אני מי שאני פרק 22

~נקודת מבט הארי~
המעריצות שהגיעו במהרה רמסו אותנו, ניסינו להחזיק מעמד בשביל נייל אבל זה היה קשה.
"סליחה נייל" שמעתי את ליאם ממלמל.
"בואו" לואי קרא והתחלנו לרוץ לכיוון המכונית, מתפללים שהמעריצות לא ישיגו אותנו.
"נייל! נייל שם! בואו תראו!” נשמעו הצרחות מכל עבר וקריאות שמחה, אך עדיין היו מעריצות שלא עזבו את מכוניתינו, צפרנו להן התנענו וניסינו להפחיד אותם טיפה כדי שיזוזו ושלא נדרוס אותן, אך ללא הצלחה. הן לא הסכימו לזוז ממקומן.
"תראו את נייל! הם תפסו אותו" הצבעתי לעברו כאשר הבחנתי בשלושה מאבטחים הסובבים את נייל, שניים מהם מחזיקים את ידיו ואחד נמצא מאחוריו למקרה שיברח.
“תודה חברה, לא יכולתי למצוא טובים מכם לתפקיד!” נייל אמר בציניות כאשר פתח את הדלת והתיישב במקומו ליד ליאם.
"לפחות לא עצרו אותך" לואי אמר וליאם הרביץ לו.
"אנחנו מאוד מצטערים" ליאם אמר.
"זה מאוד עוזר לי" נייל אמר ועבר ליישיבה כפופה.
"היי נייל, היא לא מתה. היו מתקשרים מהבית חולים או משהו. אל תדאג יהיה בסדר, נמצא אותה" ליאם אמר והניח את ידו על כתפו של נייל כאות נחמה.
"ואם היא טבעה?! אתם חשבתם על זה? איך אני אדע עכשיו? לא היה לי זמן לבדוק! למה לא עזרתם לי? למה אני לא שמרתי עליה?” נייל נראה אובד עצות.
"אתה לא יכלת לדעת שזה יקרה. דברים כאלה לא קורים כל יום, אף אחד לא יכל למנוע את זה.” זאין והסתובב לכיוון נייל.
"מישהו הודיע לבנות? הן יודעות בכלל?” שאלתי.
"לא… מי מתנדב להודיע להם? נייל אתה רוצה?” זאין שאל את נייל. ונייל הרכין את פניו כשדמעות זולגות ונופלות על המושב.
"יופי גאון" אמרתי והרבצתי לזאין. “אני אעשה את זה" אמרתי והוצאתי את הטלפון מהכיס שלי.
"הלו?” שמעתי את קולה של אמילי מהצד השני של הקו.
"היי, זה הארי" אמרתי.
"הו, היי הארי, בדיוק חשבתי עליך. אני יכולה לבקש מך טובה קטנה?” היא שאלה בהתלהבות, מה שהוכיח שהיא לא יודעת.
"אממ, אמילי? אני לא יודע איך לומר את זה. אנחנו עדיין לא יודעים את כל הפרטים, אבל משהו קרה לאמבר" אמרתי נזהר בכל מילה.
"מה?” היא אמרה. “מה קרה לה?” היא המשיכה. “הארי? מה קרה לה?!” היא המשיכה לשאול כשלא עניתי לה.
"היא הייתה מעורבת בתאונה, עדיין לא ידוע מה קרה ו…” התחלתי לומר אבל היא קטעה אותי.
"הארי, לא איכפת לי מה קרה בתאונה. איכפת לי מה קרה לאמבר! תפסיק לברבר ותגיד לי מה קרה לה!”
"אנחנו לא יודעים עדיין מה קרה לה"
"מה זאת אומרת? הרופא עדיין לא יודע? איפה אתם? באיזה בית חולים?” היא שאלה בלחץ זה נשמע כאילו היא בדיוק עמדה לצאת מהבית.
"אנחנו לא בבית חולים"
"הארי, תפסיק לשחק איתי. איפה אתם? ואיך אתם יודעים מה קרה לאמבר?”
"טוב, זה היה בחדשות, אז הלכנו לאיזור בו הם חקרו את מה שקרה ולא מוצאים את אמבר" אמרתי בראש מורכן.
"איפה זה קרה? איך לא מוצאים אותה?” היא שאלה והקול שעד לפני כדקה היה צועק וכועס הפך לכנוע ושקט.
"אנחנו בגשר, לא מוצאים אותה, לא יודעים אם היא נפלה למים או מתה או אם היא בכלל נפלה במקום אחר" אמרתי וקול מה שהיה בצד השני הוא הקול המבשר כי ניתקו לי.