אני מי שאני פרק 6

נקודת מבט הארי
"היי קת'רין את כבר הולכת?” שמעתי את לואי שואל.
"כן, נראה לי היה לי יום ארוך" קת'רין ענתה לו והלכה לכיווני.
"היי הארי, אל תשכח להתקשר אלינו, אמא מתגעגעת" קת'רין אמרה לי נישקה אותי בלחי ועמדה ללכת בדיוק כאשר עצרתי אותה.
"כן, אני לא אשכח" אמרתי ואז נזכרתי בצמיד שאמילי נתנה לי.
"קת'רין מצאתי את זה בכניסה, זה שלך?” אמרתי והושטתי לה את הצמיד.
"מה? לא, לא זה לא שלי, אני לא יודעת של מי זה. תיתן את זה לאמילי. אני צריכה ללכת" אמרה ויצאה החוצה לפני שהספקתי לומר משהו.
"תהל!” צעקתי בכדי שתהל תשמע. לפני רגע אמילי אמרה לי לתת את הצמיד הזה לקת'רין, אחר כך קת'רין אומרת לי לתת את זה לאמילי? אני לא טיפש אני יודע שקורה כאן משהו ואני עוד אברר את זה.
"הא? מה קורה הארי?” תהל אמרה בעוד היא יורדת במדרגות.
"את יודעת מה זה הצמיד הזה?” התחלתי לחקור אותה.
"לא, לא מוכר לי. של מי הוא?” היא שאלה בסקרנות.
"זה מה שאני מנסה לברר" אמרתי והמשכתי "מה קורה בין קת'רין לאמילי?”
"אני לא חושבת שאני אמורה לומר לך את זה… הו! תראה מה השעה. אני חייבת ללכת, נתראה כבר. זאין!” היא אמרה במהרה והלכה לכיוון המטבח כדי להפרד מזאין.
"מה זה כבר יכול להיות?” אמרתי והלכתי לכיוון תהל. כשראיתי שהיא מתעלמת ממני המשכתי "ריבים של בנות הם מטופשים. מה כבר קרה? אמילי גנבה לקת'רין את הלק שלה?” רגע. אמילי מעולם לא הייתה בבית שלנו. איך הן הכירו בכלל? “איך הן מכירות?” שאלתי ולפי הפרצוף של תהל קלעתי בול.
"זאת אחותך לא אחותי. אני אלך עכשיו, נדבר?” היא אמרה וכשראתה שאני רציני הלכה לכיוון הספה והתיישבה.
"בוא תשב, אני אספר לך, אבל אני לא אמרתי כלום, ברור?” היא אמרה וסימנה לי לשבת לידה.
"ברור, עכשיו מה העניין?” שאלתי.
"אז ככה…” היא אמרה וסיפרה לי את הסיפור.
"זהו זה כל הסיפור הגדול? למה לא הסכמת לספר לי?” אני באמת ובתמים לא מבין על מה כל המהומה הזאת. אמילי פחדה זה הכל הן צריכות להשלים. הן היו החברות הכי טובות. איך הן היו החברות הכי טובות בלי שידעתי על זה? זה כזה מוזר…
"כשקת'רין ואמילי יגלו… כל אחת תרצח אותי בתורה, אם אתם לא שומעים ממני סימן שאני מתה" היא אמרה והתקדמה לכיוון הדלת "טוב ביוש" אמרה וחייכה חיוך גדול בזמן שהיא יוצאת מדלת הכניסה.