אני לא בת דודה שלה- פרק 57

יצא לי פרק קצת ארוך
אז אני מחכה לתגובותתתתת
מה אתם חושבות עצ הסיפור? מעניין? משעמם? מותח?
תגיבווו!!!!!:)

״איפה הם?״ לחשתי לעצמי, אחד האחים תקע בי מבטים
״מקווה בשבילך שהם הביאו את הכסף״ הוא מילמל ברשע
״כי הרובה שלי טעון ומוכן״ אמר מוציא אותו ומסובב אותו. מראה לי את הרובה
״הם יבואו, אני יודעת שהם יבואו״ אמרתי בביטחון, מחליטה להפסיק להתנהג כמו פחדנית.
״איזה ביטחון״ הוא מילמל לעצמו עם חיוך קטן על פניו, התעלמתי ממנו וגילגלתי את עיניי, לפתע הם במהירות דחפו אותי הצידה
״אנחנו הולכים עכשיו לקנות אוכל ואת באה איתנו, נשחרר לך את החבלים אבל אם את מנסה לבחור, את מתה על המקום״ הוא אמר בתקיפה כאשר הוא תופס חזק בידיי, הם שיחררו אותי מהחבלים ונעמדתי
״אני לא הולכת למקום עם אנשים ככה״ אמרתי, מצביעה על התלבושת שלי.
״קחי, תתלבשי מהר״ אחד מהם אמר, זורק לעברי את בגדיי המלוכלכים
״תסתובבו״ אמרתי לא מפחדת מהתגובה שלהם
״מה זה אכפת לך בייב? במילא כבר ראיתי אותך עירומה״ הוא אמר כאשר חיוך גדול עולה על פניו, הסתכלתי עליו ברצינות והם ישר הסתובבו.
החלפתי מהר בגדים והלכנו למסעדה כל אחד תופס ביד אחרת שלי.
״אנחנו רוצים להזמין את זה״ הם אמרו למלצרית, מצביעים על התמונות של המנות, אני לא יהיה מופתעת אם הם לא יודעים לקרוא
״אמיליה קלדר!״ לפתע שמעתי צעקה, הסתובבתי מהר וראיתי מאחוריי ילדה קטנה עם חולצה של וואן דיירקשן
״אפשר להצטלם איתך?״ היא שאלה בחיוך חמוד עם טלפון ביד, הסתכלתי עליהם
״נו תצטלמי איתה״ אחד מהם אמר לי משחרר את אחיזתו
״תגידי לנייל שאני בסדר״ לחשתי לילדה שניה לפני שהוא שוב תפס בידי, היא הסתכלה עלי בפרצוף מבולבל ואני מיהרתי לסמן לה להיות בשקט ולא לא שאול, היא הנהנה ומהר יצאה מהחנות, כנראה לחפש את נייל
״הנה לך״ הוא אמר ונתן לי כריך קטן עם גבינה
אני שונאת את הממרח הזה, אך אני כל כל רעבה שאני מסוגלת לאכול ברגע זה כל דבר שיתנו לי, גם את המאכל שאני הכי שונאת.
״שבי״ הוא פקד עלי, מצביע על כיסא שהיה לידנו, התיישבתי במהירות מפחד, אני מעדיפה שהוא לא יתעצבן עליי עכשיו.
הם ישבו מולי, התלחששו אחד עם השני כדאי שאני לא ישמע מה הם אומרים, קמתי בשביל לקחת מים
״מה את חושבת שאת עושה?״ אחד מהר שאל כשהוא מתקרב קרוב אלי ותופס בידי
״אני צמאה, אני רוצה לקחת מים״ אמרתי בפחד, מנסה למנוע מגופי לרעוד
״תעשי את זה מהר, אם את לא יושבת מולנו תוך חמש דקות את תיענשי״ הוא אמר בכעס ובסופו של דבר שיחרר את ידי, במהירות הלכתי לקופה
״אפשר כוס מים?״ אמרתי, מסתכלת סביבי, מנצלת את הזמן שאני לבד בשביל להירגע, הבחור הביא לי כוס וגמרתי אותי במהירות
לאחר עוד דקה שנרגעתי וניסיתי לסדר את הנשימה שלי, חזרתי אליהם כאשר הם נראים מרוצים מזה שאני לא ברחתי להם וחזרתי בזמן
״יפה״ שמעתי אותם אומרים אחד לשני על זה ותפסו בידי.
