אני מי שאני פרק 16

~נקודת מבט אמילי~
"קת'רין?”
"מה?”
"איפה הארי?”
"בשירותים"
"עדיין?”
"כן"
"כמה זמן כבר אפשר להיות בשירותים?”
"לא יודעת" קת'רין אמרה והאור נפתח.
**** לפני שלוש שעות ****
"יאא כמה זמן לא קבענו לישון!” קת'רין אמרה בהתרגשות.
"נכון" ג'ניפר הסכימה איתה וגם היא הייתה עם מבט נרגש בעיניים.
"הזמנת גם את אמבר?” תהל שאלה.
"לא… רציתי שחלק ממה שנעשה פה יהיה לחשוב איך להחזיר אותם" אמרתי והתיישבתי על המיטה.
"להחזיר את מי?” ג'ניפר אמרה וקת'רין זרקה עליה כרית שהייתה על מיטתי עד לפני דקה.
"אווץ'” ג'ניפר אמרה וקת'רין גלגלה עיניים.
"לא יכול להיות שזה באמת כאב לך זה כרית!” קת'רין אמרה.
"תתפלאי" היא אמרה לקת'רין והפנתה לה את הגב כשאמרה "מישהו יכול לענות לי?! להחזיר את מי?” ג'ניפר אמרה בספק יאוש ספק כעס.
"את אמבר ונייל" תהל אמרה ואני צעקתי באותו הזמן.
"אחת מספיקה לי תודה" ג'ניפר אמרה והתיישבה על ידי.
"אולי נזמין גם את הארי?” ג'ניפר אמרה.
"את הארי? למה דווקא את הארי?” תהל שאלה, אני חושבת שהיא נעלבה שזה לא זאין.
"כי היא מאוהבת" אמרתי וג'ניפר החטיפה לי עם כרית.
"אווץ' זה באמת כואב!” אמרתי והבטתי בג'ניפר.
"אני יודעת!” היא אמרה בהתרגשות והביטה בקת'רין.
"אופס?” קתרין אמרה בשאלה.
"כן אופס, מה את אומרת אופס בקשי סליחה" ג'ניפר אמרה.
"סליחה" קת'רין אמרה וג'ניפר נרגעה. “שאת רגישה כל כך שכואב לך מכרית" קת'רין הוסיפה, היא עצמה את עינייה ושמה את ידיה על מותניה. הפעם נזרקו שני כריות, ממני ומג'ניפר.
אני וג'ניפר עשינו כאילו אנחנו לא יודעות כלום ממה שקרה עכשיו ותהל באה והתיישבה לידינו.
"אווץ' למה שניים, אני זרקתי רק אחד" קת'רין אמרה והביטה בשלושתינו, היא לא עלתה עליי, עד שג'ניפר הצביעה עליי.
"למה עשית את זה?!” קת'רין שאלה, אני לא זרקתי עלייך כרית, אני…” קת'רין אמרה ונקטעה על ידי תהל.
"די כבר שתקו, ג'ניפר למה להזמין את הארי?” תהל אמרה לפתע אחרי שכל מה שעשתה בריב שלנו היה רק לעמוד בצד משועשעת.
"כי היה לו רעיון ממש טוב עם כל העניין של קת'רין ואמילי.
"אהה, נכון, אז אנחנו מזמינות את הארי?” שאלתי.
"כן, אבל אז אנחנו מסלקות אותו כי יש פה כל כך הרבה אוכל טעים והארי יגמור הכל כי הוא שמן!” תהל אמרה.
"טוב…” אמרתי וחייגתי להארי.
"היי הארי" אמרתי.
"היי מי זה?” הוא שאל.
"מי זאת" תיקנתי אותו.
"אוקיי אוקיי מי זאת?” הוא שאל.
"אמילי" אמרתי וחייכתי.
"אה, למה את מתקשרת?” הוא שאל.
"אתה יודע, אתה יכול להיות יותר נחמד!” אמרתי.
"בסדר, בעצם אני לא יכול, נו דברי!” הוא אמר בסקרנות.
"אוחח, לא רוצה לדבר איתך קח את ג'ניפר" אמרתי.
"ג'ניפר למה ג'ניפר?” שמעתי את הארי אומר מבעד לטלפון בזמן שהעברתי אותו לג'ניפר.
"כי אני חמודה, מצחיקה, מתוקה, יפה ואווץ'” ג'ניפר אמרה לאחר ששלוש כריות פגעו בה.
"לא פשוט יש לי חברות מעולות שאוהבות לזרוק עליי כריות" ג'ניפר אמרה.
"אנחנו צריכות שתבוא, ואמילי צודקת אתה יכול להיות יותר נחמד!”
"אהה, הערנו אותך! לא איכפת לי! קח את התחת השמן שלך למכונית תסע לבית של אמילי ותיכנס לפה אנחנו מחכות ביוש" היא אמרה וניתקה בחיוך.
"הוא בא" היא אמרה חייכה חיוך יותר גדול ממקודם והוציאה לי לשון, הוצאתי לה לשון בחזרה והלכנו למטבח להכין פיצה. זה לא עבד המטבח היה מלא קמח ואנחנו היינו מלאות בצק כי ג'ניפר החליטה להחזיר לנו.
נשמע צלצול מכיוון הדלת. “פתוח!” אמרתי וכיביתי את התנור ואת המיקסר.
"תזמיני פיצה" אמרתי לתהל.
"אוקיי" היא אמרה וניגשה לטלפון.
"איפה אתן?”שמענו את קולו הצרוד של הארי.
"פה!” צעקנו והארי צעק גם "איפה זה פה?”
"פה זה במטבח! תעקוב אחרי הקול שלי בלההבלהההבלהההבלה" אמרתי והארי הגיע.
"שלו…” קת'רין התחילה לומר אבל הארי קטע אותה.
"מישהו יכול להסביר לי מה לעזאזל אני עושה פה?”
"כן, אנחנו צריכות עזרה בלהחזיר את אמבר ונייל ביחד" ג'ניפר אמרה.
"יופי אני צריך לשירותים כבר חוזר" הוא אמר ויצא מהמטבח.
"טוב בואו לחדר שלי" אמרתי והלכנו לכיוון החדר, כשהגענו סגרנו את האור נכנסנו לשקי השינה שלנו ודיברנו.
"למה אנחנו עושות את זה אם אנחנו לא מתכוונות לישון?” תהל שאלה בבילבול.
"מסורת" קת'רין, ג'ניפר ואני אמרנו ביחד.
****כעבור שעה וחצי****
"לא יודעת" קת'רין אמרה והאור נפתח.
"מצאתי אותן!” שמענו קול מוכר צועק, אבל לא יכלנו לראות מי זה מפני שהעיניים שלנו התרגלו לחושך, שזה כאב לפתוח אותן.
"לא יכול להיות שאתה פה!” ג'ניפר אמרה, כשהצליחה לפענח של מי הקול, בדיוק כמוני.