אני לא בת דודה שלה- פרק 45

היום יש לאמא שלי יום הולדת!! והוו!!!
המשפחה מהצד שלה באה לבית שלי, ההורים שלה (סבא וסבתא שלי) ודודים שלי ובני דודים
וזה אומר שאני רואה את בת דודה שלי הקטנה שבת שנתיים אחרי שלא ראיתי אותה יותר מחודש
אני כל כך מתרגשת!!

לא היה לי מושג מה להגיד, הייתי כל כך מופתעת, איך הם לא זוג? זה נשמע כל כך לא הגיוני, אני רואה אותם ביחד בכל המצבים, גם מול אנשים וגם רק מולנו, הם תמיד נראים מאוהבים עד הירח ומשוגעים אחד על השני, אף פעם לא עלה לי לראש שדבר כזה קורה ביניהם
מה זאת אומרת, לא באמת זוג?״ שאלתי אחרי שהבנתי מה היא אמרה עכשיו
״זה רק יחסי ציבור, אנחנו אוהבים אחד את השני בתור ידידים, אך ורק ידידים, זה בשביל הלהקה שלי, את מבינה, בהתחלה זה התחיל בקטנה בשביל לפתח את הלהקה שלנו, בשביל שיכירו אותנו, אבל זה הידרדר והתפתח ופעם אחד המנהלים שלנו קראו לנו ואמרו לני את זה, התנגדנו, כמובן, אבל לא הייתה לנו שום ברירה, הם הכריחו אותנו ולא יכולנו לעשות עם זה כלום, הם קבעו את זה כעובדה, לא שאלו אותנו ״ היא אמרה מובכת מכל העניין הזה
״ואת רוצה להעמיד פנים? או ש… את יודעת״ שאלתי אותה אחרי דקה
היא השפילה את ראשה ונענעה את ראשה לשלילה
״אז למה את לא נלחמת על עמדתך?! תריבי איתם עד שבסוף הם יוותרו, אל תתנו בהם לשלוט בכם ככה!!״ אמרתי מנסה לשכנע אותה
״אנחנו לא יכולים!״ היא אמרה לפתע עצבנית בצעקה ואז נרגעה
״אין לנו אומץ כמו שהיה לך ולנייל, אנחנו מפחדים שהמנהלים יעשו משהו.. אני לא יודעת איך היה לנייל אומץ לעשות משהו שהם לא מרשים לו, הוא משהו מיוחד, אבל אני וזאין מפחדים מדי״ היא אמרה, ראיתי שזה קשה לה כל הקטע הזה,העמדת פנים, זה לגמרי הורס את החיים… ואז נזכתי באמילי
״את יודעת…״ התחלתי להגיד ועצרתי חושבת על מה שאמילי תעשה כשאגיד לה את האינפורמציה הזאת
״מה?״ היא שאלה בסקרנות עם עיניים פקוחות ללא סבלנות
״אל תגידי לאף אחד שאמרתי את זה, ובמיוחד לא לאמילי, כי היא משוגעת ברמות על זאין״ אמרתי בחיוך וראיתי גם חיוך על פניה של פרי
לא נכון! באמת?!״ היא שאלה בצחקוקים
״כן!״ אמרתי
״ואו, הם יהיו כל כך מושלמים ביחד בגלל שזאין גם אוהב את פרי!״ היא אמרה לפתע והחיוך שלי גדל עוד יותר
״טוב, יש לנו פרויקט חדש״ אמרתי ופרי חיבקה אותי חזק
בחיים לא חשבתי שאני, דווקא אני, אמיליה קלדר,יחדה אנונימית עם חברה אחת בסך הכל, הילדה שאף פעם לא היה לה חבר, הילדה שלאף אחד לא היה אכפת כל כך מה שלומה ואיך היא מרגישה, שאני חברה של פרי אדוארס, הייתי חולמת על זה לפעמים, שאני והיא מבלות ביחד כמו חברות טובות, אבל אפילו בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי לרגע שזה יתגשם

נגמרה ההופעה ונכנסנו למאחורי הקלעים, הבנים היו שם על ספה ונזכרתי שרציתי להגיד משהו לנייל, בשניה שהוא ראה אותי הוא קם אלי וחיבק אותי.
״לאב אני צריכה לספר לך משהו״ אמרתי מושכת אותו לצד בזמן שהבעת הפנים שלו השתנתה למודאגת ומפוחדת
״מה?״ הוא שאל מודאג מאוד, יכולתי לדעת את זה כיהור שיחק עם האצבעות שלו, מה שהוא תמיד עושה כשהוא מודאג
״התקבלתי לאוניברסיטה בלונדון!״ אמרתי מתלהבת אך נייל היה עצוב, למה הוא לא מפרגן?
״למה אתה עצוב?״ שאלתי בבילבול
״זה אומר שכל השנה תיהי בלונדון, לא יהיה לנו זמן להיות ביחד״ הוא אמר עם פרצוף פאפי פייס
״לא לא לא, ממש לא, אתה באמת חושב שאני מסוגלת להיות בלעדייך כל כך הרבה זמן? ממש לא! זה אוניברסיטה מיוחדת, כזאת מהיוקרתיות, חודש לימודים וחודש חופש, זה אומר חודש בלימודים חודש איתכם״ אמרתי מנסה לנחם אותו ולהראות לו את הצד הטוב

