אני מתגעגעת….1D פרק 2

"מה ?!?!?!?!???" ליאם אמר שדמעות חונקות את גרונו
"זה לא ייאמן , אני לא מאמין" נייל אמר בוכה
"לואה , אותו לואה שאמר לי להיות חזק הלך……" זאין אמר
"תקשיבו לא שמישו רצה שיהיה ככה , אלהמהחיים זה מה שקרה , צריך לנסות להשלים על העובדה שהוא הלך , למרות שזה קשה…" הארי אמר מתחיל לבכות שוב

אני לא ראיתי את ליאם בוכה ככה מאז שהוא נפרד מדניאל
את זאין מאותו יום מלפני שלוש שנים שרשמו לו 'טרוריסט תמות'
את הארי כשסבתא שלו נפטרה
ואת נייל…בחיים לא ראיתי בןכה , זה היה לי חדש , אבל עדיין כואב בלב
הילד שתמיד צחק וחייך את החיוך שלו , התחלף בבכי לא פוסק .

"סקיי ?" ליאם אמר מעיר אותי ממחשבותיי
"כ…כן ?" אמרתי מנגבת את דמעותיי
"בואי תעלי למעלה לישון" הוא אמר
"אבל לא באלי…" אמרתי
"אבל מאוחר , כולם כבר ישנים" הוא אמר יושב לידי ומלטף את שיערי
"איפה הארי ?" שאלתי את ליאם
"הארי בחצר" הוא אמר
"ליאם לך לישון , אתה עייף , אתה דואג לי יותר מידי , לך לישון , אני אהיה עם האז" אמרתי לו , וחיבקתי אותו ללילה טוב והןא עלה במעלה המדרגות.
ישבתי שוב על הספה , חושבת וחושבת וחושבת .
למה זה מגיע לי ?!
למה לי ?!
למה לו ?!
למה להארי ?!
למה למשפחה שלו ?!
למה לבנים ?!
למה לדיירקשיונרס ?!
רק למה ?!
לפצע קמתי בקפיצה ממחשבותיי , מנערת את ראשי , ומסתכלת לחצר וקולטת את הארי שם , אז החלטתי לצאת ולשבת קצת לידו….

"האז ?" שאלתי לפני שיצאתי
"כן ?" הוא אמר מנגב את דמעותיו וזורק את מה שהיה לו ביד
"האז מה זה ?" אמרתי מתקרבת אליו
"זה…זה כלום" הוא אמר מתרחק ממני
"האז מה זה ?! אני לא צוחקת איתך !" אמרתי מתקרבת אליו
"זה כלום !!" הוא אמר , ובריח הבל הפה שלו הבנתי שזה היה עשן של סיגריות.
"האז אתה עישנת ?!" אמרתי
"לא ." הוא אמר
"אתה לא יכול לעבוד עליי , אני יודעת יותר מידי טןב מהזה ריח של סיגריות…" אמרתי
הוא לא אמר כלום , רק עמד מולי , ומתחיל לבכות.

הוא התקרב אליי , מחבק אותי חזק חזק
"סליחה…." הוא אמר.
"על מה ?!" אמרתי
"על זה שעשישנתי" הןא אמר מחבק אותי חזק יותר
"זה בסדר , רק תסביר לי למה ?!" אמרתי
"אני לא יכול , אני מתגעגע אליו יותר מידי , לראות אותו עוד כמה ימים מתחת לאדמה איפה שהןא לא אמור להיות זה מוות בשבילי……הייתי חייב לשחרר לחץ…" הוא אמר בןכה יותר חזק
"האז אני מבינה אותך , גמלי קשה , לאבד את הבנאדם הראשון שאהב אותי ולא רק את הגוף שלי , שגרם לי להבין מה זאת אהבת אמת…גמלי זה קשה" אמרתי

נעמדנו שם מחובקים עוד איזה 10 דקות לפחות…לא רציתי לשחרר , הייתי מחוברת להארי כמו אל אחי , לא יכולתי להיות בעלדיו.
"סקיי ?" הוא לחש לי
"כן ?" אמרתי
"בואי נעלה לישון , כבר 5 לפנות בוקר , את בטח עייפה…" הוא אמר
"אבל לא באלי לישון לבד , ועוד בחדר שלי ושל לואי בכלל…" אמרתי
"אז רוצה לישון בחדר שלי ואני אשן בסלון ?" הוא אמר
"בסדר" הגבתי ונכנסנו פנימה.
עלינו לקומה למעלה , נכנסנו לחדר של הארי , הוא נתן לי חולצה שלו ומכנסיים קצרות להחלפה .
נכנסתי למקלחת שלו והחלפתי את הבגדים שלי למה שהארי נתן לי ויצאתי ,
הארי עמד ליד המיטה על כרית וסדינים בשביל לישום בספה בסלון
"הארי ?" אמרתי
"כן ?"
"אני מפחדת.." אמרתי מתיישבת על המיטה שלו
"אין לך ממה , כולנו פה לידך לשמור עלייך " הוא אמר נושק לי במצח
"א..א..א..אתה יכול להישאר איתי ? רק להלילה?" אמרתי
הוא הנהן כן עם הראש ושכב לידי ,
הנחתי את ראשי על החזה שלו , הוא חיבק אותי חזק , אהבתי אותו , אבל בתור אח , הוא תמיד הגן עליי מתי שלואי לא היה בסביבה , הוא תמיד הבין אותי מתי שאף אחד לא……

לאט לאט הרגשתי את עיניי נעצמות…ונרדמתי…