״אתם מוכנים להפסיק לגעת בי ולתפוס ביד שלי, זה לא נעים״ אמרתי כבר מעוצבנת, מאז ומתמיד שנאתי שאנשים נוגעים בי בניגוד לרצוני וגם סתם ככה, זה פשוט מעצבן אותי וגורם לי להשתגע.
״ולמה שנשחרר לך את היד? בשביל שתוכלי לברוח?״ הם שאלו, צוחקים על הבקשה שלי
״אני לא יברח, כי אז תהרגו אותי ואולי גם עוד אנשים, אני לא מטומטמת״ אמרתי מעט מעוצבנת על זה שהם צוחקים עלי
״פשוט תעזבו לי את היד וזהו״ אמרתי נרגעת מעט, לאחר כמה דקות שהחלפנו מבטים לאט לאט הוא שיחרר את אחיזתו מידי
״תודה״ אמרתי, מושכת את ידי לעברי ומחזיקה במקום שבו הוא תפס, שישפתי קצת את המקום מפני שהוא תפס בחוזקה.
״אני רוצה לשירותים״ אמרתי לאחר כמה דקות, מנסה לשגע אותם
״את לא הולכת״ הוא אמר בעיצבון
״תנו לי ללכת לשירותים לפני שיברח לי ואני יעשה לכם בושות״ איימתי עליהם, מחזירה להם
״פעם אחרונה שאת הולכת לאינשהו״ הוא אמר וקם, מוביל אותי לשירותים
״אתה לא נכנס לשירותי בנות, אתה בן״ אמרתי עוצרת אותו, כמו שעצרתי את נייל בבית החולים
״נו כבר תשתיני ונגמור עם זה״ אמר לאחר דקה שניסה להרגיע את עצמו.
נכנסתי לחדר שירותי הבנות והיו שם המון בנות, חלקם מסדרות את שיערם מול המראה, שומרות לחברם על התא, ושוטפות ידיים.
עברתי בשקט בין הבנות, מנסה לא למשוך תשומת לב
נכנסתי לתא בקצה החדר ונעלתי, סגרתי את האסלה והתיישבתי עליה, מרוויחה עוד פעם קצת זמן בשביל להיות לבד
אך לצערי לאחר חמש דקות שמעתי דפיקה בדלת
״תפוס״ אמרתי במהרה
״את אמיליה?״ שמעתי קול של נערה
״כן״ אמרתי בפחד
״הבן שאיתך ביקש ממני לבדוק מה איתך״ היא אמרה לאחר כמה שניות
״או..אוקי, תגידי לו שאני כבר יוצאת״ אמרתי לאחר שחשבתי על תירוץ
״טוב״ היא אמרה ושמעתי את הצעדים שלה מתרחקים
הורדתי את המים כדאי שלא יחשדו שטפתי ידיים ופתחתי את הדלת
״כמה זמן לוקח להשתין״ הוא אמר בכעס, לא עניתי לו, אין לי מה לענות לו.
אחיו עמד כבר איפה שישבנו קודם, נראה חסר סבלנות לחוץ ומאוד עצבני
״מה עשית שם כל כך הרבה זמן?״ הוא אמר ונתן לי מכה חזקה ביד בודק שאף אחד לא ראה
״אחחחח״ מילמלתי אוחזת במקום שבו הרביץ לי
״הולכים״ הוא אמר לאחר כמה שניות שהסתכל עליי
״הולכים למנהלים?״ אמרתי, מקווה שאני ישמע את התשובה שאני מחכה כבר כל כך הרבה זמן לשמוע
״כן, הולכים אליהם״ הוא אמר לאחר דקה ופתח את דלת החנות, נותן לי לעבור.
התחלנו ללכת, בלי סוף, זה נראה כאילו אנחנו הולכים בסיבובים מכיוון שהדרך פשוט לא נגמרה
״מתי מגיעים?״ שאלתי בעייפות, בודקת את רגלי השבורה
״עוד מעט״ הוא אמר, לא מייחס הרבה חשיבות לשאלה שלי.