זה ישמע קצת חנוני, אבל תמיד רציתי ללכת לאוניברסיטה, אני לא יודעת בדיוק למה, אבל מבחוץ זה נראה כל כך מגניב ולא יכולתי לחכות עד שאני יוכל להגיע לגיל שאני ילך לשם.
״אבל זה אומר שכל פעם לא תיהי איתי חודש שלם״ הוא אמר עדיין עצוב
״נו, זה רק חודש, אני ממש רוצה ללכת לשם, זה אוניברסיטה מיוחדת, לא כולם מתקבלים לשם״ אמרתי תופסת את ידו
״בבקשה אל תהיה עצוב״ אמרתי אחרי דקה
״מתי את טסה לשם?״ הוא שאל אחרי כמה דקות של מחשבות
״עוד חודש בדיוק״ אמרתי משחקת בידו
״טוב״ הוא אמר ביאוש, חיבקתי אותו וחזרנו לכולם, הלכנו לאוטו ונסענו לבית מלון , אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו למלון, כל אחד הלך לחדר שלו ואני ונייל הלכנו לחדר אוכל לאכול ארוחת ערב, כל אחד העמיס את הצלחת שלו, ומנהל המלון החליט לפנק אותנו ולתת לנו סופלה שוקולד עם ירקות חתוכים בצד, התיישבנו בשולחן בצד בשביל להתרחק כמה שיותר מהרעש של האנשים
״איך היה היום במופע?״ שאלתי את נייל
״היה כיף״ הוא אמר ולקח ביס מהבשר שלקח
״עשיתם משהו מיוחד? איזה שטויות עשיתם הפעם?״ שאלתי מעלה רעיונות במוחי
״ליאם הוריד לי את המכנסיים״ הוא אמר והייתי בשוק
״זאת אומרת שכל הבנות האלה ראו אותך בבוקסר?!״ אמרתי עצבנית, אף אחת לא צריכה לראות אותו בבוקסר, אף אחת.
״ואו, הפרצוף שלך אדום לגמרי!״ הוא אמר מתפקע מצחוק
״טוב, לא בא לי שכל העולם, במיוחד המעריצות שרק רוצות לנשק אותך ולעשות לך עוד הרבה דברים שאני ואתה לא רוצים לחשוב עליהם, יראו אותך בבוקסר, לא מקובל עלי, אני מתכוונת להרוג את ליאם מחר״ אמרתי בעיצבון דוחפת לפה שלי סלט
״אני סתם צוחק איתך, הרגת אותי ברגע זה, הוא הוריד להארי את המכנס לא לי!״ הוא אמר מתפקע מצחוק מה שגרם לכל האנשים שם להסתכל עלינו במבט מוזר
״להרוג אותך עכשיו או אחר כך?״ אמרתי מעצבנת
״את חמודה כשאת מקנאת״ הוא אמר מלטף לי את הלחי, הוא צחק והיה שקט
״מחר כל היום יש לי ראיונות, ומחרתיים יום חופש! נעשה יום כיף״ הוא אמר אחרי דקה בהתלהבות
״אווו ארגנת משהו?״ אמרתי בסקרנות
״כן, אבל זה הפתעה״ הוא אמר צוחק
״אז תגלה לי״ אמרתי בהתחננות
״אם הייתי רוצה לגלות לך לא הייתי אומר לך שזה הפתעה״ הוא אמר צוחק בקול רם ומדביק נשיקה לשפתיי
״בבקשה תגלה לי״ אמרתי מזיזה את הראש שלו מפניי
״לא יקרה, תצטרכי לחכות יומיים״ הוא אמר מתגרה בי
״בבקשה, אתה יודע שאני שונאת הפתעות, אני לא ירדם כל הלילה!״ אמרתי בהתחננות
״אני יודע ובדיוק בגלל זה עשיתי לך הפתעה״ הוא אמר מתגרה בי, ראיתי את החיוך הגדול שעלה על פניו ברגע שהתרחקי ממנו בעצבון, אני שונאת שהוא עושה את זה והוא יודע שאני שונאת את זה.