אני לא בת דודה של- פרק 56

הפרק הזה, והפרקים הבאים יצאו לי טיפה קצרים
נא לא לרצוח אותייייי

״בבקשה לא״ התחננתי, מתרחקת ממנו כמה שאפשר כשהוא ממשיך להתקרב אלי
״לא לא, אני מתחננת לא בבקשה לא״ אמרתי כשתפס אותי במותניי וזרק אותי על המיטה
״אני מתחננת״ אמרתי בקול חלוש, אז זה לא עצר אותו מלקשור את ידי כדאי שלא אוכל להתחמק
״את שלי עכשיו בייב״ הוא אמר והתחיל לנשק את צווארי בפרעות, לאחר מכן עבר לפי כשהוא ממשש את גופי, כמובן שבניגוד לרצוני
״תפסיק עם זה״ אמרתי בועטת בביטנו, ואז הבנתי שזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי.
״את עם רגל שבורה, זה יהפוך את זה ליותר קל״ הוא לחש לי באוזן ותפס את שדיי, קראית יללה יצאה מפי, מה שגרם לו לגחך.
״לא״ אמרתי, לא יכולתי להתנגד בכלל, הוא קרא את חולצתי והסתכל על החזייה שלי
״מזל שזה סטרפלס״ הוא אמר בחיוך מגעיל, ופתח את החזייה, הייתי מולו עם חזה חשוף, ולא יכולתי להסתיר
״הגודל המושלם״ הוא אמר בקול ערסי.
לאחר מספר דקות של נעיצת מבטים בחזה שלי, הוא עבר לרגליי והפשיט את מכנסיי במהירות
״חוטיני״ מילמל כשראה את תחתוני והוריד גם אותם.
הייתי מולו עירומה לגמרי, בוכה את נישמתי ולא מפסיקה להתחנן שיפסיק
״עכשיו הגיע החלק הטוב״ הוא אמר, הוריד את הבגדים שלו ו… עשה מה שעשה…
״דיי!! זה כואב!!! תפסיק עם זה!!!״ צרחתי את נישמתי והוא התרחק מימני
״אני חושב שזה מספיק״ הוא אמר בחיוך מגעיל והתלבש חזרה, לקח את בגדי והביא לי שמלת מיני, שבקושי מכסה משהו.
הוא פתח את הקשר ויתא המהרה מהחדר נועל אחריו.
לבשתי את השמלה ונפלתי על הריצפה, בוכה, הדבר הזה ישאיר לי טראומה לכל החיים שלי, מה עשיתי שזה מגיע לי? למה דווקא אני?
בכיתי בלי סוף, זה הרגיש כמו שעות, אך רעש הדלת הנפתחת קטע אותי
״קומי!״ צעקו לעברי, קמתי מפחד, שלא יעשו לי עוד משהו.
כל הגוף שלי כאב, בקושי הצלחתי לעמוד.
״החלפת בגדים..״ שמעתי אותו אומר, הרמתי את ראשי וזה לא היה מי שאנס אותי,זה היה אחיו
״אמרת שלא תאנסו אותי״ לחשתי שבורה
״אני אמרתי, לא הוא״ הוא אמר ואז תפס בידי בחוזקה וגרר אותי החוצה, ראיתי את אחיו עומד בחוץ עם חיוך מרוצה
״היית כל כך טובה בייב״ הוא אמר, מעביר בחילה בכל גופי.
״הולכים לפגוש את המנהלים״ האיש שתפס בידי אמר וגרר אותי עליו, ניסיתי להיזהר על רגלי השבורה אך קיבלתי כמה מכות, לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות.
הוא זרק אותי בחוזקה במושב האחורי, קשר את רגליי וידיי שאני לא ינסה לברוח והם נכנסנו לאוטו והתחילו לנסוע.
לא אמרתי כלום בנסיעה, פחדתי להגיד משהו, פחדתי שהם יתעצבנו ויהרגו אותי על המקום, העדפתי לשתוק ולחכות עד שנגיע למקום.
״בואי הנה״ הוא אמר כשחנה במקום בצד, ושם חבל מסביב לפה שלי בשביל שלא אוכל לצעוק, הוא הרים אותי עליו כי הייתי קשורה והם התחילו ללכת, התפללתי בליבי שהמנהלים של הבנים יהיו שם.