמת שיכור.
"אני??" הוא הצביע על עצמו. "לא.. בכלל לא.." חיוכו התפשט והוא כרך את ידו סביב כתפיי, נתמך בהן בעוד רגליו רועדות כמו ג'לי, לא מסוגלות להחזיק אותו עומד.
"ברור.. בכלל לא שיכור.. בוא, ניקח אותך לחדר שלך." התכוונתי להסתובב אל המסדרון ולעזור לו ללכת לחדר שלו, אבל בדיוק באותה שנייה הוא השתחרר מאחיזתי ורץ בסערה אל תוך החדר שלי.
"הארי!" צעקתי אחריו, נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת. סרקתי את החדר, לא רואה אותו, ואז שמעתי אותו בשירותים. הוא.. הוא מקיא??
רצתי אל השירותים, רואה את הארי מכופף על ברכיו, מחבק בשתי זרועותיו הגדולות את האסלה, מקיא את נשמתו. ריח מבחיל התפשט בשירותים, והרגשתי כאילו עוד שניה אני בעצמי מקיאה.
"פאק, הארי. מה לעזאזל שתית? או אכלת..??" מלמלתי בזמן שהתקרבתי אליו, יד אחת לוחצת על האף שלי, מנסה למנוע מעצמי להריח, ועם היד השנייה הזזתי את תלתליו מפניו, מחזיקה את מצחו.
הוא המשיך להקיא עוד קצת, עד שבסופו של דבר הוא התיישב על הרצפה, נשען על הקיר מתנשף בכבדות, ראשו מוטה אחורה ופיו פתוח לרווחה. עדיין עם יד אחת על האף, הורדתי את המים באסלה וסגרתי את המכסה. לקחתי את מטהר האוויר והשפרצתי לכל עבר, אולי זה יעזור קצת לריח. אחרי שזה היה אפשרי לנשום סוף סוף, לקחתי את מגבת הפנים שהייתה תלויה על הדלת והרטבתי אותה. התכופפתי מול הארי, מעבירה את הסמרטוט הרטוב על פניו, ועל פיו, בזמן שהוא הסתכל עלי במבט חודר, כאילו הוא מנסה להבין משהו, כאילו לא ברור לו למה אני עוזרת לו. למען האמת, גם לי זה לא ברור. ניסיתי להתעלם מכך, מביטה לכל מקום רק לא אל עיניו. קמתי ממקומי והושטתי להארי יד, עוזרת לו לעמוד על רגליו. הוא ניגש לכיור ושטף את פניו, ממלא את פיו במים ויורק אותם אל הכיור.
הוא הרים את ראשו והביט בהשתקפות שלי.
"תודה…" הוא מלמל בשקט.
"כמעט הרגתי אותך היום, אז הייתי חייבת לפצות על זה איכשהו, לא?" חייכתי אליו והוא גיכח בתגובה, מסתובב אלי. הוא הביט בי דקה ארוכה, מטה את ראשו הצידה, בוחן אותי.
"מה?" אמרתי בלחש. מה יש לו?
"היה לך שיער ארוך פעם…" הוא מלמל לעצמו, מעביר יד לאורך שיערי הקצר. נו יופי, הוא כל כך מחוק שהוא לא זוכר כלום!?
"פעם.." מלמלתי וכרכתי את ידי סביב מותנו, מובילה אותו אל מחוץ לשירותים.
"מה קרה לשיער שלך?" הוא שאל בזמן שהובלתי אותו אל המיטה שלי. אין מצב אני סוחבת אותו ככה עד לסוף המסדרון לחדר שלו. הוא כבד מידי בשבילי והוא בקושי הולך.
"מישהו שבטחתי בו פעם עשה בשבילי את זה.." אמרתי, לא מצליחה להסתיר את העצב בדבריי. לא נורא, מחר הוא גם ככה לא יזכור את זה.
"למה בטחת בו פעם? ועכשיו את לא?" הוא שאל בזמן שהשכבתי אותו על המיטה. הבטתי בו שכוב על גבו, עיניו לא מצליחות להישאר פקוחות, ואני יכולה להישבע שהן אפילו טיפה פוזלות מרוב שהוא שיכור. ריח האלכוהול שנטף ממנו בטוח יידבק לי לסדינים. התעלמתי מהשאלה שלו, לא סומכת על עצמי שאני לא יבכה רק מלחשוב על זה. חלצתי את נעליו והכנסתי את רגליו אל מתחת לשמיכה, מכסה אותו. כשפניתי להסתובב הוא תפס את ידי, מסתכל עלי עם עיניו הירוקות במבט מתחנן כמעט.
"תשבי איתי." הוא פלט, מושך טיפה בידי לכיוונו.
"לא, הארי. לך לישון, אתה שיכור." ניסיתי לנער את ידי משלו, אבל מסתבר שגם שהוא שיכור האחיזה שלו חזקה.
