באד בוי ?! זה לא בשבילי ! ….. פרק 3

אוקיי החלטתי להעלות עוד פרק אחד כי ראיתי שיש עוד תגובות אני סוג של פרשתי אבל אני מדי פעם שאני יחליט אני יעלה פרקים אני לא אשקר ואני יגיד שכיפלי לשמוע את התמשיכי וזה מעודד אותי זאת עוד סיבה שמוציאה אותי מדיכאון שאני כותבת ….

סגרתי את הדלת של החצר והמשכתי לכיוון הבית . כן הבית שלנו היה אחד מן העשירים שבשכונה , אנחנו גרים בשכונת יוקרה המאפיינת את רוב האנשים שגרים כאן . המשכתי עד שהגעתי לדלת חורקת מדי פעם עם העקבים , מנסה כמה שיוצר שלא ישמעו אותי .
הכנסתי את המפתח מסובבת אותו בתקווה שאין מישו שעומד מול הדלת מחכה לבואי . הבית היה חשוך . הבנתי שהפעם לא נץפסתי , עליתי במעלה המדרגות לחדרי הגדול , בעצם כל הקומה היה רק שלי , אני לא יודעת עם זה כיף או לא , אבל תמיד רציתי להרגיש איך זה שחסר לי משו , איך זה להרגיש כמו כל הילדים שבעצם … זאת התחושה שלהם ביומיום .
סגרתי את הדלת מדליקה את האור שהאיר כל פינה בחדר .
חלצתי את נעליי הכחולות ופושטת מעליי את השימלה האהובה עליי של לונדון . החלקתי על עצמי פיגמה , מכנס וחולצה חיברתי את האייפון לשקע של החשמל .
בהיתי בכל החדר , לא הצלחתי להירדם , הרגשתי שעדיין האלכוהול המועט ששתתי זורם בכל גופי , אנדרנלין לא נתן לי לחזור לעצמי ולהישתלט על היתנהגותי . הרגשתי צורך מסויים לשלוח לברנדון הודעה , להסביר לו כמה אני מחבבת אותו ושאם לא הייתי יוצאת עם רון היה מצב שהיה מתפתח בנינו משו .
*אתה אפילו לא מבין כמה אני אוהבת אותך לאב 3>*
שלחתי לו והחזרתי את האייפון למקומו , אחריי חמש דקות שחיכיתי למענה היתייאשתי ונרדמתי .

סורי פרק מעפן מבטיחה זה לא יחזור על עצמו !

ודרך אגב כבר שבוע וחצי שלא המשכתי את הבת דודה של אלינור אתן לא מעוניינות יותר ? ://