אני מי שאני פרק 15

למי שלא זוכרת מה שקרה בפרק הקודם.
שירה שאלה את נייל מתי היא תפגוש את החברים שלו, הוא אמר לה בקרוב והיא יצאה לקניות כדי לברוח קצת.
כשיצאה פגשה את לואי שהיה בדרכו לראות את נייל, לואי ושירה דיברו ושירה גילתה שנייל לא סיפר לחבריו שהם יוצאים דבר שהייתה בטוחה שאמר לה שעשה, שירה הייתה בשוק אך עדיין ביקשה מלואי להעמיד פנים שהם לא נפגשו מחשש שנייל יכעס
זהו בערך תהנו מהפרק וסליחה על האיחור הענקק.
~נקודת מבט נייל~
"שכחת משהו לאב?” שאלתי כאשר הדלת נפתחה.
"למי אתה קורא לאב?” שמעתי קול מוכר מאוד אומר, הבנתי מי זה עוד לפני שראיתי את פניו, מה שאומר שהלך עליי, זה לא שאין לי שום רגשות לשירה או ששירה מביכה אותי, זה רק שאני לא רוצה לטפח בה ציפיות ושהיא תרגיש מאוד רע עם עצמה, אני לעולם לא אוכל לסבול את זה, הייתי צריך לעצור את זה לפני שזה עוד התחיל. הייתי אמור לדעת שזה לעולם לא יעבוד אני עוד לא הצלחתי לאהוב מישהי מאז מה שקרה עם אמבר.
**** פלאשבאק ****
"היי אמבר לאן את הולכת?” שאלתי את אמבר וכאשר עשיתי זאת היא נראתה כמו גנבת שנתפסה על חם.
"לשום מקום!” היא ענתה במהירות והסתובבה לכיוון המטבח "רוצה שאני אכין משהו מיוחד?” היא שאלה אותי וחמקה למטבח לפני שיכולתי לענות.
"תפוחי אדמה בצ'ילי מתוק בבקשה" אמרתי עם חיוך מתחנחן מאוזן לאוזן.
"בסדר לך לסלון חבל שתשאר פה כל כך הרבה זמן"היא אמרה לי ומיהרתי לעשות כמבוקשה, בדרך כלל כשאני מבקש ממנה משהו שלוקח הרבה זמן להכנה היא נותנת לי עוד דברים לאכול עד שזה יהיה מוכן כדי שלא אציק לה, אך הפעם זה לא קרה חצי שעה עברה, לא היה שום ריח מכיוון המטבח, שלא לדבר על אוכל. התקרבתי לכיוון המטבח וראיתי שהחלון של המטבח שמוביל החוצה לגינה פתוח, היא ברחה
****חזרה ****
"הי לואי, גזר חביב שכמוך מה אתה עושה כאן?” שאלתי אותו מנסה להתחמק מהעובדה שהרגע הוכחתי שיש לי חברה.
"אל תתחנף, למי קראת לאב?” לואי שאל אותי.
"ל… עוזרת שלי, אתה יודע מקום כזה לא מבריק כל כך בלי אף אחד שינקה אותו" אמרתי והתאכזבתי מעצמי, זה התירוץ הכי עלוב שהמצאתי אי פעם.
"זה תירוץ עלוב, אפילו בשבילך נייל, שפוך מי זאת החברה החדשה שלך?” לואי שאל אותי וכבר הבנתי שנגמרו לי כל הברירות, אולי לואי יוכל לעזור לי.
"אז… זוכר את אמבר?” שאלתי את לואי
"ברור, כולנו זוכרים אותה, למה?”
"כי…” אמרתי לו וסיפרתי לו את הסיפור מההתחלה ועד הסוף
"ואו, זה כל כך לא מתאים לאמבר, זה כל כך לא מתאים לך, מה קורה לך?!” לואי שאל אותי וגרם לי רק להרגיש יותר רע עם עצמי.
"אני לא יודע, אני לא שולט בזה, רציתי לעצור את זה אבל חשבתי ששירה תעזור לי, במקום זה יצא שניצלתי אותה" אמרתי והרגשתי כי הדיכאון לאט לאט מתפשט בתוכי.
"אתה חייב לדבר עם שירה, לפי מה שסיפרת לי עליה היא תבין" לואי ניסה לתת לי עצה.
"לא, אני לא יכול זה יפגע בה" אמרתי והחרדה נשמעה בקולי.
"אם תחכה יותר זה רק יפגע בה יותר" לואי אמר וצדק, אני חייב לדבר עם שירה. השאלה היא מה אומר לה.