"בבקשה.." הוא התעקש. הבטתי בו בזמן שהוא זז לקצה המיטה, עושה לי מקום לשכב לידו. המיטה שלי לא גדולה, היא מיטת יחיד, מה שאומר שאם אני נשכבת לידו, אנחנו נהיה ממש קרובים אחד לשני. אף פעם לא ישנתי עם גבר באותה מיטה, במיוחד לא עם אחד שדיבר עלי כמו שהוא דיבר. אבל… משהו בתוכי כל כך רצה להרגיש אותו קרוב אלי.. אני יודעת שאני מפגרת, ושזה לא הגיוני שגם אחרי מה שהוא אמר אני עדיין רוצה להיות קרובה אליו.. אני בעצמי לא יודעת מה זה אומר.. מה שאני יודעת, זה שרציתי כל כך לשכב לידו.. להרגיש את חום גופו ליד שלי.. עצמתי את עיניי, לוקחת נשימה עמוקה. אשלי, תתאפסי על עצמך. תדחיקי את המחשבות האלה. את לא יכולה להיכנע לזה, את לא יכולה לסלוח לו. הוא פגע בך. כשפקחתי את עיניי הסתכלתי על הארי, שניראה ישן פתאום. עיניו היו עצומות, ונשימותיו היו סדירות ואיטיות. הוא נרדם!? הוא פאקינג נרדם?!
"הארי?" הוא לא ענה. נשארתי במקומי, עומדת ומסתכלת עליו שניות ארוכות, עד שבהחלטה אמיצה של רגע נשכבתי לידו, מנסה לא לגעת בגופו, מה שהיה מאוד קשה, כי כל תנועה לא במקום ואני נופלת לרצפה. בתנועה איטית הרמתי את השמיכה מעל שתינו, מכסה את כל גופי. לקחתי נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את דפיקות ליבי שרק הלכו וגברו עם כל שנייה שעברה. ואז הרגשתי יד נכרכת מסביבי, מצמיד אותי אל חזהו של הארי כך שכל צד ימין של גופי כעט מתחכך בגופו. נשימתי נעתקה, פקחתי את עיניי ותלתליו של הארי דגדגו במעט את פניי, ידו מחזיקה אותי קרוב אליו. הוא עדיין היה עם עיניים עצומות- הוא ישן? או שהוא עושה בכוונה? אי אפשר לדעת איתו.
"הארי?" לחשתי לו, מסתכלת על פניו השלוות שהיו ממש קרובות לשלי.
"מממ.." הוא המהמם בשקט, עדיין עם עיניים עצומות.
"א-אתה.. יכול לעזוב אותי ב-בקשה.." לא יודעת למה, אבל השאלה הזו יצאה מפי בגמגום. הוא הניד בראשו לשלילה. מה אני עושה לעזאזל?? מצד אחד, אני לא רוצה להיות כל כך קרובה אליו. מצד שני, אני כן. אבל.. הוא שיכור, נכון? גם ככה הוא לא יזכור כלום מחר.. לא יקרה שום דבר אם אני יישן לידו, ובבוקר אני אקום לפני שהוא יתעורר, והוא בכלל לא ידע מה קרה…
"את מריחה טוב.." ההערה הזו שלו הוציאה אותי ממחשבותיי. הרגשתי אותו נצמד אל צד גופי עוד יותר, מה שחשבתי שבלתי אפשרי, והוא טמן את ראשו בשקע שבין הכתף לצוואר שלי, שואף את ריח גופי אליו. זה הרגיש.. נעים.. הקרבה הזאת אליו.. לא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך לנוכח ההערה שלו ולנוכח המעשים שלו.. אני בהחלט מעדיפה את הארי סטיילס שהוא שיכור.
החלטתי לזרום עם זה. מה כבר יכול להיות? גם ככה בבוקר הוא לא יזכור כלום ואני יקום לפניו והוא בכלל לא ידע שישנו ביחד. לקחתי נשימה עמוקה, וסובבתי את גבי אל הארי, שישר ניצל את ההזדמנות והצמיד אותי אל גופו בתנוחת כפיות, ידו כרוכה על בטני, מחזיקה אותי קרוב, וראשו נח מאחורי ראשי, יכולתי לשמוע אותו שואף את ריח שיערי אל ראותיו. עכשיו, בתנוחת הכפיות, זה מרגיש כאילו יש יותר מקום במיטה, וזה גם היה יותר נוח, ונעים בצורה מוזרה..
עצמתי את עיניי, מתרגלת לתחושת החמימות המוזרה שהתפשטה בבית החזה שלי, מתעלמת מפעימות ליבי המטורפות, ושואלת את עצמי למה החיוך לא יורד לי מהפנים..
בדיוק לפני שהשינה עטפה אותי לגמרי, הארי מלמל משהו שגרם לי לפקוח את עיניי בהלם, שגרם לליבי לנדום, שגרם לי להרגיש כאילו אני צונחת לתהום עמוקה. קפאתי במקומי, מנסה לעכל את המילים הללו שיצאו מפיו..
"אני אוהב אותך, אשלי…" הוא מלמל.