אני מי שאני פרק 21

~נקודת מבט נייל~
"לא, הכל היה אמור להיות טוב יותר, זה לא יתכן!” קראתי תופס את פני, בשני ידיד, תוך שניה התעשתתי, רק מחשבה אחת רצה לי בראש, זה לא הגיוני.
לקחתי את המפתחות שלי ובלי לשים לב לקריאות של החברים שלי יצאתי מהבית, עמדתי להיכס לאוטו כשזאין תפס לי ביד.
"לאן אתה הולך?” זאין שאל והפנים שלו היו מחוסרות הבעה
"לגשר" אמרתי, מסתכל בנחישות על הכביש, למרות שידי עדיין הייתה מוחזקת על ידי זאין.
"לא יתנו לך להיכנס, אתה יודע, מלא שוטרים, חוקרים, עיתונות והאיזור סגור" זאין אמר והבנים הנהנו בראשיהם מאחור, זאין הידק את אחיזתו בידי, כאילו קרא את מחשבותיי.
"לא איכפת לי" אמרתי והתנערתי מאחיזתו של זאין.
"אתה לא יכול ללכת לשם!” הארי אמר והתקדם שני צעדים לכיווני.
"תקשיבו" אמרתי מיואש "אני אלך לשם בכל מקרה, או שאתם באים איתי לעזור לי, או שאתם נשארים פה" הוספתי והסתכלתי על כל אחד מהם, לאט לאט הבעות פניהם הפכו למובסות והם נכנסו אחד אחד למכוניתי. סגרתי את הדלת ונסענו, הנסיעה הייתה שקטה.
"צאו" אמרתי ויצאתי גם אני מהאוטו.
"אני צריך שתצרו הסחה בשבילי" אמרתי וסקרתי את האיזור שהיה מוקף בסרטי משטרה.
"מה לעשות?” ליאם שאל.
"לא יודע, כל דבר, אני נכנס, בהצלחה" אמרתי והתקדמתי לעבר איזור שהיה מרוחק מהמאבטחים.
רגע לפני שנכנסתי, בא רכב איסוף גופות, אבל זה לא יכול להיות, חשבתי לעצמי וצחקתי, היא לא מתה, היא חיה, אני יודע את זה. עקבתי אחרי הרכב וכשהוא עמד להיכנס, הסתתרתי מאחוריו והלכתי ביחד איתו. הצלחתי להיכנס.
הסתכלתי על הבנים, הם דיברו עם אחד השומרים שעמד מימני, הם חתמו לו והצטלמו איתו
התקרבתי בזהירות לכיוון האוטו, הוא היה מחובר למכונית אחת שכנראה משכה אותו בכדי שלא יעבדו רוב הראיות, הדלת היתה פתוחה, נזכרתי איך היא עמדה על הגשר, כמעט עפה, אם הדלת הייתה פתוחה, היא בקלות יכלה ליפול לתוך המים ולטבוע. סילקתי את המחשבה הזו מראשי. היא לא מתה, הזכרתי לעצמי, היא לא מתה.
השוטרים הסתודדו בצד מסתכלים על עקבות קטנות שנראו כמו של כלב, זה הזכיר לי את אמבר ואת צ'ואי הכלב שלנו, כמה שהיא אהבה אותו, כמה הוא אהב אותה, עכשיו נותרו רק הזכרונות. לא, היא לא מתה נייל, זכור את זה.
רעשי הצעקות שעד לפני כמה דקות הצלחתי להתעלם מהן גברו. הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי מלא בנות מחזיקות שלטים כשעל ידיהן צמידי פלסטיק בכל צבעי הקשת, היה קשה לקרוא מה על הצמידים אבל לא היה קשה כל כך לנחש.