אתה,אני,אתה ואני? – פרק 4

נכנסתי הביתה.
הוא היה חשוך, וצללים של ענפים זזים השתקפו מהחלונות.
"ממש כמו בסרטי אימה.." מלמלתי. הדלקתי את האור בסלון.
איך ההורים שלי יגיבו כשיראו אותי? הסלון היה מסודר,ספות עור שחורות
ליד שולחן שחור ומתחתיו שטיח צמר לבן. ממול שידה לבנה, ועליה
טלוויזיה כבויה. בצד ימין, הכניסה לחצר. סקרתי את הבית, כאילו לא הייתי
בו כבר שנים.
ואז הלכתי למטבח.
האור העמום שבקע ממנורת הלילה של אחי הקטן,קייסי,שהייתה מחוברת לשקע
בקיר,האיר את המקרר,ואז הבחנתי בפתק שהיה תלוי עליו:
היי לונה!
אני, אבא ואלן נסענו לסופרלנד, את יודעת,
לכבוד יום ההולדת של אלן. אנחנו נחזור בעשר, או שנאחר קצת.
האוכל במיקרו, הוא כבר מוכן.
אוהבת,
אמא.

נאנחתי בהקלה.
ואז פניתי לחדר שלי, שהיה מבולגן, כמו שהשארתי אותו בלילה הקודם.
הבטתי סביבי.
המיטה הייתה מוצעת, כנראה אמא סדרה, והמחשב היה דלוק, ושקית צ'יפס הייתה
על הרצפה. ציורים שאחי צייר היו מפוזרים על המיטה שלי, ושולחן הכתיבה הואר
באורו האפל של הירח.
ואז נשמעה יללה. התקרבתי לחלון בהיסוס והבטתי החוצה. הרחוב היה ריק מאדם, חוץ
מכמה נערים שיכורים שהיו בדרכם למועדון הלילה שבקצה הרחוב.
'את סתם נלחצת..' חשבתי לעצמי, והתיישבתי על המיטה.
הדלקתי את הטלוויזיה. כיביתי את הטלוויזיה. לפתע נשמע צפצוף, וניגשתי למחשב.
'הודעה חדשה' היה כתוב. פתחתי את ההודעה וקראתי:
במילק-סיטי, מחר, 18:30 בדיוק.
היה מסומן שמי ששלח את ההודעה נמצא על חסוי.
"איזה יופי." רטנתי לעצמי. ניחשתי שזה ג'סטין, למרות שלא היה לי מושג איך
הוא השיג את הג'ימייל שלי, אבל…

"יום חדש התחיל לו, שמש מפציעה לה.." זמזמתי לעצמי והחלפתי בגדים.
הגעתי לבית הספר ונכנסתי לכיתה.
הבחנתי בחבורה של בנות מתלחשות ומצחקקות, וניגשתי לאחת מהן, קייטי
ספארק, החברה הכי טובה שלי.
הבטתי בה באי הבנה. "מה קורה, קייט?" חייכתי. היא חייכה חיוך בחזרה,
אבל הוא נראה לי מעט.. מאולץ? יכול להיות שבגלל העייפות אני טיפה מטושטשת. קייטי היא
חברה שלי. ג'סטין הזה, יכול להיות שהכול היה חלום.. אבל לא. נשמתי עמוק. החלטתי
שלא לחשוב עליו, זה סתם משגע אותי. "הממ. על מה הן מדברות?" שאלתי, וקייטי
הביטה בי בהפתעה. "נו, ג'סטין ביבר ה-אחד והיחיד הולך להופיע כאן!" אמרה בהתרגשות,
וקפצצה במקומה. הופתעתי, אבל השתדלתי להסוות זאת בהרמת גבה אגבית, כאילו לא ממש
אכפת לי. ג'סטין הזה.. הוא לא אמר שום דבר על כך שהוא עומד להופיע. כאן. רגע, מה זאת
אומרת בדיוק "כאן"?
"למה הכוונה, קייט?" היא הביטה בי בבלבול. "כלומר, למה הכוונה במילה כאן?"
"אהה, הוא מתכוון להופיע במיוזיק דארק בעוד כמה שבועות!" היא חייכה, "טוב, אז אני
הולכת לשירותים רגע?.." אמרה ורצה, והשאירה אותי שקועה בהרהורים. כשאפגוש את ג'סטין,
אני אשאל אותו בקשר לזה.
שאר היום עבר עליי בטשטוש. עד שחזרתי הביתה, הייתי כבר עייפה, שכאשר נכנסתי לחדרי
פשוט התפרקתי על המיטה. ההורים היו בעבודה. אלן הלך לחבר שלו. נרדמתי. אני לא יודעת
כמה זה מבדיוק ישנתי, אבל התעוררתי לקול צלצול הפלאפון הנייד שלי, שהיה טחוב בכיס
הג'ינס שלבשתי. הוצאתי אותו ועניתי. "הלו?.." שום תשובה. ניתקתי בעצבנות, ואז ראיתי
שהשעה כבר שש ועשרה. מוזר, איך שהזמן עובר מהר. התלבשתי, ותוך כדי חשבתי על ג'סטין.
עדיין לא הבנתי איך הוא השיג את כתובת הג'ימייל שלי, ולא נראה לי שיש לו גישה לכל המחשבים בעולם או משהו כזה. זה גרם לי לחשוד, אבל בכל זאת הלכתי בשש וחצי למילק-סיטי, לבושה
בסוודר סגלגל, מכנסי ג'ינס אשר היו טחובים בתוך מגפיי השחורים, והשיער הג'ינג'י שלי היה
אסוף לאחור. לבוש דיי נורמלי, למישהי שעומדת לפגוש בפעם השנייה את הכוכב הזה, ג'סטין
באבר. סליחה, ביבר. אוך, אני לא מבינה מה בנות מוצאות בו. הוא סתם סלבריטי מטופש ששר כל היום "בייבי, בייבי". לא נראה לי שמישהו חושב על האופי שלו, כנראה שרק על המראה ואיך שהוא
שר. אנשים כיום כאלה… נו, כאלה. הגעתי למילק-סיטי, אבל ג'סטין לא היה שם. בעצם, אף אחד לא היה שם. המקום היה סגור. כלומר, הוא לא פתוח בשעות כאלה בימי שישי. אז למה ג'סטין קבע איתי להיפגש איתו שם? אוקיי, עכשיו הגעתי למסקנה: ג'סטין הוא אידיוט חסר חיים שרוצה להיפגש אם בנות במסעדות שנסגרו מזמן. אולי הוא פדו- טוב, אני כנראה דיי מגזימה. אבל בכל זאת, למה?
כמה שאלות שלא היו לי תשובות להן. עד לאותו רגע. נשמע "זווום" של מצלמה, וצעדים מהירים לאורך הרחוב. הבטתי סביבי בחיפוש אחר מי שצילם אותי, אבל לא היה שם אף אחד. בעצם, אולי לא צלמו אותי? אולי.. לא יודעת. זה פשוט מוזר מידי. כמו הג'סטין הזה. למה בכלל פגשתי אותו, לעזאזל?!
חזרתי הביתה, ותוך כדי התחיל לרדת גשם קל. טיפות המים גלשו במורד פניי, אז יכולתי לבכות בלי שאנשים ידעו שאני בוכה.
אני שונאת את ג'סטין הזה.