אני מי שאני פרק 17

~נקודת מבט הארי~
"הארי הטלפון שלך" השדון הקטן קרא לי ונתן לי את הטלפון על מגש כסוף.
"חשבתי שאתם לא יודעים מה זה טלפונים, סר ליאמו" אמרתי לו ולקחתי את הטלפון מהמגש.
"אווץ'” סר ליאמו אמר בספק צחוק ספק כאב. הסתכלתי שוב על המגש, הוא נעלם, הדבר היחיד שהיה במקום בו היה המגש הוא הגוף של סר ליאמו.
"לואייי בוא לפהה" השדון הקטן התרגז כנראה מהמכה שקיבל ממני וקרא לחברו הטוב היונה.
"אני פה" היונה אמרה ונחתה על כתפו של סר ליאמו.
"תעזור לי להעיר אותו הטלפון שלו מצלצל ואני שמתי את הצד השני על החזק" סר ליאמו אמר ללואי. לואי ניקר אותי עם מקורו החד.
"אני ער מה אתם עושים אני ערר" אמרתי ופתחתי את עיניי, לואי וליאם עמדו מולי.
"תן לי את זה" אמרתי לליאם בכעס, הוא ולואי פשוט צחקו עליי. סימנתי להם עם היד להתחפף והם יצאו מהחדר שלי תוך כדי שהם מתפקעים מצחוק.
"היי הארי" שמעתי מהצד השני קול מוכר.
אחרי השיחה עם ג'ניפר קמתי מהמיטה, התלבשתי, לקחתי את המפתחות מהשידה שעל יד המיטה שלי וירדתי למטה, לואי וליאם צחקו כאשר ראו אותי. גלגלתי להם עיניים ויצאתי בטריקת דלת.
הגעתי לבית של אמילי וצלצלתי בפעמון. “פתוח!” שמעתי מישהי אומרת וניכנסתי.
"איפה אתן?” צעקתי להן, לא מספיק שהן העירו אותי והכריחו אותי לבוא לפה. עכשיו אני אמור לחפש אותן בבית ענק.
"פה!” שמעתי את הצעקה של אמילי וניסיתי לעקוב אחרי הקול, אבל בסוף הלכתי לאיבוד.
"איפה זה פה?” צעקתי בחזרה.
"פה זה במטבח! תעקוב אחרי הקול שלי בלההבלהההבלהההבלה" אמילי אמרה ועשתה לי כאב ראש, בן אדם הרגע התעורר קצת רחמים.
"שלו…” קת'רין התחילה לומר אבל קטעתי אותה.
"מישהו יכול להסביר לי מה לעזאזל אני עושה פה?”
"כן, אנחנו צריכות עזרה בלהחזיר את אמבר ונייל ביחד" ג'ניפר אמרה לי, אני לא עומד להתמודד עם זה לבד.
"יופי אני צריך לשירותים, כבר חוזר" אמרתי ויצאתי מהמטבח.
הלכתי בשקט לכיוון הכניסה הראשית מתפלא שהן נתנו לי ללכת לשירותים בלי להסביר לי איפה זה.
פתחתי את הדלת בשקט ולמזלי היא לא חרקה. יצאתי החוצה התנעתי את המכונית ונסעתי הביתה.
"לואי, ליאם איפה זאין?” שאלתי אותם.
"בחדר שלו" לואי אמר לי.
"יופי לך לקרוא לו, עכשיו" אמרתי לו.
"איי איי קפטן" לואי אמר לי שם את ידו על המצח בהצדעה ורץ לחדרו של זאין.
"למה אתה צריך את זאין?” ליאם שאל אותי.
"זוכר את אמבר?” שאלתי אותו.
"כן, למה?” ליאם שאל אותי ולואי הגיע עם זאין.
"אני אסביר אחר כך תכנסו לאוטו, מהר, קדימה, אחת שתיים, אחת שתיים" אמרתי להם והם הסתכלו עליי מוזר.
"אתם עדיין כאן?! קדימה" אמרתי להם ופתחתי את הדלת, הם יצאו החוצה ונכנסו לאוטו.
"אז למה אנחנו באוטו?” זאין שאל.
"הבנות רוצות להחזיר את נייל ואמבר להיות ביחד והן רצו שאני אעזור להן, אין לי כוח לבד אז באתי לקחת אותכם" אמרתי להם.
"אז בוא נקח איתנו גם את נייל" לואי אמר.
"מה? יש לו חברה שכחת?” אמרתי ללואי.
"אבל הוא אוהב את אמבר!” לואי אמר.
"איך אתה יודע?” ליאם שאל אותו.
"כי הוא אמר לי!” לואי אמר "אז תפנה כאן ותסע לבית של נייל, עכשיו" הוא הוסיף וחיכה את הטון דיבור שלי כשאמרתי לו ללכת לקרוא לזאין.
"בסדר בסדר, הנה אני פונה, מרוצה?!” אמרתי לו, הדלקתי את האיתות ופניתי.
"כן" לואי אמר.
"יופי"
לבסוף הגענו לבית של נייל ולואי יצא לקרוא לו, לאחר רבע שעה לואי חזר עם נייל.
"כולם מוכנים?” שאלתי את הבנים.
"כן המפקד" הם ענו ביחד ונסעתי לכיוון ביתה של אמילי, בפעם השניה.
הגענו לבית ואמרתי להם להתפצל ומי שמוצא אותם שיקרא לכל האחרים.
אני ירדתי לכיוון חדר שהיו בו שני מחשבים נייחים ולפטופ אחד, החדר היה גדול והייתה שם דלת שהוביל לעוד חדר אבל היא הייתה נעולה. הסתובבתי במקומי תוהה לאן ללכת כאשר ראיתי גרם מדרגות נסתר, בדיוק עמדתי לרדת בו כששמעתי את לואי קורא לנו לבוא. נאנחתי, כנראה שאני לא אגלה היום מה יש במרתף שבתוך המרתף.