אני לא בת דודה שלה- פרק 47

פרק טיפה משעמם, אני בעצם מסבירה מה היא עשתה במהלך היום
אבל הסוף…
מתחיחחח

~בוקר~
התעוררתי עם חיוך על הפנים וראיתי שנייל לא לידי,התבאסתי מכך אך הרגשתי שונה, שמחה יותר, עם יותר אנרגיות, אני לא יודעת איך להסביר את זה, הציפורים מצייצות השמש מאירה על פני, כאילו זה היום הכי מושלם בעולם!
השעה הייתה תשע והחלטתי שאני ירד לחדר אוכל.
הלכתי למקלחת ושטפתי את הפנים שלי, שמתי רק מייקאפ, בלי מסקרה או סומק וחייכתי לעצמי.
הלכתי לארון ופתחתי אותו, אחרי הרבה בתלבטויות החלטתי מה אני ילבש והוצאתי גופיה לבנה שזאין הביא לי פעם כשהסתובבנו ביחד בקניון שכתוב עליה '?!vas happenin' כמו גרפיטי, שמתי מכנסי גינס קצרות משופשפות בצבע אפור וכפכפים אפורים, לקחתי טלפון וכרטיס לחדר, שניה לפני שיצאתי ניגשתי לשולחן הכתיבה הקטן שהיה בקצה החדר ראיתי פתק מונח על השולחן, הרמתי אותו וזה היה מנייל
״היי לאב,בוקר טוב! יצאתי היום מוקדם ליום עבודה קשה, אני יגיע מאוחר בערב בשעה 9, אני לא יכול לחכות עד שאני יחזור הביתה
נ.ב אל תלכי למגדל אייפל בלעדי
אוהב אותך!״ הוא כתב וגרם לי לצחוק, שמתי את הפתק חזרה על השולחן מקפלת אותו כמו שהיה קודם יצאתי מהחדר.
נזכרתי שכל הבנות הלכו עם הבנים, זה די ביאס אותי כי בדרך כלל אני לא אוהבת להיות לבד, אבל היום יש לי הרגשה אחרת, כאילו אני צריכה יום חופשי לעצמי, לחשוב קצת, לטייל בשקט בלי כל הרעש והצלמי פפראצי שמסתובבים כשאני עם הבנים.
מאז שעזבתי את הבית עם אמא ואבא למסע הופעות של הבנים אני אף פעם לא לבד, תמיד מישהו נמצא איתי,ועכשיו זה רק יעשה לי טוב להיות קצת לבד, אני בטיחה בזה.
נכנסתי לחדר אוכל העמוס באנשים,הכנתי לי קפה, לקחתי קורנפלקס כמו ילדה קטנה והתיישבתי בשולחן זוג ליד חלון גדול, הסתכלתי החוצה ועוד פעם חיוך הופיעה על פני.
״בוקר טוב לאב, אני מקווה שיהיה לך יום נפלא, אני יחכה לך בחדר כשתחזור״ שלחתי לנייל הודעה
לאחר כמה דקות הוא החזיר וכתב ״לא יכול לחכות״ מה שגרם לי לצחקק, גמרתי לאכול ועליתי לחדר.
צילמתי את הנוף מהחלון של החדר שלי ושל נייל והעלתי לאינסטגרם וכתבתי ״יש לי הרגשה שהולך להיות יום נפלא! יום טוב לכולם״ וזרקתי את הטלפון של המיטה הזוגית הענקית שבדיוק באמצע הסוויטה, נזרקתי על המיטה והדלקתי טלוויזיה, במקרה זה היה על סרט מצויר של דיסני, אז השארתי.
השעה הייתה 11 והסרט נגמר בדיוק שמצי לב שאני בכלל לא יצאתי לטייל כאן, הופתעתי!
שמתי עליונית, לקחתי את התיק שלי ויצאתי לטיול בפארק קרוב.
הלכתי שם והיה כל כך נעים, לא קר אבל לא חם, מדי פעם בנות רצו אלי אבל רק חייכתי אליהם והמשכתי ללכת, אחרי חצי שעה התיישבתי מול אגם על ספסל והתיישבה לידי אישה מבוגרת
״יום נפלא היום, את לא חושבת?״ היא אמרה וזרקה לחם ליונים
״כן, היום באמת יום נפלא״ אמרתי וחייכתי אליה, היא נתנה לי לחם וזרקנו שתינו ליונים מדברות ומכירות אחת את השניה.
קוראים לה ליז, יש לה 4 ילדים ועשרה נכדים, הבעל שלה נפטר לפני 7 שנים ממחלה קשה, היא הייתה בדיכאון במשך 4 שנים עד שהחליטה לצאת מהבית שלה, היא הגיעה לפארק הזה והתיישבה בדיוק בספסל הזה ומאז היא חזרה לעצמה וכל יום ראשון היא לוקחת את הנכדים שלה לכאן.
״זה מדהים״ אמרתי לה אחרי שגמרה לספר לי
״כן, זה באמת מדהים מה פארק באמצע פריז יכול לעשות״ היא אמרה והייתה צריכה ללכת, נפרדתי ממנה לשלום והיא הלכה.
נכנסתי לבית קפה קטן שהיה בפארק והזמנתי אייס קפה, הסתכלתי החוצה מהחלון בבית הקפה הקטן וניהנתי מכל רגע.
אחרי שלוש שעות השעה הייתה 2 בצהריים ורציתי לחזור לבית מלון.
התחלתי ללכת לכיוון המלון בזמן שאני מסתכלת לצדדים בוחנת את הכל, הציפורים, האנשים, הצמחים, החנויות, גיליתי שפריז יכולה להיות עיר כל כך מעניינת גם אם רק הולכים בה ולא עושים כלום, הלוואי והייתי יכולה להישאר במקום הזה רק עוד קצת זמן.
עצרתי במעבר חציה מחכה לרמזור הירוק, אחרי כמה דקות זה התחלף והתחלתי לעבור את הכביש, פתאום שמעתי רעש מצד שמאל, הסתכלתי וראיתי שמכונית מתקדמת לעברי במהירות ולא ידעתי מה לעשות, קפאתי במקום מבוהלת
״תזהרי!! תזוזי!!״ שמעתי צעקה של אישה מבוגרת וראיתי שזאת ליז, לפני שהספקתי לזוז המכונית הספיקה להגיע אלי ופגעה בי חזק, היא העיפה אותי ונחתתי רחוק על הכביש, הכל התחיל להיות שחור והתעלפתי.
זה היה אמור להיות היום הכי טוב בעולם, למה זה היה חייב להשתבש?